כתב אישום נגד תושבת ערד שנהגה תחת השפעת אלכוהול שדרסה את ניר אבוחצירה ז"ל תושבת חצבה

כזכור בתאריך ה-26.1.24 הולכת רגל כבת 23 נדרסה למוות ברחוב אלעזר בן יאיר בערד על ידי נהגת שנמלטה מהזירה. הנהגת הפוגעת נעצרה זמן קצר לאחר מכן ונלקחה לחקירה. כעת מוגש כנגד הנהגת הפוגעת כתב אישום המייחס לה עבירות של המתה בקלות דעת, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בשכרות וניסיון לשיבוש מהלכי משפט.

מכתב האישום שהגיש עו"ד דרור שטורק, מפרקליטות מחוז דרום עולה כי לפני כשבועיים נהגה איבגי ברכבה ברחובות ערד בהיותה שיכורה, וכשבגופה ריכוז של סם מסוג פנטניל. באותה העת ניר אבוחצירה ז"ל והולכת רגל נוספת חצו את הכביש בכיוון נסיעתה של איבגי. למרות שהמקום היה מואר ולאיבגי היה שדה ראיה, היא כלל לא הגיבה לחציית השתיים ופגעה עם רכבה במנוחה ובנפגעת, אשר בשלב זה הספיקו להגיע לאזור מרכז הכביש.

כתוצאה מהתאונה, המנוחה הועפה קדימה ונחבלה חבלות קשות ביותר בראש ובעמוד השדרה. הנפגעת, אשר נחבלה כתוצאה מהתאונה, נפלה על הכביש במקום התאונה. מיד לאחר התאונה, עזבה איבגי את זירת התאונה עם רכבה תוך שהיא ממשיכה בנהיגה רציפה לכיוון ביתה, ובשום שלב לא הזעיקה עזרה. הנפגעת ועוברת אורח שהזדמנה למקום הזעיקו את כוחות ההצלה, שנאלצו לקבוע את מותה של המנוחה.

לאחר שאיבגי הגיעה לביתה והבחינה בנזקים שנגרמו לרכבה היא יצרה קשר עם גיסה אמרה לו שעשתה תאונה והיא לא יודעת אם פגעה בחיה או בן אדם ושאלה אותו, האם היא תוכל להסתיר את רכבה במקום עבודתו. לאחר הזמינה איבגי מונית למקום בו שהתה באותה העת, וכן ביקשה שלא יעדכנו את המשטרה, כי ביקשה להזמין מונית כאמור.

במקביל, הוגשה בקשה לפסילת רישיון הנהיגה וכן בקשת מעצר עד תום ההליכים במסגרתה ציין עו"ד שטורק כי: "... מסוכנותה של המשיבה נובעת ממעשיה, כאשר למרות היותה שיכורה עקב צריכת סם מסוכן היא נהגה ברכבה בכביש עירוני, ופגעה עם רכבה בהולכות הרגל ובכך גרמה למותה של המנוחה ולחבלה של הנפגעת, נשים צעירות ותמימות, אשר בסך הכל ביקשו לחצות כביש. מסוכנותה של המשיבה גוברת גם לאור הודאתה כי היא נוהגת להשתמש בסם מסוכן מסוג קוקאין".

הספד המושב 

הרבה חלומות ושאיפות של אישה צעירה בתחילת דרכה נגדעו באחת, בגלל תאונה אכזרית ונוראה! הכבישים האלו, הרכב הזה – כלי נשק במלחמה עקובה מדם!

ניר,

הלב מסרב לעכל והראש מסרב להאמין שלא נפגוש יותר את החיוך הענק והמאיר של פנייך זרועות הנמשים!

היית אדם עם לב רחב ועוצמות גבוהות של רגש!

דור שלישי במושב חצבה, למשפחה שהיא חלק משמעותי ובלתי נפרד ממארג חיי המושב, וקהילת הערבה כולה.

מקטנות, בתהלוכות פורים בגנים, בחגי המושב שלקחת חלק בהפקתם, בעלייה לתנועה בחג המעלות, במשימות שנת בר המצווה הייחודית לערבה, כמדריכה בתנועה – בנוער חצבה, בטיולים השנתיים, בצליחת הכנרת המשותפת ואפילו סתם במפגש אקראי ברחבי המושב – תמיד הפלפליות והאנרגיות "המרימות" שהן סימן הזיהוי שלך, הכניסו שמחה ותיבלו כל מפגש!

כשסיימת י"ב בחרת לעשות שנה במכינת "נופי פרת", עשית שם חיל ואפילו המשכת לשנה ב'!

גם בצבא הוכחת נחישות, חריצות ומסירות, וסיימת בהצלחה קורס לוחמות איסוף קרבי, ואף יצאת לקורס מ"כים והמשכת כמפקדת.

וגם עכשיו, כשהשתחררת והתחלת לעבוד בפנימיית נרדים – נכנסת לתפקיד במלוא העוצמה, הרצון והכוונה!

ניר, העולם התברך בך כמעט 23 שנה, ועכשיו כואבים והמומים נשארנו כאן אחרייך, מנסים להבין איך ממשיכים מכאן, איך ממשיכים כשהזמן קופא ועוצר מלכת, ואיך ממלאים את הריק שהשארת אחרייך.

נוחי על משכבך בשלום, ואנחנו, כל בית חצבה, מתחייבים להיות שם בשביל משפחתך, לכל דבר ועניין, ללוות אותם ולשמור עליהם ולנסות במעט למלא את החלל שהותרת. לנצח תהיי בליבנו!

יניב בן פלאי / מרכז משק חצבה 

הספדים 

אחד הפירושים של המילה "ניר" זה שמחה. ואת, שהכנסת כל כך הרבה אור ושמחה בחיינו. שבנוכחותך תמיד כאבה לנו הבטן מרב צחוק. שלנוכח חיוכך אי אפשר היה להישאר חתום. שהחיוך שלך שעד לפני רגע היה מרוח על פנייך ועכשיו ניבט אלינו מהתמונות, הוא חיוך מתפשט. הוא חיוך שאין לו התחלה או סוף.

הנוכחות השמחה שלך הייתה מדבקת.

ילדה שלי.

איך מדברים עלייך בגוף שלישי?

איך קוברים ילדה?

איך מספידים ילדה?

איך אומרים מילים של פרידה?

זה לא טבעו של עולם! זה לא אמור להיות ככה.

איך משאירים אותך פה לבד?

ילדה שלי.

נולדת מנהלת! מי שמכיר אותך, יודע שאת מנהלת את כל מי ומה שסביבך!

את חייבת שהכל יתנהל כפי שאת רואה בעיני רוחך!

כבר סידרת את הכל בראש ובצורה שבה הדברים צריכים לקרות.

תמיד ניהלת אותנו והנה , גם עכשיו את מנהלת אותנו אנחנו כאן כי את כאן.

לרגע ניתן היה לחשוב שהניהול הבלתי מתפשר שלך נובע מכך שדברים באים בקלות ונדרשים בקלות אך לא כך הוא הדבר.

עלית וטיפסת מדרגה אחר מדרגה. כל החיים נלחמת. נאבקת על כל שלב ובאליפות המיוחדת שלך, הצלחת להגיע לכל פסגה. הרבה פעמים אמרת שנמאס לך להיות "סיר בישול איטי". שמגיע לך לקבל לפעמים את הדברים בקלות יותר ולא להילחם על כל דבר. אבל המאבק הזה, הדרך הזו, היא שמאפיינת אותך, היא שגרמה לך לצמוח, לגדול, להתפתח ולהיות מי ומה שאת.

זה גם חלק ממה שגרם לכל כך הרבה אנשים לראות ולהתפעל, לשאוב השראה וכוח מכל מה שהוא תהליכי בחיים. ללמוד איך לעשות את הדברים לאט, בנחישות ועם המון אהבה. ולנצח.

ואנחנו שבקשנו להיות עבורך משענת, לתת את הביטחון לנסות. להעז כי יש גב. מקווים שהצלחנו. מקווים שהרגשת שאנחנו איתך בכל מרחב. כדי לתמוך, כדי לקלוט, כדי לפרגן, כדי להבין, כדי לאפשר. מקווים שעם זה צעדת את מסע חייך הקצר כל כך  אך עם זאת המלא כל כך.

מלא באהבה שיצאה מהלב הגדוש שלך .

לב מלא בנתינה שהייתה חלק עצום בהוויה שלך כאדם.

כאשר קבלת תעודת הצטיינות חברתית לא הבנת על מה קיבלת? הרי רק עשית את מה שבני האדם צריכים, אמורים לעשות ולנהוג האחד כלפי השני. התנהגת לכל אחד בכבוד, באהבה והערכה. לא סתם היו לך חברים מכל  הקשת – גדולים וקטנים ממך. התייחסת לכולם בצורה שווה ונתת להם מקום בלב ובשל כך גם מקום בעולם.

היית אדם של מתן בסתר. חשבת על חברה שלא יוצאת הביתה ומשום כך דאגת לצאת איתה לבילוי שלא תרגיש את הבדידות. בחרת להדריך ב'נרדים' וביקשת להרחיב לילדים את מעטפת הלב שניתנת להם. ברגישות אין קץ ראית היכן ניתן לגעת במי שקשה לו. היית עבור... גם כשהתהליך האישי שלך היה ארוך ומאתגר. תמיד ראית את מי שזקוק ולשם נותבו כל כוחותייך במלוא האנרגיה שניחנת בה.

אני רואה אותך מגיעה למעלה, נושמת נשימה כדי להבין מה סביבך ופותחת בשמיים גן ילדים, פנימייה לילדים שהרי איך לא ראו עד שהגעת את הילדים שכל כך זקוקים לחום, לתשומת לב ואהבה. וכל זה יהיה מגובה בסדר וארגון , מנוהל בקפידה, כפי שהיה בחייך.

ניר שלי, אני מבטיחה לך, אנחנו כמשפחה מתחייבים לך, למרות השיחה שהייתה לנו השבוע שאמרתי בהם דברים אחרים, שהבית שלנו ימשיך להיות בית שמח, בית פתוח, בית מלא אור, מלא תקווה ואהבה כמו שרק את יודעת וידעת להפיץ סביבך.

אנחנו מתחייבים להמשיך את דרכך, דרך הנתינה וראיית האחר, דרך הלב הפתוח והאוהב, המכבד והמאפשר.

אני אוהבת אותך ילדה שלי. אהבה שלא תעומעם לעולם. 

יודעת שבלכתך, כמו בחייך, יישאר חבל הטבור המחבר אותנו איתן. החיבור שלנו, חיבור אמא ובת הוא נצחי. יכול להיות שהיה זה כך משום שידענו שהזמן שלנו קצוב? יתכן שהוא היה כך כי איתך אין בערך? יש רק עד הסוף. אז זהו שאין סוף ילדה שלי.

את תלווי אותנו בכל הזמנים, בכל הרגעים הטובים והטובים פחות, את חלק מאיתנו, בליבנו שכעת יש בו חור בגודל שלך.

אלוהים שלי , רציתי שתדע - מיציתי .

דלית / אמא

נירצ'וק שלי.

בגיל 16 קיבלתי אותך. אחיינית בהגדרה, אך בלב- אחות קטנה באריזת מתנה.

והיום- אני דודה שכולה, זכאית להתאבל אבל לא זכאית לשבת שבעה.

ואיך בכלל אפשר להסביר את הקשר שלנו?

אני לא מרגישה שהטייטל 'דודה' תואם את הקשר שלנו למרות שעל הנייר אני כן, הקשר שלנו הוא הרבה יותר מזה. הוא ייצור כלאיים שבין אחיינית לאחות. אנחנו רבות כמו אחיות, הולכות מכות כמו אחיות. אבל תודי שאני יודעת גם לתפוס את מקום הבוגר האחראי, המייעץ, התומך. זכיתי לאחוז קצוות בקשר שלנו, מצד אחד קרבה של אחיות ומהצד השני פרספקטיבה של ניסיון ובגרות.

מרגע שהגיעו השוטרים לבשר את הבשורה אני בוכה בלי שליטה. וזה כ"כ מוזר לבכות עליך כי איתך זה תמיד רק צחוקים. אבל לא צחוק רגיל, צחוק מתגלגל, עד שהבטן כואבת ואי אפשר לנשום.

ומאז שישי בבוקר אני לא נושמת וכל הגוף שלי כואב, כאילו הרכב נכנס בי.

נירצ'וק שלי,

השארת חור עצום בגודל של הצורה שלך.

ימי ההולדת של המשולש שלנו- גור, את ואני מתפרקים. השארת את גור ואותי לחגוג לבד יום הולדת, ואני לא רוצה את זה ככה בכלל. השארת ארוחות שישי מרוקנות מצחוק מתגלגל. השארת את הילדים שלי נטולי שמחת השיגועים שלך ובלי הכיף והטיולים איתך.

את לא מבינה כמה הם מתגעגעים אליך. גור אמר לי שזה לא יכול להיות שככה זה נגמר עבורך. הוא צודק, לא חושבת שמשהו חשב על התסריט ההזוי הזה שאנחנו בתוכו.

אופ

אני מסרבת להיפרד ולא מבינה איך ממשיכים מפה. ואיך בכלל מתחילים לדבר עליך?

שתדעי שאת Memorable  . פשוט בלתי נשכחת. חורטת חותם. אחת שנרשמת עמוק בנפש. פצצת אנרגיה. שילוב של פיטר פן עם אבקת הקסמים של טינקרבל. כי יש בך ילדותיות נצחית, שובבות עד, והכל בעוצמות בלתי מוסברות. הכל בגדול. הכל בסערה. באנרגיות מטורפות ומרגשות. באנרגיות האלה כבשת בקלות ילדים – שלי, של אחרים. באופן הזה השגת מהם כל מה שרצית. קשר ייחודי שבבסיסו יכולת קסומה שאין לאחרים. ומאחורי כל זה, מטרה נקייה, טהורה ואהבה. כולך לב ענק.

אני רוצה להודות לך נירצ'וק שלי,

על הזמן והזיכרונות שלנו יחד.

תודה על הזכות לשמור עליך כשהיית ילדה, כשגם אני הייתי ילדה בעצמי, ואפשרת לי לבחור את סרט הדיסני שאני רוצה.

תודה על משחקי רמי קוב משפחתייים בשישי.

תודה על שאפשרת לי לרמות אותך במשחקי קופסה.

תודה על כל טיול משותף במדבר.

תודה על הטיול בלונדון ששייך רק לנו.

תודה על שדרכך אני מכירה את עצמי, אני רואה בך בבואה שלפעמים מדהימה אותי מעד כמה אנחנו דומות.

תודה על שהצטרפת אלי להרפתקאות מפגרות לילדים שלי: כמו צפייה במטאורים נופלים בלילה, כשסביבנו מלא עקרבים.

על כל סרטוני הטיק טוק שג'יננת אותנו להכין איתך ועל שהעמדת אותנו בדום לכל רעיון מוטרף שלך.

תודה שבחרת בי להתייעצויות איזו תמונה להעלות לפוסט או לסטורי.

תודה על כל הפעמים שלקחת את גוני לאכול גלידה, את גיל לראות חיות ואת גור לקנות יוגורט בעין יהב.

תודה על כל השיגועים שהטרפת וששיגעת כדי לקבל את היחס שחשבת שאת צריכה לקבל. הוא באמת הגיע לך.

תודה על כל רגעי החסד שביום בו התהפכו החיים הפכו זיכרונות צרובים.

מבטיחה שילדי יכירו כל זיכרון ויגדלו כשאת לצידם.

אוהבת אותך נירצ'וק שלי לנצח.

מתגעגעת ואוהבת ומתגעגעת ואוהבת.

אורלי / דודה

נירו שלי, 
לא יודעת מאיפה מתחילים להיפרד. 
בכל אחת מהתמונות שלנו אני מסתכלת על החיוך המהפנט שלך והלב מתרסק מחדש. 
היית לי חברת נפש ואחות. הפרטנרית המושלמת להכל. 
אין אדם קרוב אליי שלא שמע על מי שאת עבורי, ועל הקשר המיוחד שהיה לנו.
אספר בכמה מילים על הבן אדם שהיית, מהממת עם חיוך ענק ולב ענק אפילו יותר. 
תמיד צוחקת, תמיד מחייכת ועפה על החיים, ותמיד שמה את טובתם של אחרים לפנייך.
מוקפת בהרבה אנשים שסחפת בדרך עם הקסם שלך.
אהבת את החיים כל כך, אהבת אנשים ואנשים אהבו אותך.
לפני שבועיים דיברנו שעות וסיפרת לי כמה שאת כל כך מרוצה מאיפה שאת היום, וכמה שהעבודה שלך בפנימיה לא משתווה לאף עבודה אחרת שיכלת להגיע אליה בגלל המשמעות שלה. 
בוקר ולילה נתת מעצמך, את כל כולך כדי שלאחרים יהיה טוב על הלב, כי כזאת את, בכל מקום בחיים.
בתיכון בבני המושבים, במכינה ובשנה ב׳, בצבא, במסלול, בסדיר, בקורס מכים ובתור מפקדת, וגם אחרי עד לרגעייך האחרונים.
כל החיים היינו קרובות, אבל בשנתיים האחרונות היינו קרובות מתמיד.
צברנו הרבה חוויות ביחד ותכננו עוד כל כך הרבה חוויות להמשך שלא נזכה לפגוש. 
איך התרגשתי כשאמרת שתחכי לי עוד שנתיים לשחרור כדי שנוכל לטייל את הטיול הגדול ביחד, ולטרוף את העולם ביחד. 
נירו שלי, אכבוש כל פסגה בעולם בשבילך.
בת דודה אהובה שלי, רוצה לספר לך שהערצתי אותך. 
תמיד הסתכלתי עלייך כאחות גדולה, בלי אף פגם שתמיד אשאף להיות כמוה. 
אני אוהבת אותך אהבה אמיתית והלב שלי כואב כמו שלא כאב מעולם. 
כל הרגעים המדהימים שהיו לנו ישארו בלבי לעד.
זה לא נתפס. פרח שנקטף מוקדם מידי. 
החיים לא הוגנים וזכיתי בך ל20 שנים בלבד.
תודה על שיחות הנפש בשעות הקטנות של הלילה, 
תודה על הרגעים היפים והמכוערים שהיית שם לצדי,
תודה על הצחוק, החיוך והשגעון שהבאת איתך לחיים שלי ושל כולנו,
תודה לך על חברות עמוקה שאין כמוה, 
תודה לך שהיית את.
מרגישה רגועה ובטוחה כשאני יודעת שמעכשיו המלאך שילווה אותי מלמעלה זו את.
רמי, דלית, עינב ואילי. שום דבר שאעשה ואומר לא ימלא את החסר.
מחבקת אתכם חיבוק ענק ובטוחה שניר שומרת עליכם מקרוב.
כל המילים שבעולם לא יצליחו לתאר כמה אתגעגע אלייך.
אוהבת אותך בכל לבי ומוקירה אותך לנצח.
מיתר אחותך הקטנה

מיתר / בת דודה 

נירוש אחותי הקטנה אין לי מושג מאיפה מתחילים בכלל,
אני לא מוכן לדבר עלייך בלשון עבר!

אני רוצה קודם כל לספר לך שכמות ההודעות והטלפונים שקבלתי מאנשים שאוהבים אותך ושנשבר להם הלב כמוני היא עצומה , כמות האנשים שנכנסת להם ללב עם החיוך הענק שלך היא עצומה. אני כבר יומיים מקבל שיחות והודעות מחברים מכל הארץ שזכו להכיר אותך ולא מעכלים את גודל האסון .

אחותי,

גדלנו כמו תאומים, נולדת חודש אחריי ומאז לא נפרדנו,  גדלנו ביחד באותה עריסה ועם אותו בקבוק בפה .

יש שמועות שאומרות שכבר מגיל קטן הייתי ילד כאפות שלך וניסית להראות לי מי הולכת לשלוט בקשר הזה
והאמת זה עבד לך.

כל דבר שרצית לא יכולתי להגיד לך לא!

גדלנו ביחד כל דבר זה היה ענבר וניר. היינו בלתי נפרדים, ידעת עליי הכל, לא הסתרתי ממך כלום ואת לא הסתרת ממני כלום. בכל דבר הכי קטן הייתי מתייעץ איתך ועושה רק אם את חושבת שזה נכון ומתאים.

גדלנו ביחד אחד בבית של השני ענב ואילי הם אחים שלי ועמית הייתה אחותך. אני כבר יומיים מעלה זכרונות, מסתכל על תמונות וסירטונים שלנו ולא מצליח לעכל.
כמה כיף ושטויות עשינו וכמה מכות חטפנו מענב אבל גם ידענו להחזיר לו כי כשהיינו ביחד אף אחד לא יכל עלינו.

היינו שני ילדי מושב שטונתיקים,

תמיד היינו החברים הכי טובים ולמרות הריבים, שיש בכל קשר, תמיד נשארנו בלתי נפרדים !

היינו יכולים לריב אבל תוך שעה מישהו נשבר ומבקש סליחה כי היה לנו ברור שאי אפשר שיהיה מצב שענבר וניר בריב.

ניר אין לי מושג איך ממשיכים מפה, כשאמא התקשרה אליי בשישי בבוקר לא הסכמתי להאמין, ואני עדיין לא מוכן להאמין .
אני עדיין מחכה לך שתבואי עם החיוך הענק שלך ותוציאי לנו אוכל וחטיפים כמו שרק את יודעת.

אני עדיין מחכה שנצא ביחד למסיבות וכמובן איך לא גם שם את תדאגי לי וכל רגע תבדקי שאני בסדר .

אני מחכה לאיזה שיחה ממך שתשאלי, מה קורה? מה הולך? ואיך אני? אבל לצערי את השיחה הזאת אני לא אזכה לקבל עוד.

נכון שבתקופה האחרונה קצת התרחקנו אבל מהלב שלי את לא יצאת לרגע ואת לעולם לא תצאי !!!

אני יושב בבית ולא מצליח לעכל שאני כותב עלייך בלשון עבר. אני לא מוכן להאמין לזה !

את היית כל כך טובה. את היית החברה הכי טובה שיכולתי לבקש, את כל רגע היית שם עבורי ועשית הכל כדי שאני אחייך. בין אם זה ההפתעות בימי הולדת שהיית עושה לי בחדר, ובין אם זה השיחות הקטנות לתוך הלילה.

תמיד דאגת שאהיה שמח ועשית הכל בשביל זה .

אני רוצה להגיד לך תודה על הכל , תודה שתמיד דאגת לי, תודה על השיחות, תודה על השיעורים שלמדת אותי, תודה על האהבה שקבלתי ממך, תודה על החברות שהייתה לנו.

לכל מקום שהגעת כולם היו ישר מחייכים , תמיד נכנסת עם אור וחיוך ענק שלא היה אפשר להישאר אליו אדישים.

תמיד הישיבות איתך היו צחוק אחד גדול צחוק מתגלגל וממכר שסוחף אחריו את כולם.

נירוש את הולכת לפגוש שם למעלה הרבה חברים שלי.
אין לי ספק שהם יתאהבו בך כמו שאנחנו התאהבנו בך , בחיוך הלא נגמר שלך.

אני בטוח שהם ישמרו עליך ולא יעזבו אותך לרגע.

אני מבטיח לך שכל מי שיכיר אותי מעכשיו, יכיר גם אותך ויידע איזה בנאדם היית, איזו שמחת חיים הייתה לך
וכמה דאגת לשמוח ולחייך את החיוך היפה שלך.

דלית רמי ענב ואילי, אני לא יודע איזה מילים יכולות לנחם במצב כזה .

אני מבטיח לכם שאני אעשה הכל כדי להפיץ את האור והשמחה הבלתי נגמרת של ניר ולהמשיך את הדרך שלה בכל מקום שאגיע אליו.

אחותי הקטנה,

לא יכול באמת להיפרד ממך, את איתי תמיד. אני אוהב אותך ואתגעגע אלייך כל החיים.

נוחי על משכבך בשלום 

ענבר / חבר

החמור

מחר, היום יהיה סיפור / יצחק בשביס זינגר

כשיום עובר, הוא כבר איננו. מה נשאר ממנו?

רק סיפור, ותו לא.

אילו לא היו מספרים סיפורים וספרים לא היו נכתבים,

בני אדם היו חיים כמו חיות, רק בשביל היום.

אבל בסיפורים הזמן לא נעלם. גם לא האנשים והחיות.

עבור המספר והשומע, כל הברואים ממשיכים לחיות לנצח.

העבר עדיין הווה.

היום אנחנו חיים, אבל מחר, יהיה סיפור.

העולם כולו, כל האנושות, אינו אלא סיפור אחד ארוך.

ביום שישי בבוקר, התהפך עלינו עולמנו. נירו, צלע אחת מתוך ארבע צלעות, ארבע חברות, רבע מהסיפור שלנו.

למי שלא יודע, לחבורה הקטנה שלנו קראו "החמור של שרק" או בקיצור "החמור". ניר, שגם בחרה את השם, לעולם לא נתנה לנו להרגיש שאפשר להתרחק אחת מהשנייה.

גם בחודש עמוס, כשהמכינה והצבא לא אפשרו לנו להיפגש, בכל סופ"ש המשכנו מאותו המקום- כל פעם במרפסת שונה, אותם ארבעת העולמות חזרו להיות עולם אחד של אותן הילדות מהגן שנפגשות לאכול קרטיב ליד הסופר.

את כולך לב אחד גדול- חושבת, פועלת ומדברת מהלב. שום דבר לא נשאר פתוח- אף פעם בלי ציניות וביקורת- רק לפתור, להתקדם הלאה ולהשלים פערים.

את מלכת הכיף והספונטניות- תמיד מוזיקה בפול ווליום באוטו, יוזמת מפגשים ויודעת מה להגיד. כל מפגש מחדש זה לקבל עדכון על הבנים של אורלי מלווה ברצף תמונות וסרטונים, להשוויץ בפריסה האחרונה שעשית לחיילות אחרי מסע קשה שהיה להן, והכל ברוחב לב ותשומת לב לפרטים הקטנים.

בתור 3 אחיות בכורות, תמיד לך היו את כל התשובות מוכנות- איך מוציאים רישיון, איך להתלבש למסיבת חנוכה בבית ספר ומה צריך לארוז למסע לפולין. ושוב אנחנו שואלות- נירו, מה עכשיו?

אז איך כותבים הספד לחברה? איך מסיימים חיים שלמים שנקטעים מוקדם מידי?

אהובה שלנו, אנחנו רוצות להודות לך על מה שהיית בשבילנו. את חלק כל-כך גדול ממי שאנחנו היום- כחבורה וכבני אדם. תודה על כל הרגעים מכל הזוויות שלך, מההתחלה ועד הסוף. תודה שהצבת רף גבוה בכל מה שסבב את החברות שלנו- בהשקעה, במחשבה, בדאגה והכל ללא פשרות ובעוצמות הכי גבוהות שיש.

איך לא תהיי חלק בכל הדברים שעוד יהיו לנו? בחתונות שלנו, בימי ההולדת שלך ושלנו, בכל מכשול והתלבטות. איך לא תכירי את הילדים שלנו והם לא יכירו אותך?

מבטיחות תמיד להפיץ את האור שלך, לשפוט לכף זכות כל אדם, לתת ולהעניק מכל הלב עד הסוף- פשוט בשביל לתת. לשמוח, לחייך ולסחוף את כולם אחרייך.

רמי ודלית, תודה על תחושה של משפחה ובית נוסף. לנצח נהיה איתכם, לנצח ניר שלכם שלנו.

אוהבות אתכם, אוהבות אותך, ולתמיד-

עומר, רון ואלה / חברות