החיים ממשיכים נגה וייס שחזרה מהשבי התייצבה היום בלשכת הגיוס
06.05.24 / 17:14
נוגה וייס בת ה-18, נחטפה ב7 באוקטובר מביתה בקיבוץ בארי ושוחררה בפעימה השנייה יחד עם אימה שירי, התגייסה הבוקר לקורס משק"יות ת"ש בצה"ל.
במעמד הגיוס אמרה נוגה כי "אחרי תקופה מאוד מטלטלת אני מרגישה שלהתגייס זה הדבר הכי נכון עבורי. תמיד רציתי להתגייס ולתת מעצמי למען המדינה, והצבא בשבילי הוא שילוב של הסחת דעת ממה שקרה, מסגרת ושגרה יומיומית - ובעיקר המשך המסלול והמציאות".
היא הוסיפה כי "מש"קית ת"ש היה תפקיד חלומותיי שנים, מרגיש לי שבו אני יכולה לתרום הרבה, להיות משמעותית ולעזור לאחרים. אני זוכרת שביום שאמא ואני השתחררנו לקחו אותנו לכרם שלום, והיה שם האנגר מלא בחיילים. הנוכחות של החיילים גרמה לי להרגיש בטוחה וזה רק חיזק לי את הרצון להיות חלק ולשרת בצבא
נגה וייס ואמה שירי שוחררו בעסקה עם חמאס ב-25 בנובמבר.
בריאיון מיוחד לחדשות 12 לפני שבוע היא שחזרה את יום החטיפה וסיפרה: "הם מתחילים לירות על הדלת, משהו כמו 40 יריות עד שהם מצליחים להיכנס. אנחנו רואות את השיחות בוואטסאפ ומבינות מה קורה. אנשים כותבים שהבית שלהם נשרף ומפסיקים לענות. אמא אמרה לי להיכנס מתחת למיטה, היא חשבה שיבואו ויירו בה ישר ויעזבו. נכנסתי מתחת למיטה, הם באו וחטפו אותה. ראיתי הכל. אחרי שהם מוציאים אותה, הכלב יצא איתה ושמעתי יריות, בכלל חשבתי שהיא נרצחה ולא נחטפה".
אביה של נגה וייס, אילן, נרצח במתקפת חמאס, והיא הופרדה מאמה שירי כשנחטפה וחשבה שהיא מתה.
נגה סיפרה בעדותה שכעבור כמה ימים בשבי אוחדה עם אמה, כי השובה שלה רצה לבקש ממנה את ידה של נגה. "אחד החמאסניקים אמר שהוא אוהב אותי, שהוא רוצה להתחתן איתי ושהוא הביא את אמא בשבילי כדי שהיא תאשר לו שנתחתן", סיפרה. "נכנסת אישה מחופשת לערבייה ואני קולטת שזאת אמא שלי. חשבתי שרצחו אותה, חשבתי שאני לבד. פתאום היא חיה ואני לא לבד".
נגה תיארה כיצד רצה בניסיון להסתתר מהמחבלים, אך אחד מהם הבחין בה. "לקחו אותי לחצר של בית אחד, הושיבו אותי שם. משהו כמו ארבעים מחבלים מסביבי עם קלצ'ניקובים, אוזקים לי את הידיים, אני רואה גופות של אנשים שאני מכירה מהקיבוץ. אחרי כמה דקות מכניסים אותי לרכב ומתחילים לנסוע". לדבריה, אלפי אנשים ובהם ילדים הריעו כשהרכב נכנס לעזה, וניסו להרביץ לה. "לא הבנתי למה הם מתעכבים עם לירות בי", סיפרה.
היא הוחזקה בשבי יחד עם מורן סטלה ינאי, וסיפרה שבלילה השני שלה ברצועה התעוררה מהפצצה והחלון שלידו ישנה התנפץ ופצע אותה. "העבירו אותנו בלילה עם חיג'אב, החמאסניקים החזיקו לנו ידיים כדי שאנשים יחשבו שאנחנו נשואים, שלא יהיה משהו חשוד. הם הביאו קלפים לשחק איתם, ואמרתי טוב, אשחק איתם, אעשה מה שהם רוצים, רק שלא יירו. מצבי הרוח שלהם השתנו כל כך מהר. פעם הם שיחקו איתנו וצחקו, שנייה אחרי זה הגיעו עם אקדח. צריך תמיד לרצות אותם".
שוביה של נגה ניסו לשכנע אותן כי "ישראל זה שלהם, שכבשו את הבית. אחד אמר שהוא מורה ביסודי, ורק דיבר על זה שהעפנו אותם מהבית שלהם וכמה זה לא בסדר". באחד הימים, שחזרה, אנשי חמאס העבירו אותה לבית אחר ובו פגשה את אמה. לדבריה, השובה שרצה לשאת אותה לאישה אמר לה כי "הוא זה שהתעקש שיאחדו בנינו כדי שהיא תיתן לו את האישור".
לדבריה, "אני לא מצליחה לעכל, לא אז ולא עכשיו. אנשים לא מבינים את תחושת הפחד, הייתי 50 ימים, 24/7, עם המחשבה שיימאס להם ויבואו לירות בי, או שלא יצטרכו אותי בסוף. נגיד בלילה הם נועלים אותנו בחדר, אז שהם יפתחו את הדלת באמצע הלילה ויירו בנו בלי שנדע". וייס אמרה כי כל עוד יש חטופים ברצועה, היא לא מצליחה להתאבל על אביה. "הם שם כמות זמן שאי אפשר לתאר. בשלב מסויים הביאו לנו חצי ליטר מים ליומיים. זה לא הגיוני. אי אפשר לשרוד ככה 200 ימים".
