קסמים רבותי, קסמים
27.09.21 / 19:44
התפר בין העולם החדש לעולם הישן יכול להיות מבלבל. צריך להיפרד מהישן ולהחליף בחדש אבל אולי יש דברים ישנים שכדאי שנשמור קרוב ללב, תמיד
חשבתם על זה פעם איך תמיד כשאנחנו דווקא הכי ממהרים אנחנו תמיד מתעכבים הכי הרבה? או איך ככל שנרצה משהו ככה יהיה לנו יותר קשה להשיג אותו? ואיך דווקא כשיש לך "דד ליין" את לא מספיקה כלום?
אפשר לקרוא לילד המבאס בשמו – מרפי, אבל אני גם חושבת שמה שקורה בתקופה האחרונה לי וגם לעוד הרבה אנשים שדיברתי או ששמעתי, מרפי ילד נחמד הרבה יותר לעומתה. זה יותר כמו להיתקע עם הזרת ברגל של שולחן מברזל, זה כמו ילד בבית כנסת עם שקית במבה בשעתיים האחרונות של כיפור, זה כמו להגיע למסעדה ולשמוע שיש רשימת המתנה של 40 דקות לפחות, זה שיבוש.
זה מה שאני מרגישה בתקופה הזאת לפחות, שכאילו לחיים, ליקום ולחוקי המשיכה השונים בא לעשות עלייך קטע ולשנות הכל. ככה שלא משנה כמה תנסי להתעלות על עצמך ולהיות עדיין הגרסה הכי טובה של עצמך העולם פשוט ירים את היד ויסמן לך "עצרי".
ואולי זה בדיוק מה שאני לא מצליחה להבין, שהעולם שלי כרגע משתנה. של כולנו.
אנחנו נמצאים בדיוק בתפר בין עולם חדש לבין עולם ישן, בין השנה שעברה לבין השנה החדשה שלנו ומשהו בשינוי הרגלים והתפיסות שהיו לנו עד לנקודה הזאת מאותו עבר שעדיין לא לגמרי עבר מתחילות לתפוס צורה כנראה. שינויים זה לא תמיד דבר פשוט, ולהיות בתפר זה לא דבר יציב כל כך וצריך לגייס לזה הרבה כוחות.
בראש השנה התרגשנו לקראת השנה החדשה שלנו והתפללנו שתביא איתה דברים חדשים ומרגשים, אחר כך בשבת תשובה עלו לנו הרבה שאלות, וביום כיפור ביקשנו סליחה ועכשיו בסוכות אנחנו מתחילים לבנות הכל מהתחלה.. ואז בשמחת תורה באמת אולי נוכל להגיד סוף סוף -"התחלנו".
התהליך הזה, של חפירה לעומק, שאלות ותשובות, ניסוי ותהייה, הרס ובניה מחדש זה משהו שאנשים לוקח שנים לעשות עם עצמם כדי להגיע לדף חדש ונקי, אבל החודש הזה כמו בכל שנה אבל נראה לי שהשנה הצפיפות הזאת בין החגים הפכה את התהליך הזה למרוכז הרבה יותר, וכאן אולי קורה כל הקסם.
אבל קסמים לא יכולים לקרות אם לא מאמינים בהם. ככה פעם חבר אמר לי. חבר קרוב מהישוב שהוא היה קוסם, עדיין קוסם. השם במה שלו עד היום זה "מג'יק" וכל פעם שהוא היה עובד על קסם חדש הוא היה מתקשר "חייב לנסות אותו, אני בא" הוא רצה לשמוע את הדעה שלי ואני תמיד רציתי לראות עוד קסמים. הוא היה מנסה עליי, שנים על גבי שנים שאני הייתי הקהל שלו, ותמיד כל פעם מחדש הייתי נגנבת ומתפעלת. לא הבנתי איך זה הגיוני בכלל שאני חושבת על קלף והוא נכנס לתוך תפוח שהוא הרגע קילף מול העיניים שלי? ועם השנים שהתבגרנו, עדיין הייתה לי התפעלות ממה שהוא היה עושה, אבל זה תמיד היה בצירוף לספקנות "מה אבל איך עשית את זה?" "אתה חייב לגלות לי". "מה ארגנת את זה לפני נכון?" לא נהניתי מהקסם כבר כמו פעם. רציתי להבין, לעלות עליו אם הוא טעה ולעקוב אחרי הצעדים שלו.. בעצם הקסמים שהוא היה עושה לי כבר לא נראו לי כמו קסמים אלא כטריקים. קסם לא יכול להיות קסם אם הוא הופך לסתם "טריק" ואם כל אחד יתאמן על זה מספיק טוב כמו מג'יק יוכל גם הוא לקבל את התואר קוסם".
באחד מהערבים אחרי מסיבת השחרור הוא אמר לי "קסם לא יכול לקרות אם לא תאמיני בו. אחרת הוא באמת סתם עוד טריק". במילים אחרות הוא אמר לי שכבר לא כיף לעשות לי קסמים כמו פעם, שאולי אני לא מעריכה אותם כמו פעם. משהו בהבנה הבוגרת אומר לנו שלכל דבר יש הסבר, ואנחנו תמיד מחפשים אותו. אבל פעם כשרק חיכינו לקסמים, בלי לשאול למה ואיך ידענו להנות מהם. והם באמת היו עבורנו מה שהם באמת – קסם.
בתקופות כאלה שאנחנו רק רוצים לדעת למה כל מה שקורה קורה דווקא לנו, ואיך אפשר לעשות אחרת אולי פשוט כדאי לנו לחזור להסתכלות הישנה שמה שצריך לקרות יקרה, בזמן שלו במקום שלו. ורק אם באמת נאמין, בלי לצפות רק לתשובות והסברים, נוכל להנות מקסמים. כמו פעם, כמו ילדים.
מאחלת לכולנו שנה מדהימה, מלאה בריגושים טובים, אהבה ומלא קסמים..
ממני אליכם עם המון אהבה,
שניה
