מירה שטהל תושבת קיבוץ כפר עזה ומורה מיוחדת ואהובה נרצחה בביתה בידי מחבלים
אלדה נתנאל
04.11.23 / 18:50
להאזנה לתוכן:
תגים:
מירה שטהל
מירה בת 54 הייתה מורה פסיכותרפיסטית לתלמידי חינוך מיוחד בבית חינוך שער הנגב ויועצת, למעלה מ-20 שנים במערכת החינוך.מירה נרצחה בביתה בכפר עזה. היא הותריה אחריה בעל ושלשה ילדים יהי זכרה ברוך
למירה היה חיבור מדהים עם התלמידים והיא הייתה מסייעת בכל מה שהיו צריכים. סיפור אחד קטן על מירה התרחש כאשר סייעה לתלמיד מהקהילה הגאה ועברה איתו תהליך של שלוש שנים שבסופו הוא דיבר על כך בפתיחות בפני כל בכיתה בזמן שיעור חינוך.
-
בעלה נועם כותב
מירה שלי
סופסוכות הגיע. מה זה הגיע?! באבו אבוה הגיע. ואתו סוף מסע החיים המשותף שלנו.
לא חלמתי שתלכי ממני...
יודע שהנשמה העתיקה והגדולה שאת, עוד תשוב להציל נפשות.
ואנחנו כאן, שלושת ילדינו ואני, מבטיחים לנסות להיות כל יום קצת יותר כמוך.
-
בנה רותם כתב
זאת אמנם לא התמונה הכי יפה שלנו אבל היא צולמה בפורטוגל אחרי 9 חודשים שבהם לא התראינו ורציתי לחזור רגע לתחושה הזאת.
אני איש של מילים ועכשיו פשוט אין לי, רוצה לכתוב על החיוך שלך שלא יוצא לי מהראש ועל הכח המטורף שהשארת לי, לאחים שלי ולאבא. רוצה לכתוב משהו על זה שהעולם הוא טוב כי הוא טוב, כמו שאת אמרת, ושאם נקפוץ מספיק הכל יעבור. רוצה לספר לך כמה אנשים כבר התקשרו עוד לפני שבכלל סיפרתי את זה לעולם וכמה אהבה מקיפה אותי, אולי זה מרגיע אותך.
אני יודע שאת לא תמיד שומרת כי יש לך ככ הרבה משימות שם למעלה, אבל מבקש שתחזרי לבדוק מה איתי מדי פעם. רוצה שתדעי שאני גאה להיות הבן של מירה שטהל, שאני נשבע שלא להפוך לאדם מריר וקשה ושארקוד כמוך, כל הדרך אל הקבר.
אני לא תמיד זמין אבל האהבה שלכם חשובה לי, אשתדל לחזור לכולם וגם אם לא- תדעו שהמילים שלכם מאוד מחזקות.
-
הדס ארזי
היום היה תורה של מירצ'ו שלנו
את מירה שטהל הכרתי בנעוריי כשהצטרפתי ל"גרעין גמל" לכפר עזה. שתינו נשארנו בקיבוץ והיינו שכנות צמודות לאורך שנים רבות, עד שעזבתי את הקיבוץ.
מירה, היום ארגנת לנו מפגש גרעין לתפארת... איזה מפגש ארגנת לנו... רק למה בנסיבות כאלה? היית חסרה לנו, הצחוק המיוחד שלך היה חסר לכולנו, כולנו נתגעגע אלייך
נעם, רותם, מורן ואלה, מחבקים אתכם חזק.
-
חגית מימון כתבה
מירה שלי .
50 שעות התפללנו לנס.
50 שעות שהקרובים שלך עובדים ללא הרף למצוא אותך ומרימים כל אבן !
לא ייתכן שהאישה עם הצחוק הכי מתגלגל והזוי בעולם תעלם לנו .
היית לי חברה מדהימה בשנים האחרונות.
הרגשנו אחת את השניה בלי לומר מילה.
דיברנו כל יום כמה פעמים ושיתפנו בשטויות הכי מטופשות ובבשורות הכי קשות.
תמיד היית חייבת לשאוב אבק תוך כדי ... או להוציא את הכלבים .. או לקפל כביסה... עם האוזניה הדפוקה הזו שלך שצריך לנחש מה את אומרת.
ותמיד היית עם שירלי וטרייסי בשיחת ועידה שנמשכת ימים שלמים בלי הפסקה.
תמיד היית בשביל כל אחד מאיתנו ובשביל כל מטופל שלך.
כל הוואטצאפ שלי מולך - מפוצץ בתמונות, בציניות האופיינית שלך, בסרטונים,
בכעס שלי עלייך שתפסיקי כבר לדאוג לאחרים ושלא נורא פעם אחת לא ללכת להפגין.
בתמונות שלך בבגדים (לפעמים מוזרים) שצריך לשכנע אותך כמה שאת מושלמת בהם.
בסיפורי גאווה שלך על הילדים ועל נועם וכל המשפחה.
העולם ללא ספק יהיה פחות מצחיק בלעדייך.
נועם שלך מחבק חזק את רותם, מורן ואלה ואת איתם !
הרי כבר סגרנו שיש לך כוחות על.
את צוחקת ובוכה ומחבקת אותם ושולחת לי תמונות... וכמו תמיד את הצלמת
שירלי, טרייסי וההורים גם לא נפרדים אחד מהשני לרגע.
אפילו הכלבים לא מבינים איפה את.
הלהקה שלנו שבורה לגמרי.
לעד תישארי זו שכולם שתקו לידה רק כדי להקשיב לה צוחקת ומספרת סיפורי שואה או מדברת בשפת תרתי משמע שאנחנו לא מבינים.
סליחה יפה שלי , שלא מנענו את השואה הספציפית הזו.
התעקשת לישון בבית בשישי -
ודאגת לדבר עם כולנו כל הזמן, אני בטוחה שהרגשת את זה מגיע.
אני נשבעת להיות בקשר עם המשפחה שלך ולשמר את זכרונך ודמותך.
הצליח להם שם למעלה ,
הרוויחו בגדול.
בבקשה תבואי לבקר .... אני מבטיחה בכל חמישי להזמין את הפיצה מוקדם.
-
שירי שמעיה כתבה
מירה יפה ומדהימה. הלב בוכה. מדמם. כל כך עוצמתית, כל כך חיה, תמידית. קוראת שוב ושוב, ולא מסכימה להבין, לקבל. עוברת שוב ושוב על הרשימות הארורות, ואת לא שם. אולי זאת טעות.. הוי הפך לשניים. החיבוק הוירטואלי שלי נמסר. מחכה שהם יכחילו, שקיבלת. למסרון חזרה, כמו תמיד, שאת במקום בטוח. מוגן.
אחות יקרה, הקולגה שלי בדרום. מחזקת, מדרבנת, רק בהיותך. אולי בלי שבכלל ידעת.
ואז המילים האלה. כל כך מוחלטות. אלימות. כואבות. כל כך רחוקות ממי שאת. אישה של כל כך הרבה עשייה, יוזמה, יצירה, אהבה, נתינה. חיים.
אני חושבת עליך יפה שאת. עם החיוך הזה שרואה לתוך הנשמה, ואני רוצה כל כך לחבק אותך חזרה. לתמוך, לרפא, לחזק, לחמם. אני איתך נשמה יפה שאת. כולנו איתך אהובה. מלווים אותך. שומרים עליך, בלב. בנשמה. את כל כך גדולה, אמיתית, חיה. אפילו סמיילי קורץ זה מספיק. לב קטן בקצה המסרון שלי. מירל'ה שלי. שלנו. אוהבת תמיד. תמיד.
-
אלדד פז
מהנשים המקסימות והמדהימות שפגשתי בחיי.
אישתו של נעם שטהל מכפר עזה.
את השמחה ורוחב הלב מחתונתכם אני נושא לעד בליבי וזכרוני.
חברים אהובים!
מעבר לכל מרחק של זמן וגאוגרפיה.
הלב בוכה וכואב ללא הפסקה!
-
זיו שטהל
מירה האהובה, תמיד צחקנו על התואר "גיסתי" שבו הצגתי אותך. אולי כי המילה גיסה לא מדויקת לקשר שלנו. אני מכירה אותך מגיל כל כך צעיר, בעצם רוב חיי. עוד לפני שנעם ואת הייתם זוג, היית המורה הנערצת לריקודי עם מהגרעין. כמה הייתי גאה כשגיליתי שאתם חברים. שהפכת בהדרגה לחלק מהשטהלים.
כמה אהבתי את השעות שלנו במרפסת שלכם על סיגריה (ואת עם כוס נס). מדברות על החיים. לפעמים כשכולם בשנצ של שבת, לפעמים בלילות שישי עד השעות הקטנות.
קשה להסביר את הקשר המיוחד איתך, את המקום שיש לך בלב של כל המשפחה שלנו. את הקשר המיוחד שהיה לך עם אמא שלי, שבניגוד לסריאוטיפ המקובל, אהבה אותך מאד מאד, ואת אותה.
בשעות הקשות והארוכות מאד שעברו עלינו בממ"ד, עם סיוון הפצוע וחוסר האונים, חשבתי עליך. לא רק כי דאגתי נורא שלא שמענו ממך מהבוקר, אלא כי היה צורך להירגע ולהרגיע. עשינו נשימות (הרחנו את הפרח) יחד, כמו שלימדת את כולנו. נשארנו בלי המטפלת של המשפחה, זו שיודעת מה לעשות כדי להפחית דאגות וחרדה, זאת שיודעת להחליט.
אם היית רואה את נעם, רתם, מורן ואלה היית גובהת מגאווה (לפחות 1.70). מלוכדים ואופטימיים ומלאי הכרת תודה על כל מה שקיבלו ממך. ובצדק.
מירה, הפעם הבומים לא היו דלתות נטרקות. הם היו אמיתיים, קרובים ומאד מפחידים. אין לי מילים טובות יותר כרגע לתאר את העצב וההלם. את המחשבה שאת לא כאן ולא תהיי אני עוד לא מצליחה לעכל ולשאת. אהבתי אותך גיסתי
.-
ענבר מאיר
משתפת מילים של תלמיד, מטופל של מירה שטהל. אין מה להוסיף.
"מירה, מירה יקרה. אני זוכר שרק נפגשנו בכיתה י', וישר היה לנו חיבור. דיברנו הרבה בהפסקות, גם הרבה במפגשים על כל נושא אפשרי. צחקנו ביחד רבות, ומפגש אחר מפגש התעניינת בי ובעובר עלי, שאלת לשלומי. בשבילנו, המשפחה שלנו, כבר היית יותר ממטפלת, כבר היית משפחה. בחיים לא דמיינתי, ולא בסיוטים הגדולים ביותר, שנפרד בצורה מרה שכזאת. עזרת בלי יוצא מן הכלל לכל מטופלייך, ונתת להם את היחס הטוב ביותר שרק אפשר לדמיין. עזרת לי איפה שצריך, דחקת בי לפתח את עצמי, לשאוף כמה שיותר גבוה, ולמצות את הפוטנציאל שבי. מירה, אין בפי מילים לתאר כמה עזרת לי, כמה נלחמת בשביל ההצלחה שלי, כמה דאגת לפיתוח העצמי שלי. מירה, אדאג שכל העשייה שלך עבורי ועבור אחרים, כל מלאכת הקודש שעשית, לא תהיה לשווא. כבר מתגעגע אלייך מאוד מירה, רק אנשים שהכירו אותך יבינו איזה אדם מופלא ומדהים היית. נוחי על משכבך בשלום, ושמרי עלינו מלמעלה."
