למה לא משתלם לגבר חרדי לצאת לעבוד?

מחקר חדש שמפרסם אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, ניסה לבדוק כיצד אפשר להגדיל את שיעור התעסוקה של הגברים החרדים — שמדשדש מאז 2015 סביב 50% בלבד, לעומת שיעור התעסוקה של גברים יהודים חילונים, שהוא יותר מ–85%.

אם לא נצליח לגרום לגברים החרדים לעבוד, לכלכלה הישראלית צפוי עתיד עגום במיוחד.

העובדה שמחצית מהגברים החרדים אינם עובדים אינה נובעת מאילוץ, אלא מבחירה.

אצל החרדים, המוכשרים הם אלה שנשארים ללמוד בישיבה כל החיים, בעוד המוכשרים פחות "מידרדרים" לצאת לעבוד. מקומם ככל שיהיה, הממצא הזה מעורר תקווה: המשמעות שלו היא שיש פוטנציאל עצום בתוך החברה החרדית, וכי אם רק ירצה, גבר חרדי יוכל להשתלב בשוק העבודה.

השאלה היא כיצד גורמים לו לרצות לעבוד. מסתבר שיש מתאם גבוה בין שינויים במדיניות ההטבות שניתנו לחרדים לבין נכונותם לעבוד. כך, כשנעשו הקיצוצים הכבדים בקצבאות הילדים ב–2002, החלה יציאת החרדים לעבודה (גברים ונשים).

ב–2013, כשיש עתיד נכנסה לממשלה ופגעה בהטבות לחרדים (קצבאות האברך קוצצו לחצי, סבסוד מעונות היום הותנה ביציאה הגבר לעבודה ובוטלו תקציבי תרבות וסיוע נוספים), נרשם זינוק בתעסוקת חרדים, בעיקר בקרב הגברים.

ב–2015, כשנתניהו הקים קואליציה עם החרדים וביטל את כל "גזירות לפיד", זינקה קצבת הישיבות חזרה (היום היא גבוהה מזו שהיתה ב–2013) ונרשמה בלימה בתעסוקת הגברים החרדים (הנשים המשיכו לעבוד).

ההיסטוריה, אם כך, מעוררת חשד כבד כי בניגוד גמור לתדמית האמונה היוקדת והנכונות של החרדים לסבול עוני מחפיר ובלבד שיזכו "למות באוהלה של תורה", יש קשר ישיר בין ההטבות של המדינה לבין נכונותם לעבוד.

החרדים, כלומר, מגיבים לתמריצים כלכליים באותה עוצמה בדיוק ככל אדם חילוני ממוצע.

הנתון המדהים הוא שלא כדאי לגבר חרדי לצאת לעבוד, באשמתה הכמעט מלאה של המדינה.

ניקח כדוגמה משק בית חילוני, שבו הגבר מתחיל לעבוד, וכתוצאה מכך מגדיל משק הבית את הכנסתו ב–8,800 שקל בחודש.
מנגד, משק בית כזה מאבד מעט הטבות, וגם ההוצאות שלו גדלות בגין היציאה לעבודה. כתוצאה מכך, משק הבית החילוני מאבד שליש מהכנסת הגבר, ונשאר עם תוספת הכנסה של 5,700 שקל נטו בלבד.

במשק בית חרדי, הגבר שייצא לעבוד, באותו השכר של 8,800 שקל, יראה בסוף החודש תוספת הכנסה של 3,400 שקל נטו בלבד. כך, משק הבית החרדי מאבד שני שלישים מהכנסת הגבר — כ–5,400 שקל בחודש בממוצע.

עיקר הפגיעה בהכנסה נובע מאובדן הטבות:
 ההטבה העיקרית היא כמובן קצבת האברך, 850 שקל בממוצע שמשלמת המדינה ועוד כ–1,000 שקל שמקורם בתרומות שהישיבות אוספות עבור האברכים שלהן. אך קצבת האברך היא רק ההתחלה.

לצדה, משק הבית החרדי מאבד הטבות מהותיות כמו סיוע בשכר דירה, הנחות מפליגות בארנונה, וכמובן סבסוד של הילדים במעונות היום. באופן אבסורדי, כמעט כל ההטבות שמדינת ישראל משלמת הן כאלו שמעודדות ריבוי ילדים ואי־יציאה לעבודה.

המבחן לקבלת הטבות וקצבאות הוא הכנסה לנפש סטנדרטית. לכן, ככל שיש יותר נפשות במשק הבית וההכנסה המשפחתית נמוכה יותר (כי הגבר אינו עובד) — כך הזכאות להטבות גדלה.

אבסורד המעונות

האבסורד הגדול ביותר הוא סבסוד מעונות היום. הסבסוד הממוצע שמשק בית חרדי מקבל הוא של 1,400 שקל בחודש, וזאת אף שמעונות היום משולמים רק לזוגות עובדים. במקרה החרדי נקבע חריג, שלפיו גבר שלומד בישיבה ייחשב גבר עובד, ולכן החרדים זכאים לקבלת הסבסוד — ומובן שאת הסבסוד העמוק ביותר — משום שההכנסה המשפחתית היא קטנה מאוד. הכלל הפשוט של "מיצוי פוטנציאל כושר השתכרות", כלומר התניית קבלת הקצבאות בניסיון להשתלב בשוק העבודה, נעלם מכל הקצבאות המרכזיות שישראל משלמת לחרדים.

אם היו משנים את החריג כך שרק משפחות חרדיות שבהן הגבר עובד היו זכאיות לקבל הנחה במעונות היום — הכדאיות הכלכלית של יציאה לעבודה למשק בית חרדי היתה גדלה מ–3,400 ל–4,800 שקל בחודש. זה עשוי היה לעשות את כל ההבדל בתמריצים לעידוד העבודה.

אם השינוי הזה ייעשה, או לחלופין כל שינוי אחר שיתמרץ את החרדים לעבוד ולא להישאר בבית, התרומה למשק עשויה להיות עצומה.

מהמחקר של משרד האוצר עולה כי אם החרדים יצאו יותר לעבודה - התוספת לצמיחה תהיה 1.5 מיליארד שקל כבר בטווח המיידי, ועד שנת 2060 התרומה לצמיחה תהיה 18–65 מיליארד שקל, משום שככל שיותר גברים חרדים יתומרצו לעבוד, כך גם המיומנויות שלהם ישתפרו ושכרם יתחיל לעלות.

רק שכדי שמדינת ישראל תרוויח את 65 מיליארד השקלים הללו ומשקי הבית החרדיים ישפרו את רמת החיים שלהם, המדינה צריכה להפסיק להתאבד בתשלום קצבאות שמעודדות אי־יציאה לעבודה; להכניס את הכלל של "מיצוי כושר השתכרות" לקצבאות; כולל בקבלה למעונות יום, וכמובן לבחון מחדש את התקציב המועבר לישיבות.

אם זה לא יקרה בקרוב, עדיד הכלכלה של מדינת ישראל יהיה מאוד רע - כך על פי כל המחקרים שנערכו בנושא - מה המדינה עושה בנדון.... כשכל המספרים והנתונים עומדים לנגד עיניה? - בוחרת באינטרס הפוליטי הצר.