תערוכת צילומים פורצת גבולות משני צידי הגדר של עוטף עזה

פחות מקילומטר, כעשר דקות הליכה בסך הכל, מפרידים בין ביתה של בתיה הולין מכפר עזה לגדר הגבול, ופחות מקילומטר נוסף, עד לדלת ביתו של מחמוד מרצועת עזה: שכנים די קרובים, אך מעולם לא נפגשו.

תצלומיה של בתיה הולין, חברת קיבוץ כפר עזה מזה 45 שנה, אשת חינוך שעוסקת בקידום ופיתוח ההתיישבות בנגב ובגליל ובפרויקטים לטובת הקהילה, מפורסמים כבר תקופה ארוכה בדף הפייסבוק שלה וצברו קהל של אוהדים.

בסדרת הצילומים שיוצגו בתערוכה החדשה ופורצת הדרך "בינינו", משתפת הולין את המבקרים בצעידה היומית שלה על דרך הביטחון המקיפה את הקיבוץ ונושקת לגדר. ״כל יום אני קמה אל הלא נודע" מסבירה הולין, שמצלמת את רגעי השגרה של החיים במקום בו המילה "שגרה" היא עניין שברירי ובלתי ניתן לחיזוי. "כשהרעיון להפיק תערוכת צילומים החל לקרום עור וגידים, החלטתי להפיק תערוכה עם ערך מוסף שבאמצעותה אוכל להציג את החיים משני צדי הגבול", היא מספרת. "לכן, כשאספתי ומיינתי את החומרים, הזמנתי גם צלמים פלסטינים תושבי עזה להציג את ״הליכת הבוקר״ המקבילה שלהם". צירוף צלמים מעזה התברר כעניין רגיש ומורכב מאוד, כאשר מספר צלמים ששלחו בשלב הראשוני תמונות, התחרטו במרוצת הדרך מכיוון שחששו מהתגובות בשטח סביבם.

בסופו של דבר נותר מחמוד (***שם בדוי מתוך צורך לשמור על ביטחונו האישי) שנענה באומץ להזמנה להציג צילומים מחיי היומיום של עזה- לקהל הישראלי מעברה השני של הגדר. צילומיו של מחמוד לוכדים רגעי שגרה, ובניגוד לתמונות ודימויים שהקהל המקומי מורגל לראות בתקשורת, אינם מתמקדים בלחימה, בסבל, בעוני או במצוקה, אלא פשוט מנציחות חיי יומיום של אנשים. "כשחיים למעלה מארבעה עשורים בקיבוץ בעוטף עזה, ומתוכן כמחצית השנים הן שנות מלחמה, בוחנים בכל פעם מחדש מדוע חיים כאן ומה המשמעות של החיים הללו. כפר עזה הוא הבית שלי, שעבדתי קשה בכל השנים לפתח ולטפח, יחד עם חברי בקהילה. זה הבית בו נולדו וגדלו ילדיי והיום גם נולדו וחיים כאן נכדיי.

מי שחי בעוטף, נוהג להגדיר את החיים כאן כ 95% גן עדן ו-5% גיהינום. אלו חיים של קהילה פורחת, חינוך מיטבי לילדים, חיי תרבות ויחד אמיתי, אבל מידי פעם החיים השלווים מקבלים תפנית חדה של רגעי מלחמה ופחד,  ואלה הם 5% הגיהינום שלנו, אותם אנו שואפים להקטין. צילום הליכות הבוקר שלי, הוא חלק מתהליך החוסן של חיים במקום בו ברגע אחד ובלי אזהרה מוקדמת החיים משתנים מקצה לקצה. הטבע המרהיב מסביב מהווה עבורי הנאה מתמשכת, ומונצח באמצעות התמונות שאני מצלמת. הצילומים ששלח לי מחמוד ומוצגים בתערוכה, מוכיחים שגם מצידה השני של הגדר אנשים חווים רגעים דומים, כמוני. התערוכה מנסה לנתק את ההקשר המיידי של עוטף עזה למלחמה וגיהינום, והיא נוצרה מתוך הרצון להראות למבקרים, מבוגרים וצעירים כאחד, ש"עוטף עזה זה לא מה שחושבים", וכנראה שגם כל מה שאנחנו חושבים ומדמיינים על מה שקורה מהצד השני של הגדר הוא לא בדיוק מה שחשבנו".

שני הצלמים: בתיה ומחמוד, מבטאים את הקשר והאהבה לסביבה הנופית והאנושית בה הם חיים ואת התקווה לקום לעתיד אחר, שפוי ורגוע. התערוכה כוללת צילומים שצולמו בעזרת מצלמות סמארטפון משני הצדדים כאשר פעמים רבות בין התמונות משתרבבת הגדר. "חרף העובדה שלא יוכל לקחת חלק פיזי בתערוכה, הרי שיצירותיו ידברו בשם עצמן, עבורו. מחמוד הצעיר חולם להקים משפחה ולחיות חיים נורמטיביים כפי שחיים בני גילו במקומות אחרים. לדבריו, ההשתתפות בתערוכה מאפשרת לו לחוש את החופש שכה חסר לו", מסכמת הולין.

התערוכה אותה אוצר משה אש, תוצג במרכז המבקרים עוז בנגב בקיבוץ נחל עוז כחלק מאירועי ״דרום אדום״ אותם מרכזת מנהלת הבשור. הצילומים העוצמתיים והאופטימיים מתאימים לכל המשפחה. במסגרת פעילות התערוכה שמתקיימת בתמיכת קרן גרשוני, מ.א. שער הנגב, קיבוץ כפר עזה ו"נשים עושות שלום", יערכו מספר פעילויות קונספט ייחודיות ובהן הקראת שירה בהשתתפות ד"ר סלעית לזר, אגרונומית ומשוררת המתגוררת בשכנות לבתיה ומחמוד בקיבוץ סעד, הליכת צילום ושיח גלריה. בהמשך הדרך, הכוונה להפוך את התערוכה הייחודית ל"נודדת" ולהנגיש אותה לקהלים נוספים בפריסה ארצית רחבה.

השקת התערוכה בתאריך 3/2/2023 והיא תציג שוטף עד למחצית חודש מרץ.  

שעות הפעילות: כל ימות השבוע בין 10 ל 15.

לפרטים נוספים ותיאום ביקור מעבר לשעות הפעילות/לקבוצות בווטסאפ: בתיה הולין 054-8160343