חנה קריצמן מספרת הסיפורים המיתולוגית של קיבוץ בארי והתנועה הקיבוצית נפצעה אנוש בטבח בבארי כעבור שבועיים מתה מפצעיה
אלדה נתנאל
22.10.23 / 17:13
להאזנה לתוכן:
חנה קריצמן גרה בקיבוץ בארי מעל 70 שנה , היא היתה ממקימי הקיבוץ אישה אהודה מאוד וחלק מהנוף של בארי במשך שנים היתה גננת ורכזת תרבות. חנה היתה מספרת הסיפורים המיתולוגית של קיבוץ בארי והתנועה הקיבוצית, שלכבוד יום הולדתה במרץ 2022 כתבת את ספרה, "סיפורה של מספרת הסיפורים". במרץ 2023 התקבצה המשפחה יחד וחגגו את הוצאת הספר של חנה. ביום שבת 7 אוקטובר חנה נפצעה באורח אנוש ופונה לטיפול בבית החולים בזמן שהיתה מאושפזת נולד באותו בית החולים הנין העשירי שלה . כאמור היום היא מתה מפצעיה. היא הותירה אחריה ארבעה ילדים 12 נכדים ו10 נינים . יהי זכרה ברוך
אלי חליפה מספר על חנה
ביום שבת הארור ה7.10.23 ישבה חנה קריצמן בת ה-88 על כסא הגלגלים שלה בביתה. מספר שנים לפני כן לקתה בארוע מוחי שגרם לה קושי בתנועה ונזקקה לעזרה. היא היתה בקיבוץ בארי כשהמחבלים שעטו רודפי דם וירו עליה ועל בעלה. היא היתה על כסא גלגלים מנסה להתגונן מהירי לעברה ולעבר בעלה ציקי. לאחר מכן פונו לבית החולים, הוא מירי בזרוע והיא במצב חמור מאוד. במשך שבועיים נאבקה על חייה ואתמול נפטרה.
חנה קריצמן גדלה עם חמישה אחים והוריה בחדר אחד בתוך דירת שלושה חדרים בדרום תל אביב, כשבכל חדר גרה משפחה אחרת ומעולם לא חשה צפיפות. בגיל 15 נערה, ספק ילדה החליטה בניגוד לדעת הוריה לעזוב את הבית ולעבור עם צעירים אחרים להקים את קיבוץ בארי. האוטובוס הוביל אותה דרומה ככל האפשר ומשם הלכה בשדות ולא פחדה. הצטרפה לאוהלים של הצעירים והקימה איתם קיבוץ. הקימה משפחה עם ציקי ממקימי הקיבוץ וגידלו שלושה בנים ובת: צפריר, זוהר, נוגה וזיו. שניים מהם טייסים, השלישי לוחם שייטת והבת נותרה בקיבוץ והקימה גם היא שם את ביתה ומשפחתה והמשיכה בהתיישבות מול הרצועה.
חנה מעולם לא למדה חינוך ואין לה תעודת הוראה, מלבד אישור לימודים בתיכון ערב בו למדה כנערה בתל אביב, אך זה לא הפריע לה להיות גננת, מורה ולנהל את התרבות של הקיבוץ ולפרקים של התנועה הקיבוצית. משפחת קריצמן גידלה דור לתפארת. בחופשות הקיץ אירחה את נכדיה לקייטנה שיצרה למענם עם פעילויות חינוכיות שהם לעולם לא שכחו ומהן גם מצאו את דרכם כל אחד לפי כשרונו ואלה לא חסרים שם.
יותר מכל היתה חנה קריצמן מספרת סיפורים. כשהתבקשתי לכתוב את ספרה נסעתי אליה אחת לשבוע לקיבוץ, למדתי ממנה מרזי הסיפורים וכתיבתם. באחד הימים נכנס החתן ושמע אותה אומרת כי נסעה לכותל להטמין שני פתקים. "אבל חנה, נסעת פעמיים ובכל פעם הנחת פתק אחד בזמנים שונים." חנה חייכה אלי ואמרה. "למה לספר על פתק ועוד פתק ועוד נסיעה, נאחד אותם יחד לא צריך להלאות את הקורא, ואם זה היה ביום שני או ביום שלישי, מה זה כבר משנה? העיקר שיש מהות, קצב לסיפור, יש רוח לדברים שמעבירים."
את המשפט הזה אני מצטט בכל פגישה כשאני נפגש עם מי שמבקשים לכתוב את סיפורם.
במרץ 2023 התקבצה המשפחה יחד וחגגו את הוצאת הספר של חנה.
אתמול גדעו המרצחים השפלים את חייה של האישה שבצעירותה ידעה להחזיק נשק ולהתגונן, לרכב עם סוס ולסייר, ובעיקר חנה קריצמן ידעה לחנך, או כפי שהיא אמרה, לתת כלים למזוודת החיים של הילדים.
חנה קריצמן הותירה המון כלים להרבה אנשים, למשפחתה, לילדי קיבוץ בארי, לילדי שדרות שם התנדבה למענם בפעילות תרבות והרשימה ארוכה.
סיפורה של חנה ישאר לעד, כי סיפור אי אפשר לרצוח וחנה נותרה בליבי ובליבם של כל מי שהכיר אותה שלא נוכל לשכוח.
יהי זכרה ברוך
מכריה סופדים לה
אורי בן דוב כותב
כדי לספר לכם מי הייתה חנה צריך להסביר לכם על שבט גוטסדינר הגדול, וצריך לספר לכם על בארי. וזה אי אפשר להסביר בכמה מלים. אין דרך.
כדי לדבר על חנה צריך לדבר על האהבה הגדולה שהאישה הזו נתנה לכולם, לא רק לילדים שלה ולנכדים שלה ולנינים (העשירי נולד בזמן שנאבקה על חייה, באותו בית החולים שבו אושפזה, שתי קומות מתחת), אלא גם לאחיינים ולאחייניות שלה ולבני הזוג שלהם ולילדים שלהם, ולקיבוץ האהוב ככ שלה, שגרה בו מעל שבעים שנים.
צריך לדבר על אהבה גדולה. אינסופית. אהבה שנרצחה.
כשהתחתנתי עם שירה זכיתי לקבל את דודה חנה ואת בארי ומשהו מהאהבה הזו שלה נגע גם בי, וגם בילדים שלנו. זכיתי. הלב שלנו שבור מאוד היום.
סופיה כותבת
הלב שבור. כשהייתי בהריון עם בחילות נוראיות חנהל'ה הייתה לוקחת אותי לבית שלה ומכינה לי מרק עוף ועוגיות שאוכל משהו.
-
יוסי ענבר
סבתא חנה היקרה והאהובה, מאז שהכרתי את עמית הפכת להיות גם הסבתא שלי.
זו היתה זכות גדולה בשבילי להכיר אותך ב 22 השנים האחרונות.
תודה ענקית לך חנה יקרה שילדיי זכו להתחנך על ידך, על הסיפורים הרבים שקראת להם, שלא ויתרת אף פעם על הזדמנות לבלות במחיצתם,
שעות סיפור בגן הילדים בקיבוץ, או אפיית עוגיות עם איתמר ישר אחרי הגן.
שבגיל 77 נסעת באוטובוס מהקיבוץ לת"א ומשם לפ"ת לעשות ליונתן בייביסיטר פעם בשבוע
ואיך שהיינו מתקשרים לבקש אם את יכולה לנסוע בקלנועית לגן להוציא את הילדים היית צועקת מאושר איזה כייף עכשיו אני הולכת.
איזה זכות ענקית לכולנו שבחרנו שהילדים ילכו לגנים בבארי עד כיתה א'.
אנרגיות של בת 20 היו לך מאז ומעולם.
אני שמח שבשישי האחרון לפני השבת הארורה באנו לבקר אותך ואת ציקי ובמשך 50 דקות יונתן שאל אתכם שאלות על השנים הראשונות שלכם בקיבוץ וכולנו יחד איתו הקשבנו לכם בדממה שואבים כל מילה שיוצאת לכם מהפה, סקרנים ושואלים עוד ועוד שאלות.
חבל שרק הקלטתי את הקול שלכם ולא צילמתי אתכם בוידאו, זו יכלה להיות מזכרת מדהימה ממך.
סבתא חנה האהובה תודה לך על הכל
נשמה טהורה עם לב ענק
נוחי על משכבך בשלום.
עכשיו כבר פגשת את ההורים שלך ואת דוד ואיילת ואת יפה אחותך שקיבלו אותך שם למעלה.
ואנחנו כאן למטה לעולם לא נשכח אותך ונאהב אותך לעד.
-
ליאור קרן
רכבת ההרים הרגשית לא נגמרת.
בפחות מ- 24 שעות, הספקנו להיפרד מסבתא חנה, שנרצחה ע"י מחבלי חמאס בבארי, ולעשות ברית מילה לילד הרביעי שלנו - אור.
קצת על סבתא- נולדה בפולין, עברה לישראל בילדות, בגיל 15 החליטה שעוזבת את הבית לבדה ומקימה עם גרעין את קיבוץ בארי במסגרת 11 הנקודות. שם פוגשת את סבא והם מתחתנים, מביאים לעולם 4 ילדים, 3 מהם אנשי קבע כשהדרגה הנמוכה היא סא"ל. נשארים לגור בבארי בכל השנים הקשות, מתקופת ההקמה ללא החשמל ומלחמות השטחים ועד לקסאמים הנוכחיים.
תחשבו על קיבוצניקית, מה יוצא? אז זו היא-
חולבת פרות, הפכה מ"חנה" ל- "חנהל'ה", אשת חינוך, האגרונומית הכי טובה בארץ, חזקה פיזית ואפילו יותר מזה - מנטלית. כזו שבגיל 70 עשתה סנפלינג מצד אחד של ספינת קרוז לצד השני, עשתה קייטנות לנכדים ולנינים וכולם היו מתקשרים אליה כדי לקבל מתכון לעוגיות ולעצות חינוך לילדים. השיטה היא אף פעם לא מקל, תמיד תמיד רק גזר. ומלמעלה מלמעלה - אשת ספר. הקימה את הספרייה בבארי, ניהלה אותה, הקריאה אי ספור ספרים לאין ספור ילדים שגדלו והפכו לאבות וסבים בעצמם.
אתמול התקשרתי לנחם חבר שהוריו נרצחו באותה השבת בבארי והוא פשוט בכה איתי על סבתא. כזו השפעה הייתה לה על כולם.
בכל מקום ששמעו, אנשים קרובים ורחוקים, מוכרים יותר ופחות, על הלידה והטיימינג המטורף שלה (אור נולד בקומה 2 כשסבתא נאבקת על חייה בקומה 5) אמרו לנו: שיהיה לכם ולנו אור באפלה שנמצאים בה.
אז לא היה משהו יותר סימבולי (כאילו היה חסר עד כה) מהשם הזה.
עצוב לומר אבל זמן ההלוויה של סבתא לא ידוע עדיין ואפילו יותר עצוב מזה - לא ידוע המיקום.
השבעה תהיה בבית של זיו קרן בנירית, מי שרוצה פרטים שישלח הודעה בפרטי.
-
