בנו של אלכס דנציג החטוף בעזה כבר 76 יום: "הוא התרגש וחיכה לבר מצווה של הנכד היחיד שלו"

מתוך דאגה, געגוע, כאב פנימי ובניסיונות נואשים להחזיר את אביו וחבריו מניר עוז, יצא בנו יובל למסע הסברה בגרמניה ופולין, פגש בכירי ממשל והשתתף באירועים למען שחרור אביו מהשבי. מאותו יום ארור, 7.10, יובל לא ראה את אבא שלו האהוב, לא שמע את קולו המרגיע והמחשבות אודות מצב בריאותו לא מרפות ולו לרגע אחד. יחד עם אלכס נחטף לרצועת עזה גם דודו איציק אלגרט כשהוא פצוע. "אבא שלי אזרח פולני בנוסף לאזרחות הישראלית שיש לו, ואיציק הוא אזרח דנמרק" שיתף יובל, שמאז אותה שבת החל במסך ארוך ועקשני שדורש תעצומות נפש כדי לטוס מיעד ליעד כדי לזעוק את זעקת אביו החסר ולהיות שופר גם לשאר החטופים.

מה קרה מאז אותה שבת שחורה?

"החיים התהפכו ב180 מעלות. במקום לעסוק בחיים הרגילים אנחנו עוסקים באיך לשחרר את אבא מהשבי ופועלים באופן בינלאומי בארץ ובחו"ל כדי להיות בתקשורת הבינלאומית. גם במקום העבודה שלי במפעל נירלט, שספג מכה קשה, החיים התהפכו וכרגע משימת חיי היא להציל את אבא ואת המפעל. אני מנסה לעבוד ולעזור לארגון שלי להשתקם - מקווה שנחזור למסלול החיים. אחותי ניצלה בשבת הזאת לאחר שגיסי נלחם במחבלים בבית. המחבלים ניסו להצית את הבית עליהם, ולמזלנו אחותי קפצה מהחלון בדיוק כשהצבא חיכה לה בחוץ והגיע באותה שנייה ולא ניתקלה במחבלים, כי הם נהגו לשרוף בתים ואז לירות בדיירים, או לזרוק רימון על כל מי שקופץ".

ספר על מצב הבריאותי של אבא

"אבא שלי עבר התקף לב לפני כמה שנים, די רציני, שבעקבותיו הוא עבר ניתוח מעקפים. הכליות נפגעו והוא נוטל תרופות. הוא גם צריך לקבל טיפול בכליות וחייב לאכול תזונה ספציפית. הוא לא בבריאות טובה. קיבלנו שתי אותות חיים מחטופים שחזרו מהשבי ומאנשים שראו אותו. אני כל הזמן חושב מה המצב שלו, מתחיל לחשוב איך הוא יחזור וגם חושב על היום הבא".

מה אתה רואה למול עיניך?

"איך ייצא ממה שעבר, איך נשקם אותו פיזית ונפשית, איך הוא יחזור. נכונה לו תקופה מאוד ארוכה, אבל העיקר להחזיר אותו על הרגליים".

 
אלכס דנציג, ממייסדי המסעות לפולין עבד כ-30 שנים ב'יד ושם' והכשיר מאות ואלפי מדריכים. החברים שלו בפולין פתחו דף פייסבוק למענו ובו הם מעלים תמונות, זיכרונות ובקשות להחזיר אותו הביתה "ידענו תמיד כמה אבא חזק ואהוב בפולין, אבל אל הבנו את סדרי הגודל" שיתף יובל "כמה רוצים לראותו חוזר הביתה ועושים הכל כדי שזה יקרה".

מה אתה חושב עובר עליו בשבי?

"שהוא חושב על המשפחה שלו בעיקר ושואל את עצמו מה קרה לבן והבת שלו, דואג אם שרדו, כי הם היו באירוע עצמו בניר עוז. יש לו שמונה נכדות והוא חיכה בהתרגשות לבר מצווה של הנכד היחיד שלו שהיה אמור לעלות לתורה חמישה ימים לאחר השבת השחורה. בני אכן עלה לתורה, כי אסור לדחות, אבל היה קשה בלעדיו".

אתה חושב שנותנים לו לראות אותך בטלוויזיה?

"אני מדבר עליו הרבה בתקשורת ובכל מקום בינלאומי שיש גם מתוך תקווה שהוא שומע אותי. אני יודע שמטרידה אותו המחשבה מה עם הילדים שלו ואני רוצה להפריח בו תקווה. בטח הוא חושב על חברים שנרצחו וחשוב לי שהנפש שלו תהיה חזקה. ראיתי את הסרטון של שלושת החטופים שעוברים משבר מנטאלי ובטח משחקים איתם שם ומשקרים בלי סוף. אבא שלי איש חכם וחזק ואני סומך עליו שיידע לחשוב ולהילחם. הייתי ארבע פעמים באירופה, חלק באופן פרטי וחלק משליחות המדינה, נפגשתי עם נציגים שבאים לארץ לכל מיני פרלמנטים ויחד מנסים לעשות הכל וזה חשוב".

ליובל יש פרספקטיבה משלו על מה נכון לעשות כדי להחזיר את אבא שלו מהשבי יחד עם כל החטופים: לשמור על לכידות בין כל משפחות החטופים ולא להיות רחוקים, כי זה לחם ומים בשביל חמאס למה לא לשחרר אותם. "שכל אחד יעשה מה שהוא חושב "מציע יובל "אני לא מביע דעה רעה על אחרים ופחות מתחבר למחאות. המדינה כן רוצה להביא את החטופים הביתה ומבינה שזה אירוע מסובך ומורכב, היא רק עושה ומוודא שעושים נכון. צריך לוודא שהם עושים נכון ולדעת לצאת מחוץ לקופסא, כי כל הקונספציה התפרקה להם מה-7.10. הם פועלים דינאמי בתוך האירוע. כל מקבלי ההחלטות, וקטונתי לייעץ, צריכים לתת לנציגים מהממשלה לעשות את העבודה, כי הם עושים הרבה. חשוב שלא יעשו טעויות ולצמצם סיכונים. הם יודעים מה הם עושים".

מרגיש שמשתפים אתכם מספיק?

"לא חושב שצריך לשתף אותנו, כי הם צריכים לפעול בחשאיות ומאחורי הקלעים. כן צריכים לעטוף משפחות, כי קשה לכולן. צריך להקשיב למשפחות גם אם הן מדברות לא יפה ולא מתאים, אבל כן צריך לעבוד ולעשות כל מה שניתן כדי להוציא אותם משם. אנחנו כמשפחות החטופים מנסות לעזור"

איך אתה מנסה לעזור?

"לאבא שלי יש אזרחות פולנית ואבי ממקימי המשלחות לפולין, מכשיר מדריכים שנים והוא אחד המרצים המבוקשים בפולין בנוגע לשואה וליהדות פולין לפני השואה. מאוד מקובל שם, לכן מתייחסים ברצינות לשחרור שלו. הוא חזר משם שבועיים לפני החטיפה מסמינר בפולין ואני משתמש בתעודה שלו בפולין כדי ללחוץ על הממשלה שם ובעולם, כי אירופאים ששומעים שאזרח שלהם בשבי - ישר מקשיבים. גם אנחנו מנצלים את הקשרים כדי לדבר על שאר החטופים. ראיתי השבוע בסרטון של החטופים המבוגרים לצד יורם מצגר ועמירם קופר את החבר הטוב של אבא שלי, חיים רפי, שהם עובדים יחד חמישים שנה, וידעתי שאני צריך להחזיר את כולם הביתה".

התעצבת שלא ראית את אבא שלך יחד איתם?

"אמרתי לעצמי ברוך השם שלא ראיתי אותו, כי אם הייתי רואה אותו היה לי קשה להמשיך הלאה. זה שובר לראות אותם במצב הזה ולא כמו שנראים ביום יום. הם נראים נורא ואיום ויחד עם הציניות של חמאס שעושים הכל כדי להגחיך אותם, זה שובר. מחבלי החמאס הם חולרות המין האנושי, פסיכופטים, מזוכיסטים ובנוסף צריך להבין שזה האנשים שיצרו את זה".

אתה מצליח לישון?

"ישן כמה שעות. בהתחלה לא ישנתי לילות, אבל ככל שעובר הזמן אתה מפתח דמות יותר פרקטית שצריך בשבילה כוח בשביל לעבוד ולפעול".

חשבת מה תגיד לו שתפגשו לראשונה?

"לא אגיד כלום. הדבר הראשון יהיה זה לראות איך עוטפים אותו, נותנים  לו חיבוק ואני יודע שהוא יחפש את השקט שלו. אצטרך להרחיק את ההמולה סביבו ואשמור עליו, אבדוק איך משקמים  אותו ואז נספר לו מה היה והוא יספר מה עבר עליו. נעשה הכל יחד שיהיה מי שהיה לפני".