"חינוך מתחיל בדוגמא אישית" הפוסט של אלין מילול מורה בתיכון באר טוביה לסכסוך העבודה של ארגון המורים עם תיכון באר טוביה

לאחר התחבטויות רבות החלטתי לכתוב כי דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים.

אני מורה בתיכון כבר 15 שנה ואני גם אמא לשתי בנות בביה"ס. אני אוהבת את ביה"ס ואת התלמידים מאוד מאוד ורואה במקום בית שגורלו חשוב לי רבות . זו הסיבה שנשארתי בתיכון כל השנים.

אני כותבת כדי לומר וכדי לשאול: 

לומר שאני (ועוד רבים שפשוט שותקים מחשש ומפחד) מתנגדת לסכסוך העבודה ולמלחמת החורמה של ארגון המורים.

וכדי לשאול שאלה אחת: איך זה קשור לחינוך??

2000 תלמידים שלנו, שגם ככה מבולבלים וחרדים מהמציאות שהקורונה כפתה עליהם, מביטים סביב ורואים את המורים שלהם- המבוגרים המשמעותיים שלהם, נאבקים בלוחמנות, בעקשנות, מטילים חרם! ( אותו חרם שאנחנו מחנכים אותם לא להטיל אף פעם).

הרי קיבלנו את הזכות להיות אלה שמחנכים בני אדם צעירים ומלווים אותם בתקופת כינון הזהות, לספק להם ערכים, ללמד אותם איך מתנהגים אחד לשני, איך מנהלים סכסוכים ואיך מתנהלים בתוך קונפליקט!!!

איזו דוגמא אישית אנחנו נותנים להם? מה איתם? האם לא הם הדבר החשוב ביותר בתוך שיח החינוך הענק הזה שאנחנו מנסים לנהל כבר שנים?

מתי בפעם האחרונה איימנו לא לפתוח שנה?? מתי הפסקנו לעבוד לחלוטין?! מתי לא דיברנו עם אף גורם?! מתי לא הכנו את השנה הבאה?! מתי??! ...קשה לי להיזכר מתי. מדוע? כי זה צעד מרחיק לכת. מאוד! 

נכון, כבר יותר מ- 5 שנים שההחלטות נעשות מעל ראשינו, החלטות הרות גורל בעלות השפעה גדולה על ביה"ס ועל עתיד ילדינו- פיצול כן או לא, בית ספר נוסף כן או לא, תוכנית הבתים, פיטורי מנהלים ועוד... מדובר בנושאים חינוכיים חשובים ביותר!! אבל האם גם אז החלטנו להפסיק לעבוד? לא לדבר עם המועצה וההנהלה? לא לפתוח את שנת הלימודים???? בשביל נושאים חינוכיים מהותיים לא הגענו לכזו מלחמה, אז עכשיו אנחנו משתמשים בתותחים הכבדים שלנו?

עבור מה? 

לכל אחד מאיתנו יש אג'נדה ותפיסת עולם חינוכית שלרגלה אנו פועלים ומחנכים את הילדים כל יום בכיתה, בהפסקה ובכלל.

בכל בוקר כשאנחנו קמים יש לנו משימה- חינוך! הרבה מאיתנו בחרו בחינוך מתוך תפיסת עולם ותחושת שליחות. אז איך אותה אג'נדה שלנו נשכחת בתוך המאבק? מה המסר שאנחנו מעבירים בעקבות המאבק הנוכחי והחריף ביותר שקיימנו בשנים האחרונות?! 

שאפשר לעשות לנו הכל אבל עד לאגו שלנו, שאם עולבים בנו, זה הדבר הגרוע ביותר שיכולים לעשות לנו! אם הורסים לנו את מערכת החינוך ומחליטים החלטות שלא מקובלות עלינו זה בסדר.. אבל אם מדברים אלינו בחוסר כבוד ופוגעים לנו באגו- זה הקש ששובר את גבינו?? באמת?

עם אותה אג'נדה חינוכית שאיתה אנו מתהלכים יום יום בביה"ס, דמיינו לעצמכם שאחד מן הקולגות שלנו היה אומר לנו משהו קשה או מעליב..מה היינו עושים? מוותרים על הכל וזורקים לפח? שובתים? מפסיקים לעבוד?? המטרה והתפיסה החינוכית צריכים להיות חזקים מכל. גם מהאגו.

אני מודעת היטב לעדויות המורים שועד המורים וארגון המורים סיפר עליהם. אני באופן אישי לא נכחתי בסיטואציות האמורות ולמעשה בפגישותיי האישיות עם המנהלת, התרשמתי ממנה לטובה. למעשה, כמעט כל מורה ששוחחתי איתו בחודש וחצי האחרונים אמר/ה לי בדיוק את המילים הללו: "אני באופן אישי לא נפגעתי, אבל אומרים ש...."

גם אותי בעבר העליבו מנהלים לא פעם, גם בי הטיחו מילים קשות מול אחרים. למעשה מול קהל גדול. אבל בתוך התמונה הגדולה והמטרה החינוכית מצאתי את הדרך לסלוח ולהתקדם הלאה. מה תעזור נקמה?!

האם זו דרכנו? סכסוך כוחני? מה עם הידברות? 

ומה לגבי הזדמנות נוספת לאנשים? לכל אדם באשר הוא? דווקא כאנשי חינוך עלינו לראות בכל אדם את הטוב שבו ולא להיאחז ברע! הרי לזה אנחנו מחנכים את הילדים. לגמישות מחשבתית ורגשית, לבחור בטוב!!! בייחוד כאשר מה שמונח על הכף הוא השבתה של לימודים ל2000 תלמידים במקרה הרע ובמקרה הטוב שיבוש של כל שנה"ל הבאה. היו לנו מספר מנהלים שלכל אחד היתה דרכו ואנחנו בדרכנו הנעימה הדגמנו בדרכים טובות את היחסים שאנחנו מבקשים לכונן בין אדם לחברו , בין מורה למנהלו, אמרנו כשנפגענו, ביקשנו לא לנהוג כך. ביקשנו לעבוד יחד !! מדוע הפעם זה לא המקרה? 

ועוד שאלה- דווקא עכשיו? בתקופת הקורונה? דווקא עכשיו כשאנחנו נדרשים להטות כתף ולהשתמש בכל היצירתיות של כל אחד מאיתנו כדי לפתוח שנה היברידית מלאת אתגרים בצורה טובה יחד עם כל המגבלות? דווקא עכשיו? הקרקע מתחת לבתי אב רבים נשמטת, אנשים מפחדים ולא יודעים מה יהיה מחר. דווקא עכשיו בחרנו להילחם כך? 

אני חושבת באמת ובתמים שהמלחמה הקשה שהמורים מנהלים היא לא באמת נגד המנהלת. (רבות מהתלונות שלנו הן באשר לשינויים שהרשת מכניסה). השנים שהתעלמו מהמורים וההנחתות מלמעלה הביאו את כולנו לתחושה שאין לנו שליטה על החיים החינוכיים שלנו, על מי שאנחנו כמורים. המלחמה הזו מאפשרת למורי באר טוביה להתאגד, להתגבש ולחוש סוף סוף שיש להם שליטה. 

אבל המחיר....

ואפרופו מחיר, אני בודאי אשלם מחיר בשל המילים הללו כי ככה זה בקהילה הזו... היה פשוט יותר לשתוק, מה שנקרא 'לדאוג לעצמי' ולשמור על פרופיל נמוך...אבל זה עדיף מבחינתי על סתימת פיות והפחדה! אני אדם בוגר בעל מחשבה עצמאית ואני רוצה להחליט עם מי מותר לי לדבר ועם מי לא , אני רוצה להכין את השנה הבאה למען התלמידים שלנו שחוץ משנה קשה מאוד לא אשמים בדבר מכל מה שקורה, אני רוצה שלא יקחו ממני את החירות להחליט עבור עצמי שאני קמה בבוקר והולכת לעבודה כדי לעבוד ולא שיאסרו עליי את זה. אני רוצה שאנשים יפסיקו לעקוב אחרי שיחות הטלפון שלי שמא אני מדברת עם גורם שאסרו עליי לדבר איתו. אני לא בכת !!! אני אשת חינוך ויש לי דעה משלי והרבה הרבה אהבה ואכפתיות למקום הזה!

אני מאחלת לכולנו המורים לצאת מהסכסוך הזה מוסריים יותר, מבלי לכתוש אחרים, מבלי לרסק, אלא דווקא להתעלות מעל לרגשות הנקמה. 

אז אני אולי אשלם מחיר אבל לפחות אלך לישון נאמנה לעצמי ולאמת שלי.

דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים...

אלין."