כשסבא וסבתא לא מורשים להיות בקשר עם הנכדים
17.10.18 / 12:16
ניתוק מהנכדים היא סיטואציה קשה, שוברת לב, טרגית - אך יש איך להתמודד איתה, וחשוב יותר - אפשר למנוע אותה מראש
״יעל שלום, רציתי לשתף אותך בטרגדיה האישית שלי ואולי לקבל ייעוץ. מזה כחמש שנים שאין לנו קשר עם הבן שלנו וואישתו וגם הקשר עם הנכדים האהובים שלנו נותק. אנחנו עצובים מאוד ולמרות כל מה שעשינו וניסינו – כלום לא השתנה. אנחנו אובדי עיצות והמצב משפיע על בריאותנו ועל הקשר ביני לבין בעלי. מה עושים?"
את הפניה הנרגשת והכואבת הזו קיבלתי השבוע ולרגע התמהמתי על המקלדת. מה אומרים? איך מקלים על כאב עצום כל כך? על תחושה שהכל כבר נעשה והגזירה כבר הונחלה. מה אומרים לסבא וסבתא שמבחינתם הארוע שהם חווים היא טרגדיה אישית, עצומה שמשפיעה על כל חייהם.
מבחינת החוק אפשר להגיע להסדרי ראייה עם סבא וסבתא במסגרת הליך משפטי ארוך, עצוב, כואב ויקר. החוק מכיר בכך ונותן מענה לאותם סבים וסבתות שהחליטו לפנות לערכאות משפטיות.
במישור הרגשי, הכאב של קריעת הנכדים הוא עצום ומכיל בתוכו שיח עמוק גם לגבי המשמעות ההורית שלנו. הוא נתפס לרוב כנקמה וביקורת של הילדים את הוריהם, הרבה פעמים הוא נגרם כהסתה (לתחושת הסבים והסבתות) של בן או בת הזוג ודרך ענישה שהילדים מענישים את הוריהם מסיבות כאלה ואחרות.
כל ארוע לגופו וכל סיפור יש לו את הרקע שלו.
למשל, באחת הפעמים פגשתי זוג שהילדים ניתקו את הקשר עם סבא וסבתא מצד אבא. בשיח מעמיק ובוחן מצאנו שמשפחתה של הכלה היא משפחה שומרת מסורת בעוד משפחתו של הבעל חילונית לגמרי. ניסינו לבחון מצבים בהם התארחו הנכדים אצל סבא וסבתא החילוניים וראינו שלא היתה הקפדה על דברים שחשובים לכלתם. אם זה לשמור על כשרות, הפרדה בין בשר לחלב ואולי אפילו גם מעט זילזול במושג ״אלוהים״.
בהתחלה הנכדים בילו שם שעות רבות אך עם הזמן הקשר הלך והתמסמס עד כדי ניתוק מוחלט וחוסר מוכנות של בנם וכלתם להמשיך את הקשר. אומנם הטענה לא הועלתה מולם אך הם יכלו להרגיש שאולי יש בזה קשר. תוך שיחה עלינו על עוד ועוד נקודות שיכלו לאפשר את הניתוק הזה והרחיקו את משפחתו של בנם מהם.
במקרה נוסף עלה, חזק מאוד, הביקורת של הסב על אופן גידול הנכדים והוא הרגיש שמחובתו לחנך אותם כשהם אצלו.הוא היה מעניש, כועס, היתה פעם שגם הרים את ידו.. גם פה ניתן להבין כיצד נגרם הריחוק.
חשוב לי להדגיש שניתוק הקשר הוא רע. הוא הפיתרון הקל,לכאורה, של הבעיה והוא מודלינג גרוע שאנחנו מנחילים לילדים שלנו.
מבחינתי הוא לא פיתרון – למעט מקרי קיצון.
עבור רובנו, שיח רגשי או שיח בכלל הוא לא כלי שקל להשתמש בו. הרבה ריבים ואי הסכמות יכולים להימנע אם רק היה שיח.
נכד חדש במשפחה הוא ארוע חוצה דורות. כל דור מנכס את השמחה וההתרגשות אל עצמו וכל מעבר כזה מוליד סטטוס חברתי חדש. תאום הציפיות עם לידת נכד חדש מצריך שיח פתוח על התפקידים המשפחתיים שכל אחד לוקח על עצמו – בהסכמה ובאישור הצדדים. למשל, שעות ביקור, שעות צפייה בטלויזיה, אופן ההשכבה וההאכלה, ועוד. אם השיח הזה לא מתקיים יכול להיות שיצוצו קונפליקטים במעלה הדרך. לכן, חשוב כל כך לדבר ולמנוע מתחים עתידיים.
אחד הדברים החשובים לזכור זה שהנכדים שלנו הם הילדים של הילדים שלנו. תפקיד הסבים והסבתות הוא תפקיד שיש בו המון זכויות וכדאי שתמיד נזכור לקחת אותן למקום שיוסכם על כל הגורמים שמטפלים בילד.אנחנו, הסבים והסבתות, מעגל שני לנכד. ההורים שלו הם המעגל הראשון, המשמעותי ומקבל ההחלטות לגביו.
אפשר להניח רגע את האגו בצד ולבדוק מה אפשר לעשות על מנת לשנות את המצב.
אתם מוזמנים להתייעץ אם מצאתם שמשהו בטור הזה נגע בכם, אך לא קיבל את מלוא התשובה.
יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק או בטלפון 050-6803313
