סיפורו של עוז דוידיאן, הגיבור שהציל 120 נפשות

זו השנה הקשה בחייו של עוז דוידיאן, תושב מושב מסלול, אך המרגשת באופן יוצא דופן, מאז השבעה באוקטובר – היום שבו יצא בשבת השחורה מפתח ביתו כשהוא משאיר את משפחתו בממ"ד, לעבר פסטיבל הנובה שהפך ממסיבה של שמחה, לסרט אימה. 15 פעמים נכנס ויצא עוז מהשטחים המסוכנים, מנצל את היכרותו עם תוואי השטח, תוך ביצוע מעשים הרואיים וסכנת חיים, וחילץ 120 אנשים שהפכו במהרה לילדים החדשים של חייו והוכרזו כמשפחה לתמיד.

מה עבר עליך מאז השבת השחורה?

"בשנה הזאת הייתי מצד אחד בשנת אבלות על כל החברים שלי שנרצחו ועל ילדים של חברים שנרצחו, ומצד שני אני במילואים מתחילת המלחמה עד עכשיו ומשתחרר כמה ימים לפני השנה לשבעה באוקטובר. זו הייתה שנה של עשייה, אבלות וגם תרומה למדינה. שנה שבה הייתי בעיקר בעוטף, רואה פחות אנשים ומתרכז בעשייה בגלל המלחמה ובעיקר בגלל החטופים".

ספר לנו על הסרט

"הסרט הינו התיעוד היחידי כמעט שיש ממצלמות מחבלי הנוח'בה על מה שקרה בשבעה באוקטובר בפסטיבל הנובה. הסרט מתעד את החילוץ של הילדים, כי למעשה בתוך שטח המסיבה במהלך כל היום היו רק ארבעה אנשים שעשו הלוך וחזור. היו שהגיעו נקודתית, לקחו את בן המשפחה ונסעו, והיו שלושה שהגיעו להציל ונרצחו כמו בן שמעוני, שעשה שתי נגלות ובשלישית נרצח, שני קציני משטרה גיבורים, איציק בוזוקשווילי, שהיה חבר שלי וג'יאר דוידוב, שהגיעו לחלץ עם רכבים ממוגני ירי ואז אר-פי-ג'י הרג אותם".

ואותך הרביעי - הגיבור שהצליח לשרוד את התופת

"אני הרביעי שעשה את הדרך בשטחים בגלל ההכרות שלי עם השטחים וניצלתי בדרך נס כשנתקלתי למול מחבלים. הסרט בא להראות מזווית שונה את מה שהיה בזמן החילוץ של הילדים, והמטרה שלו להראות גם גבורה אזרחית במקום המדינה והצבא שלא היו בזמן. האזרחים עשו דברים כמעט בלתי אפשריים וזה בעצם מראה איך ניצלו 120 ילדים שלי. היה חשוב להראות מה עבר עליי בשנה הזו ועל המשפחה שלי, לילדים ועוד הרבה דברים אחרים שלא ידעו עד הקרנת הסרט ומעולם לא הוצאתי אותם החוצה. אלו אירועים מאוד מרגשים, חלקם עצובים, אבל כולם עוצמתיים. יש גם הרבה דברים טובים, בעיקר 120 ילדים חיים שימשיכו את החיים הלאה ויקימו משפחות בישראל".

ערב הפרמיירה שבו הוקרן הסרט לפני השידור בערוץ 13, נערך השבוע ב'סינמה סיטי גלילות', כמה ימים לפני שישודר בשבוע הבא (6.10) אחרי מהדורת החדשות (21:00), ואליו הגיעו כל מי שהיה לו חלק חשוב בחייו של עוז דוידיאן מאז השבת השחורה ועד היום. "נוכח הכתב יוסי אליה הגדול והמוכשר שבלעדיו לא היה קורה כלום היה כמובן בפרמיירה" שיתף עוז בעיניים בורקות. "וחשף את הסרטונים שלי ואת כל תיעוד חיי. הוא ראיין אותי ואת הילדים שהצלתי. הגיע הבמאי וצוות ההפקה שהזמינו בעצמם את האנשים שלהם ששותפים לדרך. אני הזמנתי את הילדים והמשפחות שלהם, שהם הסרט לא רק אני. את המשפחה שלי, אמא שלי, אשתי והבנות שעברו איתי את הכל מאז ועד עכשיו. אנשים חשובים שמלווים אותי ואת רובם אני מכיר לפני וחלק מכיר בעקבות המלחמה".

מי למשל?

"השופטת בדימוס, שרה חביב הגיעה, ד"ר דליה חלק שהייתה סנגורית מחוזית שאצלה התמחתי. הגיעה פרופסור מיכל טמיר שלמדתי אצלה את התואר השני שלי, פרופסור יפעת ביטון שחוקרת את כל הזוועות והפגיעות מיניות בנשים שלנו ביום הטבח מהמחבלים. הגיע גם משנה ליועץ המשפטי לממשלה, גיל לימון, אלוף יאיר גולן שפגשתי בשטח שבו חברנו יחד וחילצנו ילדים. הגיעו מפקדים מהצבא והמילואים ועוד הרבה יקרים".

מה השתנה בך מאז?

"נולדו לי 120 ילדים נוספים שאני מאוד אוהב אותם והם חלק ממני ומהמשפחה. יש לנו קבוצת וואטסאפ לכל הילדים וגם אנחנו בקשר יום יומי, כולל מפגשים אצלם או אצלי. אני לא מתבייש להגיד שאני בטיפול בעקבות השבעה באוקטובר וגם בגלל הימים שבאו לאחריו, שהייתי עם כוחות ביטחון  בשטח במשך תקופה ארוכה. יש ימים לא קלים לי, הרבה לילות ללא שינה, חלומות וסיוטים. אבל אני בטיפול ארוך ומתמשך שעוזר להמשך החיים. זה לא משהו שיעבור, אבל אני לומד לחיות עם זה. אני משתדל להיות יותר בבית ולא לעזוב את הבנות ואשתי ולדאוג שהכל יהיה בסדר, שחלילה לא יקרה עוד דבר כזה. מקווה שהמדינה תשכיל להבין איך לעשות שיום כזה לא יקרה יותר. מחכה כבר שנחזיר את כל החטופים הביתה - משימה ראשונה שלנו במלחמה ואחר כך למוטט את שלטון חמאס, להחזיר ביטחון לדרום ולצפון ולכל איום שיפגע בנו".

אתה עדיין אדם אופטימי?

"אני אופטימי לבאות ולעתיד הבא. אנחנו מדינה חזקה שנלחמת על הקיום שלה ואנחנו עם חזק ששורד, שנלחם אחד למען השני גם מבלי להכיר אחד את השני. אנחנו עם הנצח ואף אחד לא ישבור אותנו. עם ישראל חי".