היעד המושלם לאמא: ורשה
27.03.18 / 15:23
במטוס היו נשים. והרבה. יעדים זולים נכבשים במהרה על ידי ארנקינו. וכן, היו גם מעט גברים, בודדים, אבל הם באו בעקבות הזיקה לקזינו ולשלום בית. את בת הזוג, אם יש כזאת, הם השאירו מאחור - בעיקר מתוך דאגה לכרטיס האשראי
אז ככה, בחטף ומאחורי הגב הודיעו לי חברותיי שאנחנו טסות לוורשה לסופ"ש קצר. אחרי שאמרתי אוף, ומה, ולמה, ואיך, ויש לי מלא עבודה, הבנתי שאין ברירה ויאללה לארוז.
טיול בדקה התשעים לעיר עם השם הכי לא סקסי בעולם אך המבוקשת ביותר בקרב הישראלים בשנים האחרונות יצא לדרך. לפני שלושים שנה בדיוק, כשנה לאחר המהפכה הקומוניסטית, הגעתי לעיר הזו במסגרת משלחת נוער לפולין, ומה שנשאר לי ממנה זה המינוח "האומשלקפלץ", והתורים ללחם שראינו מבעד לחלונות האוטובוס.
בעיניים מתבגרות אני יכולה לומר ששום דבר לא השתנה. האומשלקפלץ, שם שעד היום קשה לי להגות, שגור היטב בקרב המדריכים הישראלים המתפרנסים מסיורים בעיר, והתורים ללחם הוחלפו בתורים בקניון.
כבר במטוס הבנו שאנחנו בסוג של טיול שנתי שארגנה ויצ"ו. נשים. והרבה. יעדים זולים נכבשים במהרה על ידי ארנקינו. וכן, היו גם מעט גברים, בודדים, אבל הם באו בעקבות הזיקה לקזינו ולשלום בית. את בת הזוג, אם יש כזאת, הם השאירו מאחור - בעיקר מתוך דאגה לכרטיס האשראי.
השיח הישראלי מתמקד בנושאים קריטיים כמו: באיזה מלון אתם? כמה עלה לכם הדיל? אה... אני השגתי זול יותר. ו-האם באמת זול כאן? שאלת השאלות. התשובה היא כן. זול. הזול שעולה בסוף היום ביוקר, כי מרוב שזול אתה מוצא עצמך ממלא שקיות בדברים שבספק אם היית קונה בסיטואציה אחרת. אבל זול, מה, לא נקנה?!
הקור הפולני בא לידי ביטוי במזג האוויר שקיבל את פנינו, מינוס שמונה מעלות ושלג שהסבירו לכולנו מיד את האופי הקר שעליו נכתבו מיליוני בדיחות.
"איך הם שרדו את השואה?!", שאלה שנשאלה בערך כל רבע שעה, כי באמת לא ניתן להבין את האבסורד הזה. בוורשה כל הישראלים עושים את הסיור היהודי, זו איזשהי חובה מוסרית לאומית שצריך לסמן עליה 'וי', כי אחרת אתה מתמלא רגשות אשם, ומאלה יש לנו מספיק.
נשים בחו"ל מרגישות חובה עצמית להתנתק, ובמסגרת ההתנתקות ברוב הזמן המוחלט הן מדברות על בני הזוג והילדים, ואוכלות המון כי בחו"ל לא עושים דיאטה.
הצורך העז שלנו להראות לעולם שאנחנו מסתדרות בלעדיהם הוא עצום, ולכן גם אם נטעה בדרך (לא שזה קרה לנו חלילה) נמשיך ללכת בכיוון ההפוך בלי לשאול, כי לשאול זה של חלשים.
בדרך חזרה השווינו מחירים מכל הקניונים שבהם עברנו, וכולן אמרו זו לזו שצריך לעשות את זה יותר. גם אני אמרתי את זה, עד שהגעתי הביתה וראיתי את ההשתדלות של הגברים שנשארו כאן לשמר אותו במצב של מגורים. לא מתלוננת, מה פתאום שאתלונן, אחרי מה שהיהודים עברו בקור הזה, איזה זכות יש לי להתלונן בכלל. 48 שעות וחברת ניקיון - והכל חוזר למסלול. העיקר שנחנו וסימנו 'וי'. גם אנחנו היינו בוורשה.
