האשמה של השכנה קטנה יותר
08.01.18 / 00:00
תמיד תהיה אחת שהיא יותר, שהיא הכי הכי והיא לא את. ונכון, זה חבל, אבל גם לה יש רגשות אשם על משהו. בטוח. כי זה הדיל - החומר הזה מוזרק לכולן ויום אחד אולי יצליחו לזהות ולבודד אותו. עד אז פשוט תרגישי אשמה
"אוף, למה רק אני לא מצליחה?", אמרה לי יולדת צעירה בשעה שעוללה הרך ניסה להבין את הקשר החדש עם השד של האמא המותשת שלו. הסתכלתי עליה, על האמא הצעירה והעייפה שישבה מולי, מלאת כוונות טובות וסדקים ורציתי, כל כך רציתי לשלוף מתוכה את החומר שהוכנס לה לגוף בשנייה שהוא יצא. לחומר הזה קוראים רגשות אשם והוא מתחיל להיות פעיל מספר דקות לאחר הלידה.
שם, בבית היולדות, במקום הזה שבו כל האמהות החדשות והישנות יושבות ומניקות את הוולד - זה מתחיל. זה קורה בדיוק בזמן שאת מנסה למצוא את הזווית הנכונה לשבת. הן, הנהדרות האלה, שמתחברות מיד לתינוק כאילו הוא היה שם תמיד, שולפות את השד במיומנות תנ"כית ובחיוך של קלי קלות, ומשביעות את רעבונו של העולל, שמבין את הקטע מיד. ובכל הזמן הזה התינוק שלך מתקשה, צווח את עצמו מרעב וסודק את הפנטזיה שלך לאמהות מושלמת.
זה ממשיך בטיפת חלב, באמהות הנהדרות האלה שמגיעות מקולחות ומאופרות עם עולל דשן, שיודע לעשות את הכל בדיוק לפי הספר. כל זה בזמן שאת עם הטרנינג בכתמי אקונומיקה, מתנצלת שלא הספקת לעבוד איתו על חגורת הכתפיים.
וזה הולך ומחמיר בגן הילדים, כשאת מבינה שאין לך סיכוי מול האמא הנמרצת של הוועד, שמארגנת אינסוף פעילויות בזמן שאת רוצה שמישהו ייקח אותו לשעתיים או לפחות לשעה, אם לא לתמיד. וזה כמובן מחמיר בגן חובה כשאת מגלה שחצי גן כבר יודע לקרוא ולכתוב בשלוש שפות, בה בעת שהקוסם הקטן שלך מעדיף לטפס על מגלשות.
זה הולך ומשתבח בבית הספר כשאת עוד לא הספקת לעשות לו איבחון, לקנות בגדי חורף, להבין מתי יש מבחן, טיול, סיור או אסיפת הורים בזמן שהן, הנהדרות, מתייגות הכל בקלסרים. זה מקבל צורות דרמטיות בימי הולדת מושקעים, חוגי העשרה שאף אחד לא שמע עליהם, פעילויות לשעות הפנאי ובתצפית כוכבים באמצע שום מקום. כל זה רק כדי שלילד תהיה חוויה שבסופו של דבר מוזרקת היישר לוואטסאפ או לשאר הרשתות החברתיות, במטרה לעורר בך רגשות אשם.
ואת? כל מה שאת רוצה זה לצפות בזמן הזה בחלומות מתחת לשמיכה ולהבטיח לעצמך שיום אחד גם את תיקחי אותו לראות את כוכב הצפון.
הבשורה הטובה היא שבילד השני המינון פוחת. הבשורה הפחות טובה היא שגם בילד השלישי זה לא עובר.
אז מה עושים? מבינים שתמיד תהיה אחת שהיא יותר, שהיא הכי הכי והיא לא את. ונכון, זה חבל, אבל גם לה יש רגשות אשם על משהו. בטוח. כי זה הדיל - החומר הזה מוזרק לכולן ויום אחד אולי יצליחו לזהות ולבודד אותו. עד אז פשוט תרגישי אשמה.
