הסרט שכל אשה צריכה לצפות - "נשים קטנות"
27.01.20 / 21:19
הקלאסיקה נשים קטנות קמה לתחייה בצורה כה חכמה שנונה ומרגשת וכעת מועמדת ל 6 פרסי אוסקר . התסריטאית-במאית גרטה גרוויג ('ליידיבירד') יצרה גרסה של 'נשים קטנות' ששואבת השראה הן מהרומן הקלאסי והן מכתביה של הסופרת לואיזה מיי אלקוט. יצירות אלו נפרשות בפנינו בסרט באמצעות מבטה לאחור של ג'ו מארץ', האלטר-אגו של הסופרת, על חייה הבדיוניים. בגרסתה של גרוויג, הסיפור האהוב של האחיות מארץ' – ארבע נשים צעירות שכל אחת נחושה לחיות את חייה בתנאים שלה – מוצג בצורה שהינה על-זמנית אך בה בעת מתאימה לזמננו
"נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט יצא לראשונה ב-1868. זוהי אחת הקלאסיקות הספרותיות האהובות, המשפיעות והנצחיות בכל הזמנים. לפני כשבוע וחצי, התווסף לה עוד ציון דרך: מעתה והלאה, מדובר באחד מן הספרים היחידים אי פעם שהיו בסיס לא לאחד, אלא לשני סרטים המועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.
העיבוד הראשון שזכה לכך יצא ב-1933. השני - בשנה האחרונה. הוא עלה בארצות הברית בחג המולד ואצלנו בסוף השבוע האחרון, ויתחרה על הפסלון בטקס שיתקיים בחודש הבא. נוסף למועמדות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, הגרסה הזו מועמדת גם בחמש קטגוריות נוספות, בהן המשחק והתסריט המעובד, ויש להקדים ולומר כי היא ראויה לפרגונים הללו.
הגלגול הקולנועי הראשון של הספר הגיע כבר בימי הקולנוע האילם, ובתווך בין שני העיבודים המועמדים לאוסקר חזינו באינספור גרסאות נוספות ולא תמיד מוצלחות, כולל סדרת אנימה יפנית. כפי שנכתב בתקשורת האמריקאית והבריטית, עיבוד חדש לקלאסיקה של לואיזה מיי אלקוט הוא לא אירוע אלא ריטואל, וכל דור מקבל אותו בנוסח שמתאים לו ולזמנים בהם הוא חי. כך, בגלגולו האחרון, "נשים קטנות" מתרחק מן הגוונים המלודרמטיים ו/או משפחתיים, סבוניים ורומנטיים שאפיינו רבים מן העיבודים הקודמים, ותחת זאת מתמקד בשאלות הרלוונטיות ביותר לימינו, ובראשן מקומה של האישה בחברה.
נוסף לכך, "נשים קטנות" הוא לא רק עיבוד לספר, אלא הרבה יותר מזה - עם הזמן מתגלה כי מדובר גם בסרט המתאר את תהליך הכתיבה והייצור של הקלאסיקה הספרותית, וגם במעין אוטוביוגרפיה של הסופרת. אם לא די בכך, גרוויג מוסיפה עוד רובד. ג'ו הופכת אצלה לבת דמותה של אלקוט ואולי גם לאלטר-אגו שלה עצמה. הדיאלוג בינה למוציא לאור שלה, שהוא כמובן גבר עם סט מסוים של ציפיות לגבי מה שנשים אמורות לכתוב ורוצות לקרוא, הופך לאלגוריה על היחסים בין נשים יוצרות לבעלי הכוח ומקבלי ההחלטות - ובין אם מדובר במוציאים לאור או במנהלי אולפנים, הם היו ועודם בעיקר גברים.