מתי קיבוץ יכול לפנות חקלאי מקרקע שהושכרה לו?

127 דונם של קרקע חקלאית השכיר קיבוץ גזר לחקלאי לנטיעת כרם. לטענת הקיבוץ תמה תקופת השכירות, והוא ביקש - באמצעות עו"ד גלי פלד (חגי שבתאי, שפירא, עורכי דין) - מבית משפט השלום ברמלה לחייב את החקלאי לפנות את הקרקע ולשלם חוב של דמי השכירות.

באמצעות עו"ד שוקי רגב טען החקלאי הנתבע שיש לדחות את התביעה כנגדו, שכן אין לקיבוץ זכויות בקרקע, וכי לא היה עליו לשלם דמי שכירות בעד שנת 2015, שהיתה שנת שמיטה.

"המקרקעין שבהם מחזיק הנתבע נמצאים בתחום המשבצת של הקיבוץ", קבע השופט זכריה ימני. השאלה היא אם יש לקיבוץ זכויות בתחום המשבצת, מאחר שחוזה המשבצת נחתם במרץ 2010 לתקופה של שלוש שנים בלבד.

בחוזה המשבצת של הקיבוץ עם רשות מקרקעי ישראל נכללה הוראה וממנה עולה שהרשות היתה מודעת לאפשרות שלא ייחתם חוזה שכירות חדש בתום תקופת השכירות, והיא נתנה לקיבוץ את האפשרות להמשיך ולהחזיק בתחום המשבצת, גם ללא חתימה על חוזה שכירות חדש, ובלבד שהקיבוץ יגיע לרשות כדי לחתום על חוזה חדש.

"מהראיות עולה", אמר השופט, "שהקיבוץ אכן פנה לרשות לשם כך, ולא הובאה כל ראיה לכך שהרשות דרשה מהקיבוץ לעזוב את תחום המשבצת". משכך דחה השופט את טענת הנתבע שלקיבוץ אין זכויות בקרקע המשבצת.

בנוגע לטענה כי הנתבע אינו חייב בדמי שכירות בשנת שמיטה, אמר השופט כי הצדדים קבעו בהסכם ביניהם דמי שכירות בסך 200 שקלים לשנה בתוספת מע"מ לכל דונם, למשך 15 שנה. בתקופה זו יש לפחות שתי שנות שמיטה, אך הצדדים לא קבעו בהסכם שהנתבע פטור מתשלום דמי שכירות בשנת שמיטה.

משכך דחה השופט את טענות הנתבע וחייב אותו לפנות את המקרקעין של הקיבוץ ולשלם לקיבוץ 60,733 שקלים, בתוספת הצמדה וריבית.