איך לשקם יחסי חמות-כלה?

"שלום יעל, יש לי סיפור עם כלתי ואני כבר 17 שנה מתאפקת. קיבלתי הערות פוגעניות ממנה, ועוד הרבה דברים לא יפים שאמרה לי וגם עלי.

"אני אשמח לשמוע מה את מציעה, ניסיתי הרבה, אבל כל פעם קיבלתי בוקס לפרצוף.

"אני מרגישה שאני מאבדת את הבן שלי והנכדים שלי וכבר לא יודעת מה לעשות. הקשר היה חד צדדי, רק אנחנו מבקרים והם לא באים בכלל".

זה המייל שקיבלתי לפני מספר שבועות.

אני בקשר עם הכותבת והפירסום נעשה באישורה.

יחסי חמות-כלות ידועים כיחסים מורכבים בערך מהיום הראשון בו האם הראשונה חיתנה את בנה הראשון. אם כי לדעתי זוהי אקסיומה שניתן בעזרת כמה כלים פשוטים להתנהל בה בכבוד הדדי ובהבנה.

הסיפור הספציפי הזה יכול לתת דוגמא נפלאה לאיך הכל התחיל, לאן זה הידרדר ואיך זה עומד להצליח.

בנה וכלתה נשואים כבר 17 שנים. יש להם ילדים משותפים והם גרים במרחק של חצי שעה נסיעה זה מזה. בשנים הראשונות החמות היתה מעורבת מאוד בחייהם של נכדיה. מבשלת, שומרת, דואגת. לא תמיד הסכימה עם אופן התנהלות בנה וכלתה והרגישה נוח לשתף אותם במה שמרגישה, גם כשהדברים לא נעמו לאוזניהם.

לאט לאט גדלו הנכדים, הפכו לעצמאים יותר ונזקקו פחות לעזרה של סבתם. גם הכלה הזדקקה פחות ופחות לעזרתם, והקשר התרופף. סבא וסבתא חשו זנוחים, פגועים, אפילו מנוצלים.

סבתא החלה להיות נרגנת ובכל הזדמנות שנקרתה בדרכה גם שיתפה בתחושותיה הקשות. מצד שני היא הרגישה שכלתה פוגעת בה, אומרת לה דברים פוגעניים ולא מעריכה אותה כלל.

נוצר מצב בו כל אחד התבצר בעמדתו ובמקומו הפגוע.

מיותר לציין כי מי שחווה את מירב הפגיעה היה בנם - מצד אחד אביו ואמו ומהצד השני אשתו. הוא נאלץ לרצות את שני הצדדים ולצדד בכל צד בפני האחר. משימה קשה ומתישה.

בדקנו מה היא (הסבתא) חושבת שקרה במהלך השנים. לטענתה היא עשתה הכל על מנת לשמור את הקשר וכלתה עשתה הכל על מנת לחרב את הקשר.

אני בטוחה שגם מי שאינו איש מקצוע יבין מיד שאין שחור/לבן, אין 100% צודק ו-100% טועה ואין צד אחד למטבע.

במפגשים ובשיחות אני יכולה לעבוד רק עם מי שנוכח, אי לכך העבודה לא נעשתה על הכלה כי אם על החמות. מה היא יכולה לעשות על מנת להיטיב את הקשר, איך היא יכולה לומר דברים מבלי להעליב או לחשוב אם בכלל צריכים להאמר. מה הכוח והיכולות שלה לשנות את המצב ולחדש את הקשרים המשפחתיים.

אני מודה, זה לא פשוט. זה לא פשוט להניח רגע את האגו בצד, לתת מקום לאחר "על חשבונך", לפתוח את קו המחשבה ולאפשר הסתכלות אחרת על הדברים. זו בהחלט עבודה ולמידה שצריך להשתכלל בה.

פתאום להזמין את בנך וכלתך לקפה משותף - באופן מודע ויזום, להגיד להם שאתם מתגעגעים ומקומם בחייכם חסר לכם. זה לא תמיד קל. לקבוע ארוחת שבת בצהריים, חודש מראש, ולארח את כולם, זה דורש הכנה. 

הסתבר במהלך העבודה שסבתא וסבא מעולם לא הזמינו. הם אמרו "תבואו", או "למה אתם לא באים?". בזמן התהליך העלינו השערה וחשבנו שאולי אצל הכלה זה מתפרש כהזמנה שנעשית לצאת ידי חובה. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת איך הצד השני מקבל זאת.

אז עשינו תוכנית עבודה. ממש כך. מתי מתקשרים, מתי מזמינים, לאן מזמינים, מתי סתם מתקשרים לשאול מה נשמע ולשתף, ומתי אנחנו מבקשים משהו שאנחנו זקוקים לו.

לאט לאט, כמו שסורגים מפת קרושה ענקית עם הוראות ברורות - כך בנינו מערכת יחסים חדשה במשפחה.

נכון. הן לא החברות הכי טובות היום. ולא, הן לא יוצאות לבלות ביחד ולא נפגשות על בסיס קבוע. אבל - התחושה של סבא וסבתא היא נינוחה יותר. הם יותר בקשר. סבתא פחות נעלבת מאמירות שהיא מפרשת כפוגעניות. ומי שהכי שמח זה בנם. שזה הכי חשוב.

אז אם גם אתם חווים פלונטר כזה בקשר עם כלתכם - נישמו עמוק, נסו לחשוב איך היא מרגישה ואיך, אולי, הדברים שאתם אומרים או עושים עלולים להתפרש אצלה. חישבו איך הייתם רוצים שייראה הקשר ביניכם ותכננו את דרככם אל המטרה.

הניחו לרגע את האגו בצד (זה טוב לפעמים) ותראו שרק מי שחזק ואיתן יכול לחיות בשלום ללא האגו, יכול להגיע הרבה יותר רחוק, ויכול ליצור מצב של מנצח ולא של מפסיד.

אפשר להתייעץ איתי דרך המייל - יש המון דרכים וכלים להתנהל בסיטואציה הזו ואצל כל אחד זה קצת אחרת ודורש התייחסות אחרת - ויחד עם זה, כולם רוצים להגיע אל אותה המטרה.

בהצלחה! 

מוזמנים לשתף במייל שלי עוד דברים - כל שאלה תקבל התייחסות אישית.

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק  או בטלפון 050-6803313