אחרי השבועות המתוחים וחשיפת המנהרה, בקיבוץ נירים שומרים על עירנות

ביום שלישי בערב, נר ראשון של חנוכה, קיימו אנשי קיבוץ נירים, על טפם וזקניהם, את מצעד הלפידים המסורתי. למחרת יצאו עובדי ענף גידולי השדה כהרגלם מדי בוקר לשדות החקלאיים הנושקים לגדר הגבול עם רצועת עזה. לכאורה, מדובר בשגרה יומיומית, אך בעוד שעל פני השטח משדרים אנשי הקיבוץ עסקים כרגיל, הרי שמתחת לפני השטח, תרתי משמע, התמונה מעט שונה.

זו תקופה ארוכה שתושבי נירים חשים שמשהו מתרחש מתחת לפני השטח. עוד בקיץ 2015, שנה לאחר מבצע 'צוק איתן', שגבה אז את חייהם של שניים מחברי הקיבוץ ביומו האחרון של המבצע, זאביק עציון ושחר מלמד זכרונם לברכה, התריעו לא מעט מחברי הקיבוץ כי הם שומעים קולות של חפירת מנהרה מתחת לבתיהם.

בצה"ל לא לקחו אז סיכונים, בדקו ולא יכלו לבסס את חשדם של אנשי נירים. הקיבוץ שכר אז את שירותיה של חברה אזרחית, המתמחה בסקרים גיאולוגיים וזו דווקא הגיעה למסקנה כי יש סבירות גבוהה לקיומן של מנהרות טרור מתחת לפני השטח.

כך או כך, לפני כחודש וחצי אותרה ופוצצה על ידי כוחות צה"ל מנהרה שכזו סמוך לקיבוץ כיסופים ובתחילת השבוע הותר לפרסום כי אותרה בשבועות האחרונים מנהרת טרור נוספת, הפעם לא הרחק מקיבוץ נירים. ליתר דיוק, כקילומטר מהקיבוץ עצמו וכמה מאות מטרים ממטע הבננות הצעיר, שניטע רק לפני שנה.

חשיפת המנהרה בתחילת השבוע לא הפתיעה את אנשי נירים. "תמיד ידענו שיש מנהרות באזור שלנו", סיפר אחד מחברי הקיבוץ, "אבל לא ידענו היכן הן נחפרות. בשבועות האחרונים הורגשה כאן תכונה רבה של כוחות צה"ל, כבישים נחסמו לתנועה, האזור הוכרז כשטח צבאי סגור. הייתה לנו תחושה שמשהו הולך לקרות. תחושה לא נעימה, כשאתה זורע חיטה או אוסף תפוחי אדמה מהשטח ומתחת לאדמה מישהו חופר מנהרה. זה הסיוט הכי גדול שלנו".

שומרים על עירנות

עם זאת, אמיר פרכטמן, מרכז המשק של קיבוץ נירים, מודה כי "חשיפת מנהרת הטרור הפעם הייתה שונה, לפחות מבחינת הנזקים שנגרמו לנו בשדות החקלאיים, בהשוואה למנהרה שנחשפה לפני כחודש וחצי. אז צה"ל סגר את השטח שבין הקיבוץ לגדר המערכת".

"נתקענו אז באמצע זריעת תפוחי האדמה וחיטה, הזרעים נשארו בשדה מבלי יכולת להשקות את השטח, נמנע מאיתנו לעבד את השטח. רק אחרי שבועיים לאחר שהמנהרה ההיא פוצצה, הותר לנו לשוב לשדות הסמוכים לגדר המערכת".

והפעם?

"הפעם כל תהליך איתור המנהרה היה שונה. מטעמים מובנים אני לא יכול לפרט, אבל מבחינתנו, הפעם זה היה פחות דרמטי, לא הגבילו אותנו באשר ליציאה לשדות, וכמובן שנגרמו לנו פחות נזקים מבעבר".

מנהרת הטרור הנוכחית נחשפה, כאמור, בשטח שבין מטע הבננות הצעיר, שניטע אך לפני שנה, לבין גדר המערכת, מרחק של מאות מטרים מהגדר וכקילומטר מבתי המגורים של הקיבוץ.

פרכטמן יודע לציין שאותו מטע בננות בן 200 הדונמים הוא היחיד מסוגו הנטוע באזור שמדרום לנתניה, בעוד שמרבית מטעי הבננות בארץ נטועים בעמק הירדן ובשרון הצפוני.

כ־8,000 דונם של גידולי שדה משתרעים מערבית לנירים והם נושקים לגדר המערכת עם רצועת עזה. מכאן ניתן לראות ללא כל קושי את חאן יונס ואת היישובים מסביב. חשיפת המנהרה השבוע 'תפסה' את חקלאי נירים על סף סיום זריעת שטחי חיטת החורף ורגע לפני איסוף תפוחי האדמה הסתויים.

"מן הסתם", מציין פרכטמן, "אנחנו נוקטים יותר זהירות ותשומת לב לנעשה סביבנו. מתייעצים עם הצבא לפני כל יציאה לשטח. יש הרבה יותר עירנות, לא מזלזלים".

איך משפיעה חשיפת המנהרה על החבר'ה בשדה?

"יש תחושה לא קלה. החשש, שכל הזמן קינן בנירים לגבי מנהרות מתחת לשטח, התאמת. תמיד הייתה כאן אמירה ששומעים קולות של חפירה מתחת לבתי החברים. ברור, שהמצב הבטחוני משפיע עלינו. המתיחות גבוהה, העצבים מחודדים. גילוי המנהרה זה עוד נדבך בסיפור הזה. יש חשש כבד להסלמה".

נוקטים אמצעים מיוחדים?

"קיבוץ נירים ידע הרבה סבל במציאות הביטחונית הזו שאופפת את עוטף עזה לא מהיום. יש רגישות רבה. משתדלים להיות זהירים. ברוב העבודות בשדה, הטרקטורים הם למעשה מטרות נייחות".

"הקומביינים, שנגררים אחרי הטרקטורים ואוספים באמצעותם את תפוחי האדמה ואת הגזר מהשטח, הם מטרות נייחות. נסיעתם בשטח היא איטית וזה מאוד לא נעים לנסוע בשטח, כשמעבר לגדר, מישהו יכול לירות בך. מאז ומתמיד המשכנו לעבד את השטחים שלנו. אנחנו אוחזים חזק בקרקע".

סומכים על הצבא

נהר נטע, מרכז ענף גידולי השדה בנירים, מציין כי "אנחנו עובדים כרגיל. איש לא חי כאן באשליה שאנחנו נמצאים בשוויץ או בדרום שבדיה. אנחנו יודעים בדיוק איפה אנחנו חיים וכל בוקר שאנחנו יוצאים לעבודה, אנחנו חושבים על זה".

"אירוע כזה של חשיפת המנהרה אמנם מחדד אצלנו את החושים, אבל לא מחדש לנו שום דבר. מי שהיה חרד עד עכשיו, נשאר חרד גם עכשיו. מי שלא היה חרד בעבר, לא חרד גם עתה".

בכל זאת, לא פשוט לעבד את השדות סמוך לגדר המערכת?

"זה נכון, אבל אנחנו מודעים לסיכונים וסומכים על הצבא שמאשר לנו את העבודות בשדה. אנחנו מרגישים בטוחים. מרגישים שיש על מי לסמוך. המציאות הביטחונית היא מאוד שברירית לא מהיום. אנחנו יודעים להתנהג במציאות כזו. כרגע, אנחנו עובדים כרגיל, כמעט ללא מגבלות. מבחינתנו, זו המציאות. שיגרה מתוחה. אנחנו כבר רגילים לזה".

גם עפרה רז, חברת הקיבוץ, נשואה ואם לארבעה ילדים, התרגלה למציאות הביטחונית הזו. היא ממוקדת, כהגדרתה, בעבודתה בענף גידולי השדה כפקחית מזיקים ומחלות בשטחים החקלאיים של הקיבוץ. בוקר בוקר היא יוצאת לשדה ובודקת ששום גידול לא ניזוק מאיזה וירוס או מזיק שעלול להמיט כלייה על יבולי השדה.

בדרך לשדה היא אומרת לנו, כי "אני מודעת לסיכונים הכרוכים בעבודה שלי. בימים שלפני גילוי המנהרה הנוכחית ביקשו מאיתנו לא להתקרב לגדר המערכת, אבל אני חשה ביטחון וסומכת על הצבא".

באיזו תחושה את יוצאת כל בוקר לעבודה בשדה?

"האמת היא שיש לי תחושה של תסכול. ברגע שנמנע ממך לצאת לעבודה, ובשטח יש מחלות צמחים שונות, אתה לא יכול לרסס כנגד אותם מזיקים, לא מהאוויר ולא מהקרקע, ואז יש סכנה גדולה שהיבולים בשדה יינזקו קשות. זה לא פשוט".

יש איזו תחושה של חרדה?

"זה קצת מפחיד, אבל לא מפתיע. המשפחה הרחוקה דואגת לי, אבל אני מכאן משדרת לכולם שאני לא דואגת. אני מקווה שהמכשול הביטחוני שהולך ומוקם עכשיו לאורך גבול הרצועה ישים סוף לתופעת המנהרות. זה מרגיע אותי, אבל מצד שני אני גם מרגישה תחושה של החמצה".

כלומר?

"פעם היינו מעבדים את השדות שלנו קרוב לגבול ללא כל חשש. מהעבר השני היו חקלאים פלסטינים שמעבדים את שדותיהם והיינו מנופפים זה לזה לשלום. היום זו מציאות אחרת לגמרי. היום כולנו מתמגנים מכל הכיוונים ולא רואים התקדמות בתהליך השלום ובהליכה לקראת הסדר מדיני עם הפלשתינים. זו החמצה אדירה".

"אנחנו למודי ניסיון"

חשיפת מנהרת הטרור בתחילת השבוע לא הרחק משטח הקיבוץ לא שינתה את שיגרת חייהם של אנשי נירים. אירועי חג החנוכה התקיימו השבוע כבימים ימימה, לתושבים לא ניתנו הנחיות מיוחדות ואפילו רקטת קסאם ששוגרה ביום שני בערב מרצועת עזה ונחתה בשטח פתוח באזור לא הצליחה לשבש את תוכניותיהם של חברי הקיבוץ.

"גילוי המנהרה", סיפרה לנו מזכירת הקיבוץ, ענת חפץ, "מעניק לנו הרגשה חיובית לגבי יכולת הצבא לאתר את מנהרות הטרור ולמנוע את הגעתן אלינו. זו בשורה טובה עבורנו, לאחר שתקופה ארוכה אנחנו מסתובבים עם תחושות ושמועות שיש מנהרות בשטח, בסמוך אלינו. כרגע אני מרגישה, עם חשיפת המנהרה, תחושה של ודאות ויותר ביטחון".

איך הקיבוץ מתנהל במציאות שכזו?

"אין ספק, שכאשר החשש בדבר הימצאות מנהרות טרור מתחת לשטח שלך מתאמת, זה יוצר תחושה לא נעימה. זה מעורר אצל חלק מהחברים שאלות לא פשוטות והחשש שהיה בזמנו במהלך מבצע 'צוק איתן' עולה שוב".

איך מתמודדים עם החשש הזה?

"אנחנו קשובים לכולם. השבוע היה לנו מפגש עם מפקד החטיבה שעידכן את החברים בנושא ועם נציגות של מרכז 'חוסן' האזורי להפגת חששות. אנחנו לא משאירים אף אחד מאחור בקטע הזה. אנחנו דואגים לכל אחד בכלים שברשותנו כדי להרגיע ולהפיג חששות ופחדים".

"אנחנו שומרים על שיגרה. לא ביטלנו כלום ולא שינינו ממנהגנו. אנחנו דואגים ברמת הפרט למי שחושש ונתקל בקשיים. רובנו מרגישים בטוחים. אנחנו כבר למודי נסיון ויודעים כיצד להתמודד עם המציאות הזו".

למחרת הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ב־15 למאי 1948, הופגז קיבוץ נירים על ידי הצבא המצרי. שבעה מחברי הקיבוץ נהרגו אז בקרב על נירים. היישוב נהרס כמעט עד היסוד.

רק קיר אחד של צריף חדר האוכל של הקיבוץ שרד את אותה התקפה ועליו התנוססה הכתובת 'לא הטנק ינצח, כי אם האדם', כתובת שנתלתה אז לרגל חגיגות האחד במאי, שבועיים קודם לכן. אותה כתובת כבר הפכה למיתוס שמלווה את אנשי נירים עד היום. מנהרות הטרור לא ינצחו אותם.

"הפחד הוא מאותן מנהרות שטרם התגלו וטרם נחשפו", מסכם ארנון אבני, חבר הקיבוץ, "מנהרה שכבר התגלתה אינה מפחידה יותר. בסך הכל, אין אצלנו התרגשות גדולה מחשיפת המנהרה הנוכחית. עצם הדיון בנושא הזה הוא טראומטי".

"אנחנו שומרים על שיגרה. שום דבר לא השתנה בהתנהגותנו. מתנהלים כרגיל, מעבדים את השדות כרגיל. מנהלים שיגרה כבכל יום".