שרון קוניו ששוחררה יחד עם בנותיה בנות ה3 מהשבי בעדות מצמררת
11.12.23 / 18:04
שרון אלוני-קוניו הייתה שבויה בידי חמאס כ-52 ימים יחד עם שתי בנותיה בנות ה-3, יולי ואמה, ובעלה דוד. היא ובנותיה שוחררו בעסקת החטופים דוד בן זוגה הופרד מהם שלושה ימים לפני שחרורם ב-27 בנובמבר, ולפני שהתחדשה התקיפה ברצועה. ובראיון הראשון שלה שיתפה היום (שני) כי היא חוששת לחייו: "אני מבועתת שאקבל חדשות רעות שהוא כבר לא בחיים". בריאיון לסוכנות הידיעות רויטרס על החשש ממה יעלה בגורל בעלה, דוד, שנותר בשבי.
שרון נחטפה מקיבוץ ניר עוז בשבת ה7 באוקטובר , לאחר שמחבלי חמאס הציתו את ביתה והיא טיפסה מהחלון. הם לקחו אותה משם באיומי אקדח לעבר הגבול עם בעלה דיוויד ואחת מהתאומות שלהם. בתה, התאומה הנוספת, הוחזקה בנפרד מהם ולאחר עשרה ימים התאחדו איתה ועם חטופים נוספים.
שרון סיפרה כי על התנאים הקשים בשבי "ההמתנה לשירותים הייתה בעייתית עבור הנשים, ולכן נאלצו להשתמש בכיור ובפח האשפה".
"כל דקה היא קריטית. התנאים שם לא טובים והימים נמשכים נצח", משתפת בדאגה. "זו רולטה רוסית. אתה לא יודע אם מחר בבוקר ישאירו אותך בחיים או יהרגו אותך, רק כי הם רוצים או פשוט כי הגב שלהם צמוד לקיר".
היא מספרת כי התנאים היו קשים, במיוחד לילדים: "כולם ויתרו על אוכל בשביל הבנות שלי. אתה לא יודע אם בערב תהיה פיתה, אז בבוקר אתה שומר קצת לערב. הכל מאוד מחושב. שומרים רבע פיתה, או חצי פיתה למחרת בבוקר". לפעמים האכילו אותם גם בתמרים ובגבינות, ולפעמים היו מתחלקים במנות אורז ובשר שנועדו לשישה, כשהם היו 12.
"כל יום הוא כמו רולטה רוסית. לא ידענו אם ירצחו אותנו רק כי הם רוצים או כי הם עם הגב לקיר. אני מבועתת מהמחשבה שאקבל בשורות על כך שדוד כבר לא בחיים", אמרה.
"כל טריקת דלת, כל מטוס שעבר - הילדות נצמדו אליי", שחזרה שרון. "היו להן התקפי זעם. לפעמים, כשהייתה הפסקת חשמל, המחבלים נתנו לנו לפתוח את הדלת או להסיר את הווילון ואז היינו מתלחששים. איך מסבירים לילדה בת שלוש שצריך להיות בשקט במשך 12 שעות ברצף?"
עוד סיפרה האם על התנאים בשבי: "כל החטופים ויתרו על אוכל בשביל הבנות שלי. לא ידענו אם בערב יהיה לחם, אז בבוקר שמרנו קצת לערב. בהתחלה היו לנו רק סדינים להתכסות בהם. לבנות שלי היו רק שתי גופיות ותחתונים. רוב הזמן בעלי ישן על ספסל. הבנות ואני ישנו על מיטת בית חולים צרה. בהמשך קיבלנו מזרונים, והבנות ואני המשכנו לישון על מזרון אחד".
"בכל יום יש בכי, תסכול וחרדה. כמה זמן נהיה כאן? האם שכחו אותנו? האם ויתרו עלינו?"
כל דקה היא קריטית. התנאים שם לא טובים והימים נמשכים נצח", אמרה אלוני-קוניו. "אנחנו לא רק שמות על כרזה. אנחנו בני אדם, בשר ודם. אבא של הבנות שלי נמצא שם, ועוד הרבה אבות, ילדים, אימהות, אחים".
שלושה ימים לפני שחרורן, דוד הופרד מאשתו ובנותיו. "הבנות שלי קרועות, אני נקרעת בלי החצי השני השני", סיפרה שרון. "בכל יום הבנות שואלות איפה אבא".
"אנחנו לא רק שמות על כרזה. אנחנו בני אדם, בשר ודם. בן זוגי, אבא של הבנות שלי עוד נמצא שם, ועוד הרבה אבות, ילדים, אמהות, אחים", היא אומרת. נזכיר כי בעזה יש עדיין 137 חטופים, ובנוסף גם אברה מנגיסטו, הישאם א-סייד, הדר גולדין ז"ל, ואורון שאול ז"ל שטרם שוחררו מהשבי.
