מיכל אדמוני הסופרת וסרן גיא אדמוני בנה נרצחו בכפר עזה על ידי מחבלים
$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('86bac711-730f-48dc-ad75-65c6086956b1','/dyncontent/2024/11/6/254bd038-88a9-40b2-a1b6-279fd196209f.jpg',18667,'צרפתי אייטם כתבה 2',525,78,true,26366,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('86bac711-730f-48dc-ad75-65c6086956b1','/dyncontent/2024/9/8/f8053b85-55cb-4af9-8eac-2efc831f016b.jpg',18411,'בלו אייס אייטם כתבה ',525,78,true,26366,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('86bac711-730f-48dc-ad75-65c6086956b1','/dyncontent/2024/11/3/df0fd569-76a9-4891-804e-67058dd74b58.jpg',18639,'קיבוץ השלושה אייטם כתבה ',525,78,true,26366,'Image','');},15]]);})
מיכל אדמוני הסופרת והבן שלה סרן גיא אדמוני, בן ה 25 קצין באגף המודיעין, נרצחו בכפר עזה ביום שבת 7.10.23 . מיכל אדמוני בת 51, נשואה ואימא לארבעה ילדים, שניים מהם "מתנה" מנישואיו הראשונים של בעלה. בשנים האחרונות היא הוציאה לאור שני ספרים "באת אליי" ורציתי צבעים בהירים" רומן על עולם השיקום והנכות. מיכל נרצחה בביתה בכפר עזה. היא נמצאה חבוקה עם בנה גיא. שנשאר עם אמא שלו בבית כי היא לא הרגישה טוב באותה שבת של טבח שארע בקיבוץ, הוא שמר עליה עד הרגע האחרון. בחייהם ובמותם לא נפרדו, יהי זכרם ברוך
מיכל אדמוני נולדה בקיבוץ בית קשת להוריה שולמית ואהרון מרגלית, וכשהיתה בת חמש עברה המשפחה למושב עין ורד, שממנו הגיעה אמה. לאחר שירות בצבא בגרעין נח"ל שהיה מיועד לקיבוץ עברון, עבדה במקומות שונים עד שהגיעה בגיל 28 לעבוד במערכת החינוך בכפר עזה. בקיבוץ נישאה לדורון, שנפרד מאשתו הראשונה, והם הורים לגיא (25) ולגלי (19), ילדיהם המשותפים, וללי (37) ורן (38), ילדיו של דורון מנישואיו הקודמים. היא התראיינה לאתר שלנו יישובניק נט בשנת 2018 כשרצתה לספר לעולם שאפשר לחיות חיים מלאים גם עם נכות לראיון המלא כנסו
בראיון ב2018 שאלנו אותה איך היא מסתדרת עם התראות צבע אדום בשל הנכות ? "כשיש פה טפטופים אני בעוצר בבית. אני לא מעיזה לצאת, כי אני יודעת שלא אצליח להגיע למיגונית. היו כמה פעמים שהיה צבע אדום כשהייתי מחוץ לבית. כולם רצו למיגוניות, ואני נשארתי לעמוד ולהתפלל שלא ייפול לי קסאם על הראש. "ראיתי שזה מלחיץ את הילדים שלי, והפסקתי לצאת בתקופות של מתיחות ביטחונית. גם בבית קרה לפעמים שלא הספקתי להגיע לממ"ד, אבל ברוב הפעמים אני כן מגיעה. כשיש מבצע ממילא כולם מתפנים מפה, ואז זה כבר לא משנה". לאחרונה בזמן המחאות נגד הרפומה בקפלן מיכל כתבה : "אם הייתי יכולה הייתי רצה לתוך הסאונה הלוהטת הזאת, עם דגל ביד וצועקת בכל כוחי, לירח, לכוכבים ולכל מי שמוכן לשמוע, שאסור לנו לאבד את המדינה הזאת שנשפך עליה כל כך הרבה דם. שהפצועים מהמלחמות עליה מהלכים בינינו, מי בגוף, מי בנפש ומי בשניהם. שעלו אליה מקרוב ומרחוק מתוך אמונה שאפשר לבנות כאן משהו חדש, רב תרבותי. אני אתכם, צועדת עם הלב שלי לירושלים. עומדת עם הלב שלי בקפלן ושרה את ההימנון, שאף פעם לא הייתי מחוברת אליו כמו שאני מחוברת אליו בחצי השנה האחרונה". - בראיון לרשת ב' ב2019 סיפרה "10 שנים שום דבר לא השתנה. יש כאן שתי מדינות לשני עמים. מדרום ליד מרדכי ומצפונה לו. העוטף זו בועה שאיש לא יכול להבין אותה", אמרה מיכל אדמוני. מכריהם סופדים להם - הפועל "שלמה" ת"א מביעה את צערה וכאבה על מותו של אוהד הקבוצה, גיא אדמוני ז"ל. גיא, מנוי למשחקי הקבוצה, ישב ביציע 4 ותכנן ללוות את הפועל במשחק בהמבורג בעוד כשבועיים. משפחת אדמוני היקרה, הטרגדיה קשה מנשוא, המציאות נראית כחלום בלהות, אנחנו, משפחת הפועל, כאן איתכם בשעתכם הקשה. - עמותת עמיחי אנו מרכינים ראש ואבלים על מותו של גיא אדמוני. גיא ואמו נרצחו בקיבוץ כפר עזה. מיקה עושה בימים אלה שנת שירות בעמיחי. גיא השלים שנת שירות בעמיחי לפני מספר שנים. מיקה וגיא בחרו להעניק שנה שלמה מחייהם כדי לעסוק בנתינה ענקית, ממש אינסופית לחברים ולחברות של עמיחי – אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. הם הנוער האיכותי ביותר בישראל – ארץ ישראל היפה והטובה שלנו. אנו מחבקות ומחבקים את הש"שים והש"שיות של עמיחי, שחרדים לשלומה של מיקה שנעדרת וממשיכים בעשייה בעמיחי גם בימים קשים אלה. - מועדון הכדורגל הפועל תל אביב משתתף בצער משפחת אדמוני על מותו של גיא אדמוני ז״ל. סרן גיא אדמוני מכפר עזה, קצין באגף המודיעין, נרצח בביתו במתקפת הטרור מעזה ביחד עם אמו, מיכל. גרייס מיכאלי זו מיכל אדמוני מיכל הייתה אישה מדהימה. הייתה. היא חיה בכפר עזה, ואחרי שנעדרה יום שלם ויותר, פרסמו את שמה בין הנרצחים. מיכל ואני הכרנו דרך הפייסבוק. גיליתי אישה אוהבת, חכמה, מחבקת וטובת לב. היא תמכה בי ועמדה לצידי כשתקפו אותי ברשתות החברתיות במהלך קמפיין אמא שלי שמנה. היא שלחה הודעות של אהבה ונחמה. היא אפילו התגייסה לקמפיין והגנה עלי ברחבי הרשת. לפני כשנה התחלנו לדבר על איך מקדמות אותה בעולם. איך דואגות שכולם יכירו את הספרים שלה. היא אמרה שנתחיל בקרוב. היא רק לא ידעה שלעולם לא יהיה "בקרוב". הלוואי שיכולנו להציל אותך, מיכל. הלוואי שהייתי יכולה להגן עליך, לעטוף אותך ולהיות שם בשבילך. המעט שאני יכולה לעשות הוא לספר כעת על מה שכתבת ולקוות שיקראו אותך ואת המילים שכתבת. זו תהיה טיפה, אבל התחלה, של הנצחה. מצרפת לכם כאן מה מיכל כתבה כשספרה הראשון יצא. "אני רואה בספרים שלי שליחות. אני רוצה להאיר על העולם של אנשים עם מוגבלויות עם פנס ענק. ולא, לא דרך ספרי העצמה או ספרי עיון, אלא דרך ספר פרוזה / רומן. כן, יש חיים אחרי שהעולם מתהפך, אם רק בוחרים בכך. הספר ׳באת אליי׳, הוא ספר אופטימי, והוא מספר על מיקה, אישה בת ארבעים שמוצאת את דרכה מחדש. רוצים לדעת איך? מוזמנים לקרוא." מיכל, זוכרת אותך. תמיד. - צלילה ברודצקי מיכל אדמוני חברה יקרה. נרצחת עם גיא בנכם. מרוסקת. תקראו את הספר שכתבה מיכל. "רציתי צבעים בהירים" כל כך הולם את התקופה השחורה הזאת - שלומית כתבה כואב הלב על מיכל אדמוני ועל בנה גיא. מיכל הייתה אישה מיוחדת ומעוררת השראה, וסופרת נהדרת. היכרתי אותה בעת עריכה לשונית של ספרה הראשון והיפה רציתי צבעים בהירים. חזרתי לקרוא בו. מצרפת את מילותיה. אזכור אותה תמיד יהי זכרם ברוך. - חגית שוורץ למיכל אדמוני יש חוש הומור ציני וכישרון כתיבה יוצא דופן. סחבתי אותה לרקפת לספר על הספר שלה "רציתי צבעים בהירים" כי כ"כ התגאתי ורציתי להשוויץ בחברה החכמה שלי מכפר עזה... זו לא היתה חברות יומיום קרובה, אבל היתה שם אהבה. עבורי היא השראה!
עשו לעצמכם טובה וקנו עוד היום את ספריה: רציתי צבעים בהירים באת אלי
נוחי על משכבך בשלום אהובה צהל יקום דמך. - לינדה מזרחי אני כותבת את הפוסט הזה בדמעות. מיכל אדמוני אני עדיין לא מאמינה שהגענו לסוף הדרך, שרוצחים שפלים נכנסו לביתך, בארצך, ורצחו אותך ואת בנך. רק לא מזמן דיברנו ואמרת לי שסיימת לכתוב את ספרך החדש, ולצערי כבר לא תראי אותו יוצא לאור, לא תתרגשי מהפקתו, לא תצטלמי איתו ולא תעמדי לצידי בשבוע הספר, כפי שעשית בשנים האחרונות. בחרתי לשתף את הרגע שבו הודעתי לך שמקליטים את הספר שלך 'באת אליי'. אישה מדהימה ויקרה, נוחי בשלום על משכבך. השם ייקום דמכם. - נועה לייבל מיכל היתה אישיות חד פעמית עם לב ענק ורך, שיעול צרוד מסיגריות, צחוק מתגלגל, עיניים בוהקות מרגש ויכולת מופלאה להשתמש במילים בשילוב נדיר של רומנטיקה חסרת תקנה והומור שחור. גיא היה יפה כל כך, מקרין טוב אמתי, אמינות ורצינות עם חיוך שובה לב קצת נבוך אבל גם קורץ ומשועשע. אני לא ממש קולטת שמיכל לא תקרא את זה בפייסבוק ותתרגש נורא. מיכל וגיא אדמוני, נרצחו בטבח בכפר עזה - קרן כתבה כל כך קיוויתי לא לכתוב את המילים האלו אבל הנורא מכל קרה גם כאן: מיכל אדמוני והבן שלה גיא, בן ה25, נרצחו בכפר עזה. הפעם הראשונה שדיברנו עם מיכל אדמוני בתוכנית היתה במהלך מבצע עופרת יצוקה, בשנת 2008, ומאז ליוונו אותה ואת המשפחה שלה במבצעים, בסבבים, בטיפטופים וכל שאר ההגדרות שנתנו למה שקורה שם בישובי העוטף. אנחנו ליוונו אותה והיא ליוותה אותנו. דיברנו איתה באופן קבוע כל כמה חודשים. היא היתה נפלאה, אישה חכמה עם חוש הומור דק והומניות אינסופית. לא פגשתי אותה אף פעם מחוץ לראיונות באולפן, אבל הרגשתי שאני מכירה אותה כ"כ טוב וליבי נקשר בה. לב כולנו. מיכל נרצחה בביתה בכפר עזה. היא נמצאה חבוקה עם בנה גיא. הקצין. שנשאר עם אמא שלו בבית כי היא לא הרגישה טוב באותה שבת שחורה משחור. הוא שמר עליה עד הרגע האחרון. בחייהם ובמותם לא נפרדו. יהי זכרם ברוך - סיגל כהן מיכלוש אחות בלב הלב שלנו בוכה ומדמם לנצח תשאירי האחות האהובה מכפר עזה הסופרת הנפלאה אישה מיוחדת במינה ,מלאה בשמחת חיים אופטמיות בלתי נגמרת אמא מסורה ומגוננת גיא זכרו לברכה . וגלי שלך כמה אהבה הייתה לך לשני ילדייך המקסימים כמה גאווה כשהיית מדברת עליהם עינייך וקולך התמלאו באור ,הם היו האור של חייך את זוכרת כמה תוכניות רקמנו את ואנחנו לצאת ולצחוק עד השמיים לטוס לחופשה ביון להיפגש שוב במרפסת במושב רק בסוכות היית אמורה להצטרף לערב חברים במושב ובסוף זה לא הסתדר מי היה מאמין שיומים אחרי ... נותרנו כואבים ובוכרים חור שחור בנשמה מיכל אדמוני יהי זכרה ברוך סרן גיא אדמוני יהי זכרו ברוך משתתפים ובוכרים עם המשפחה בשעתם הקשה - מריה אלוני ל כך קיוויתי שלא אצטרך לכתוב את הפוסט הזה ורק עכשיו אני מצליחה. מיכל, אהובה, תודה שזכיתי להכיר אותך. תודה שסיפרת את סיפור הגבורה שלך בעזרת היצירה. בכל פעם שהיה לי קשה נזכרתי בכל מה שלמדתי ממך והתחזקתי. תודה שתמיד הענקת השראה ואור ועזרה בקהילת הסופרות.ים. עכשיו אני מסתכלת על הספר שלך, שעבדנו עליו ביחד ושנמצא על מדף הספרים, והלב שלי נשבר. איזה עולם אכזר. הלוואי שהמון אנשים יקראו את הספרים שלך ויזכרו כמה מוכשרת ויפה היית. - אפרת שרעבי מיכלי וגיא אמא ובן לא ניתן לתפוס שאתם לא איתנו. גיא, היית חבר על אמת של מור שלנו. קשר עמוק, חזק ושקט כמו שרק שניכם מסוגלים. תמונות הילדות שלכם שזורות יחד מאפס ועד המגורים המשותפים היום, בבגרותכם, בתל אביב. מיכלי, אמא לביאה שעברת כל כל הרבה בחייך. דמות מעוררת השראה ומיוחדת במינה אהבתי אותך תחסרו לנו מאוד תנחומי למשפחתכם היקרה דורון וגלי, לי ורן. - גינת רוגל לא נתפס, נורא, איזה אסון, הלב כל כך כואב, מיכלי האמיצה, הלביאה, עם כל מה שעברה, שהיתה כל כך היתה גאה בקשר המיוחד עם ילדיה ועל ההרצאה המשותפת עם בנה ... - חנה גרנות הכרתי את מיכל אדמוני הסופרת כשהחלפנו בינינו את הספרים שכתבנו. מיכל תושבת כפר עזה נרצחה יחד עם בנה בכפר עזה. מיכל נעזרה במקלות הליכה שלא עצרו אותה מפעילות, אבל לא עצרו את המחבלים, לצערי הרב. לא הכרתי נפש עדינה ורגישה כמו של מיכל. זכיתי להציץ לנבכי נשמתה דרך סיפרה "באת אליי", מפגשים ספורים ושיחות טלפוניות ארוכות. היא כתבה את סיפור חייה המורכב ויצרה רומן מרגש של אשה נכה המתמודדת עם קשיים רבים ומתגברת עליהם עם הרבה תקווה וחיוך. במילותיה שלה "לחנה היקרה מקווה שתיהני מסיפורה של מיקה. בכאב ובחוש הומור, בצער ובצחוק, בנפילה ובקימה. בהוקרה גדולה, מיכל אדמוני". ספר נוסף שכתבה מיכל "רציתי ספרים בהירים". בראיון איתה נשאלה מיכל: מהי בשבילך המילה הזאת אהבה? תמיד כשאני מנסה להגדיר לי את המילה הזו, המחשבה הראשונה שעולה בראשי זה איך שהלב מתרחב ומתרחב, עד שאני מרגישה שכמעט ואין לו מקום והוא רוצה לעוף החוצה מרוב אושר. מהי בשבילך המילה הזאת נס? המילה "נס" מתחברת לי ישירות ל"נס רפואי". הייתי בעולם הבא וחזרתי לעולם הזה. אז זה נס גדול. לראות את הילדים שלי גדלים ולהיות שותפה לחיים שלהם ושל בן זוגי. את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו? "אני מאמינה באמונה שלמה שאנחנו צריכים לעזוב את מי שהיינו ולהמציא את עצמנו מחדש." אני משחזרת במוחי הקודח את רגעי האימה במפגש הברוטלי עם המחבלים של החמאס - טרין אל און מיכל אהובה שלי, איך מספידים אותך? הרי סיכמנו שאת הכותבת ואני העורכת, אז איך השארת לי את המשימה הזאת? כבר ארבעה ימים של נצח בלעדייך. ארבעה ימים שליבי פועם אבל אוויר לא נכנס לריאות. ורק הדמעות זולגות כנהר שוצף. החיבור בינינו היה מיידי ועוצמתי כל-כך. מיוחד כל-כך. כזה של פעם בחיים. זכיתי לערוך את ספרך "באת אליי" ואיכשהו כל מפגש עריכה התחיל בעריכה, ונמשך בדיונים סוערים על חיינו, בהמלצות על ספרים ובעיקר בצחוק מתגלגל אל תוך השעות הקטנות של הבוקר, שרק העובדה שצריך לקום בבוקר מאלצת אותנו לסיים. רק עכשיו היית בתיקונים אחרונים שעשינו ל"דראפט הראשון" של הספר הבא. וגם בו כתבת על נושאים שהופכים את הקרביים, בצורה שהנפש תוכל לעכל ולצמוח. היה לך קול ייחודי והשמעת אותו. תמיד צחקנו שאת כותבת את מהדורת החדשות בצורה שניתנת לעיכול...- נכות, דימוי גוף, גירושין, פרק ב', להט"ב, תא משפחתי, אובדן, שכול לא נמנעת מאף נושא ולמרות הקושי איכשהו בסוף המסר היה אופטימי, תמיד אופטימי. לא אופטימי מודבק, כזה שהופך את הסיפור לפנטזיה, אלא אופטימי מציאותי והכי אופטימי שיש. - תמיד אמרת לי שאני עורכת ספרות בחסד ושאני צריכה 'לעוף על זה', ואני אמרתי לך שאת מגזימה. שזה פשוט קל, כשיש כותבת כמוך, ושתכתבי הרבה כדי שיהיה לי מה לערוך. היו לך תוכניות גדולות ולכל אורך הדרך כללת אותי בתוכן. לפני ארבעה ימים האנושות איבדה מלאכית על פני האדמה, ואלוהים זכה למלאכית לצידו- כנראה הוא זקוק למישהי שלמרות ההרס והחורבן תשכנע אותו שיש תקווה למין האנושי, ואת מושלמת לתפקיד. תודה שהאמנת בי, תודה על הטוב והיופי שהכנסת לחיי. אני מקווה שאצליח 'לעוף על זה' כמו שחלמת עבורי, כרגע צריכה למצוא דרך לעוף בלי כנפיים, כי הן נשארו אצלך. - יהי זכרם ברוך
|
|
|
|