מור גודארד מקיבוץ בארי : "הפכנו ליתומים שצריכים להילחם על הזכות לקבור את אבא"

14.09.24 / 21:18

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('b87158e0-c629-4271-a288-11ffbbe635c9','/dyncontent/2024/9/8/f8053b85-55cb-4af9-8eac-2efc831f016b.jpg',18411,'בלו אייס אייטם כתבה ',525,78,true,26366,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('b87158e0-c629-4271-a288-11ffbbe635c9','/dyncontent/2024/10/15/7d06b997-ade5-40fb-97ac-f9800ddf7031.jpg',18363,'קיבוץ השלשה אייטם כתבה ',525,78,true,26366,'Image','');},15]]);})

להאזנה לתוכן:

תגים: מור גודארד קיבוץ בארי

הערב בהפגנה להחזרת החטופים בכרמי גת נשאה דברים מור גודארד השרוני מקיבוץ בארי, ששרדה את טבח השבעה באוקטובר יחד עם ילדיה בני ה3, 7 ו-9 בממ"ד, ותום בעלה שהסתתר ברחבי הקיבוץ. הוריה, מני ואיילת גודארד נרצחו, ובדצמבר נודע שגופתו של אביה מוחזקת בשבי בעזה.

בשעה שמונה בבוקר אמא התקשרה אליי וצעקה: 'שורפים לנו את הבית, ברחנו, ירו באבא, הוא מת!!!' היא אמרה לי שהיא לא יודעת לאן ללכת. ביקשתי שתלך לבית ממול. היא אמרה שהיא לא יכולה והיא תתחבא בשיחים. המשכנו לקבל ממנה אותות חיים עד 12:30 בצהריים.

במשך ארבע וחצי שעות אמא שלי שרדה תופת, כשמסביבה מחבלים בכמויות בלתי נתפסות, כשהיא מפוחדת וכשהיא יודעת שהאיש של חייה, אבא שלי - מת, מת לה בידיים. לרגע לא איבדה את התקווה שתצא בחיים. אם רק היו מגיעים לבארי מוקדם יותר, אמא עוד הייתה איתנו."

"בינתיים אצלנו, בשעה אחת עשרה מחבלים כבר נכנסים לבית. נלחמתי איתם על דלת הממ"ד בעוד שהילדים התחבאו מתחת למיטות. כשלא הצליחו לפתוח, הציתו את הפרגולה שבחוץ. אח״כ עובר זמן…. המחשבות מציפות את הנפש והפחד משתק את הגוף.

ואז הם חוזרים, שמעתי אותם עורמים את כל הרהיטים שלנו, גוררים לדלת הממד, ומציתים הכל. אלה רגעים שהמוות דופק לך על הדלת. היום אנחנו יודעים על בשרנו מה זה פחד מוות."

לצערי הרב כל כך, עוד ועוד משפחות שהחלו את דרכן כמשפחות של חטופים חיים, מצטרפות אלינו, למשפחות שחטופיהן נרצחו.

שובר לי את הלב שבמקום לקבל בחזרה את מי שאפשר, אנחנו מאבדים עוד ועוד חיים. כרמל גת היא שנה מתחתיי.

את כל הילדות העברנו זו בנוף של זו. כרמל הייתה יכולה להיות כאן. איתי סבירסקי שנתיים מתחתיי, גם הוא יכול היה להיות כאן. סהר ברוך צעיר ממני בהרבה, היה יכול להיות כאן. יוסי שרעבי, היה יכול להיות כאן. כל אלה נרצחו בשבי. והראש לא מרפה, והמחשבות נכנסות לתוך הלילה - אם הצבא היה מגיע קודם, אם העסקה הייתה קודם.

ואני עוצרת את המחשבות, ומחזירה לכאן ועכשיו. יש את מי להציל, חייבים להפסיק את הטירוף הזה. עסקה - מיד! אין דחוף מזה, אין דבר חשוב יותר." -

מור גודארד צילום דוברות קיבוץ בארי