דנה וכרמל בכר ז"ל הובאו למנוחות בקיבוץ בארי, לאחר שנרצחו בטבח השבעה באוקטובר

מתוך ההספד של אבידע בכר לאשתו ובנו ז"ל

"אני עומד כאן היום, בלוויה שנייה, בלב קרוע, ובתחושת החמצה על חיים שהיו ולא יחזרו עוד. טוש (דנה) ומלי (כרמל), אתם חוזרים הביתה לאדמת בארי.

טוש, היית המרכז של המשפחה, פיקחית בצורה מעוררת השראה, עם גישה מכילה לכולם. היית גננת אהובה, המחנכת והמלאך השומר של ילדי בארי. אין תינוק בקיבוץ שלא הכיר אותך וחיפש את תשומת ליבך בחדר האכילה או סתם על המדרכה. האימהות בקיבוץ העריצו אותך, ולא סתם נתנו לך את הכינוי "הלוחשת לתינוקות", כי תמיד ידעו שדנה תמיד תיתן אוזן קשבת ותנסה לפתור כל בעיה. עשרה מהילדים שטיפלת בהם, שהיו חלק מהחיים שלך, נרצחו באותה שבת יחד איתך ועם מלי. אני מדמיין אותך ממשיכה את התפקיד שלך גם למעלה, ומטפלת בילדים שכל כך אהבת.

טוש, השנה האחרונה הייתה שנה נוראית. מאז הטבח שחווינו אני מנסה להכיל את רמות הגעגוע שמציפות אותי כל יום, כל היום. געגועים למשפחה ולזוגיות המדהימה שבנינו. תדעי לך שאנחנו מתמודדים עם הגעגועים כמשפחה מאוחדת. רותם, נופר והדר מדהימים בהתמודדות שלהם, ואנחנו בונים את הגרעין המשפחתי שלנו מחדש. רותם לקח את המסירות שלך, נופר את הרגישות והדר את תכונת האימהות. מלי, ילד גיבור, חתיך, צ'ארמר, שכולם אוהבים. בשנה האחרונה האהבה שלך לים ולגלים נגעה בהמון אנשים, אנשים מכל העולם מקבלים השראה מהילד שביקש להיקבר עם הגלשן שלו.

מלי אהוב, אני מקיים את הבקשה האחרונה שלך, ובמקום לשלוח אותך לגלישה בסרילנקה אני טומן אותך באדמת בארי עם הגלשן. השנה שעברה עלינו הייתה קשה ברמות שלא יכולתי לדמיין. הגעגוע אליכם, טוש ומלי, נוכח בעוצמה בכל רגע. וביחד עם הגעגוע, אנחנו מוצאים את הכוח להמשיך. הדר, נופר ורותם מדהימים ומתמודדים בכל כוח החיים שטמון בהם. טוש, אני גאה בילדים שלנו. אני גאה בנו. מה שנותן לי כוח לקום בבוקר הוא הידיעה שאתם במקום טוב, ושכבר לא כואב לכם. במותכם איחלתם לנו חיים טובים. בשנה האחרונה הבנתי שיש דברים סופיים בעולם, ולכן אני עושה את מה שאפשר, כאן ועכשיו, כי המחר לא מובטח."

מתוך ההספד של רותם בכר, לאימו דנה ז"ל

"אמא איך מתחילים לכתוב עלייך, מי היה מאמין שעברו 352 ימים מאז אותה שבת. אני אתחיל ואספר קצת על מי את ואיך זה להיות הבן שלך. להיות הבן של דנה בכר זה ללכת בקיבוץ ולראות את עשרות הילדים שעברו תחת ידיך וגדלו להיות ילדים מדהימים. להיות הבן שלך זה לדעת שלא משנה איפה את או עם מי אני הולך, כל פעם שנפגש ברחבי הקיבוץ תמיד תהיה נשיקה וחיבוק גם אם זה לרגע, פשוט כי אין בושה. אמא, אפשר לספר עליך עוד כל כך הרבה, אבל אני לא רוצה לסכם, זה לא הזמן, היית כל כך צעירה.

עוד לא הספקת לראות את הילדים של נופר, הדר ושלי. לכל מקום שהגעת הפצת רק אור וטוב אינסופי. בזמן שהייתם בממ"ד עוד הספקנו לדבר, אמרת לי לשמור על עצמי ושאת אוהבת אותנו, מי ידע שאלו המילים האחרונות שתגידי לי. אני מבטיח לך שאני אשמור על אבא נופר והדר. ואת תבטיחי שתשמרי לנו על כרמל שם למעלה".

בשבת בבוקר של השבעה באוקטובר, כשנודע שמחבלים חדרו לבארי, כרמל מיהר ולקח ארבעה סכיני קצבים מהמטבח, הניח אותם על הספה ואמר לאביו, "אבא, אל תדאג, יש פה ארבע סכינים. אנחנו נשחט אותם", ויחד הם הסתתרו בממ"ד. כרמל ודנה נפצעו מיריות המחבלים שחדרו את דלת הממ"ד. אבידע נפצע קשה ואיבד את רגלו, בתו הדר, אז בת 13, ניהלה חמ"ל בממ"ד עם שלושה טלפונים במקביל בניסיונות להביא סיוע והצלה להוריה ואחיה. שני הילדים הגדולים למשפחת בכר, נופר ורותם, לא היו בבארי ביום זה.

בנשימותיו האחרונות ביקש כרמל להיקבר ביחד עם הגלשן שלו. לפני שנפרדה מהמשפחה לעולמים, הספיקה דנה להגיד "אני אוהבת את כולם, אין לי שום דבר נגד אף אחד". יהי זכרם ברוך. 

-

דנה בכר ז"ל 

דנה נולדה ב-1975 בקיבוץ גשר הזיו, והייתה בת בכורה לאסתי ויהונתן שלוסברג. כבר בילדותה הפגינה אחריות ומוסר עבודה גבוה, ועבדה עם ילדים, תחום שהפך לייעודה. בתיכון למדה גרפיקה והדריכה בנוער העובד והלומד. במהלך כיתה י"א הכירה את אבידע, ומאז היו בלתי נפרדים. דנה שירתה ביחידת הבקרה האווירית של חיל האוויר והמשיכה לשירות קבע. לאחר שחרורה, הצטרפה לאבידע בבארי והם נישאו בשנת 2000. דנה הייתה גננת מוערכת בקיבוץ בארי, אהובה על הילדים וההורים כאחד. בשבת בבוקר, ה-7 באוקטובר, נפצעה ונרצחה יחד עם בנה כרמל. בת 48 במותה. יהי זכרה ברוך.

-

כרמל בכר ז"ל 

כרמל בכר נולד בבארי ב 4 בינואר 2008, בן שלישי אחרי רותם ונופר, ואח גדול להדר. ילד יפה תואר, בעל כריזמה כובשת, שידע לבלות, ליהנות ולשמוח, אהוב ומוקף חברים. בכיתת מורן, כרמל היה מנהיג טבעי, והיה בצוות בר המצווה בקיבוץ של כיתת שלדג, והתחיל השנה עם כיתת לילך. לצד היותו בוגר ואחראי, לכרמל היה יצר הרפתקנות וסקרנות ובמיוחד אהב את הים. הוא התחיל לגלוש בגיל שמונה ומאז לא עזב את הגלים.

הוא גלש עם נופר והדר ובני הדודים, ובחורף הקרוב התכוון לטוס לקורס גלישה בסרי לנקה.

כרמל למד מאביו לתפעל מנגל, וכל החברים ידעו שאצל כרמל יש סטייקים, והוא תמיד מוכן ומזומן להכין להם סעודה. בשבת בבוקר, כשנודע שמחבלים חדרו לבארי, כרמל מיהר ולקח ארבעה סכיני קצבים מהמטבח, הניח אותם על הספה ואמר לאביו, "אבא, אל תדאג, יש פה ארבע סכינים. אנחנו נשחט אותם". הילד האמיץ נפצע אנושות. השעות חלפו, כוחות החילוץ איחרו, כרמל איבד דם, לצד אימו.

בנשימותיו האחרונות ביקש מהדר אחותו להיקבר ביחד עם הגלשן שלו.

הגלשן של כרמל בכר ז"ל שנקבר איתו. "בשנה האחרונה האהבה שלך לים ולגלים נגעה בהמון אנשים, אנשים מכל העולם מקבלים השראה מהילד שביקש להיקבר עם הגלשן שלו. מלי אהוב, אני מקיים את הבקשה האחרונה שלך, ובמקום לשלוח אותך לגלישה בסרילנקה אני טומן אותך באדמת בארי עם הגלשן." 

-נופר בהספד לאחיו כרמל ז"ל :