בשורה גדולה להגנה נגד הטילים - יירוט מטחי רקטות וטילי באמצעות לייזר ישראלי

משרד הביטחון מודיע כי ישראל פיתחה יכולת מוכחת ליירט רקטות באמצעות לייזר רב-עוצמה.

בעוד כחצי שנה ייערך ניסוי כולל של בדיקת היכולת המלאה, שפותחה בתעשיות הביטחוניות רפאל ואלביט בשדה שדמה שבדרום. לקראת סוף השנה, יוצבו משדרי לייזר ראשונים לניסוי ממשי ומבצעי בשטח – בגבול עזה. אם טבילת האש המבצעית תוכרז כמוצלחת, הרי שמדובר בבשורה אדירה.

עד כה את סדרה של ניסויים  הוכיחו את עצמם - בשלב הראשון אמורה המערכת ליירט שלושה סוגי איומים: פצצות מרגמה ורקטות גראד לטווח בינוני של עד 40 ק"מ, מז"לטים, טיסנים וטילים נגד טנקים – בהם טילים מתקדמים, כמו קורנט. לאחר מכן אמורה המערכת ליירט גם רקטות ארוכות טווח ואף טילים המשוגרים מטווחים של כמה מאות ק"מ, כלומר ממדינות כמו סוריה ולבנון.

המהפכה האמיתית היא להגיע למערכת נשק יעילה שמבוססת על אנרגיה ולא באמצעות 'ברזלים עפים..

המערכת החדשה צפויה להשלים את מערכות ההגנה האקטיביות הקיימות, בהן חץ, שרביט קסמים, פטריוט ובעיקר את כיפת ברזל, לטווחים הקצרים. העדיפות תהיה ליירט באמצעות לייזר, שכן עלות של ירי לייזר בודד מסתכם בדולרים בודדים – שהוא מחיר החשמל שמופק כדי לשדר אלומה לשמיים.

"זה היה אתגר עצום להגיע לכתם לייזר שגודלו עד 2 ס"מ בטווח של 10 ק"מ", הסבירו היום במשרד הביטחון. "למעשה הצלחנו לחבר עשרות אלומות לייזר לאותה נקודה, כך שתיאורטית אין מגבלה על כמות המטרות שניתן ליירט באמצעות לייזר. לכן המערכת יעילה גם ובעיקר נגד מטחי רקטות – ולשם כיוונו".

ראש מחלקת מחקר ופיתוח במשרד הביטחון, תת-אלוף יניב רותם, ציין כי עד כה הושקעו לאורך השנים כ-100 מיליון שקלים בפיתוח היכולת, ועלות הקמת המערך והאמצעים שייפרסו ויגנו על גבולות ישראל באמצעות לייזר, מסתכמת בכמה מאות מיליוני שקלים.

יתרון עצום על כיפת ברזל – מדובר במחסנית שלא נגמרת

מעבר לעלות היירוט וגמישות, היתרונות של יירוט באמצעות לייזר: מערכת הגנה חסינה שלא תלויה בסוללות ניידות ובפריסתן, וגם לא במודיעין מקדים בנוגע לסוגי הרקטות או החשש מירי מתקרב. בנוסף, הלייזר הוא מערכת נשק שלא שומעים ולא רואים. "זו מחסנית שאינה נגמרת", אמר אוסטר. "כי היא תלויה רק בחשמל. מהרגע שניירט לראשונה באמצעות לייזר, ישתנה המשחק. אין צורך בחימוש מחדש של טילים מיירטים, בקווי ייצור או בשרשרת אספקה".

החיסרון:

למערכת יש חיסרון מרכזי בדמות קו הראייה: היא תלויה במזג אוויר נקי ונטול עננים, שכן המעקב מתבצעת באמצעים אופטיים. גם חצייה של האטמוספרה פוגעת במיקוד קרן הלייזר, ולכן האיומים אותם יהיה ניתן ליירט נוגעים יותר לשכבות הנמוכות. מפתחי המערכת עמלים להתאימה גם לאיום פצצות הבורקן הלבנוניות והרעד העזתיות, שנושאות מאות ק"ג של חומר נפץ בכל פצמ"ר ומיועדות לטווחים קרובים.

 הפתרון - "אם נשלים את הפיתוח של המערכת על גבי מטוס, נוכל להתגבר על מכשול מזג האוויר, שכן היירוט מהמטוס יהיה מעל לגובה העננים וכך גם שטח הכיסוי יהיה גדול יותר. כחזון, המערכת תותקן על כלי טיס בלתי מאויש. נוכל ליירט את הרקטות מעל לראשו של האויב ובכך לחסוך אזעקות. בהמשך נפתח את המערכת גם ליירט רחפנים".