בלהה ויעקבי ינון תושבי נתיב העשרה נרצחו בביתם בחייהם ובמותם לא נפרדו
אלדה נתנאל
24.10.23 / 12:08
להאזנה לתוכן:
תגים:
בלהה ויעקבי ינון
בלהה ינון ז"ל, נרצחה במושב נתיב העשרה לצד בעלה, יעקבי ינון ז"ל. בני הזוג היו הורים לחמישה וסבים ל-11 נכדים. בנם מעוז ינון הוא מייסד רשת "אברהם הוסטל". בלהה ויעקובי ינון, הוריו של היזם והפעיל החברתי מעוז ינון, נהרגו בשבת בביתם שבנתיב העשרה. "אוהבי אדם ושוחרי שלום, בחייהם ובמותם לא נפרדו" כתבו בני משפחתם בהודעה המבשרת על מותם
עקובי, אגרונום ומדריך חקלאי, הלהה הקימה את נתיב המנדלות ,היא הפכה את ממד"ים" שבביתה , לגלריות קטנות ומיוחדות .
רונית ורד כתבה
בלהה ויעקובי ינון, הוריו של היזם והפעיל החברתי מעוז ינון, נהרגו אתמול בביתם שבנתיב העשרה. "אוהבי אדם ושוחרי שלום, בחייהם ובמותם לא נפרדו" כתבו הבוקר בני משפחתם בהודעה המבשרת על מותם. את מעוז, ואת שלומית אשתו, הכרתי בשנת 2005, כשפתחו יחד עם נשות משפחת שומר את אכסניית פאוזי עזאר בנצרת. בישראל, כידוע, אין כמעט עסקים בבעלות ערבית-יהודית משותפת, ופאוזי עזאר נמנה על הבודדים שבהם, ואף סלל את הדרך לבתי הארחה נוספים שנפתחו בעיר העתיקה. משם המשיך מעוז להקמת אברהם הוסטל, רשת אכסניות לתיירים עצמאים, והמיזם האחרון שלו (אברהם אלטרנטיב) עוסק בסיורים מודרכים להכרת האחר והשונה בחברה הישראלית. כל המיזמים שבהם מעורב ינון, נונקונפורמיסט ואופטימיסט המבקש לשנות עולם דרך עשייה מתמדת, מושתתים על אהבת אדם באשר הוא, ועל ערכים כמו קיימות, קידום עסקים קטנים ועזרה לקהילות מקומיות.
צריך להיות אדם יוצא דופן כדי ללכת בדרכים לא סלולות ולהיות חלוץ לפני המחנה, ואנשים נוצקים לעתים תכופות בתבנית נוף הולדתם ובית גידולם. בחלוף השנים נוספה להיכרות המקצועית חברות אמיצה, ואני זכיתי להכיר את הוריו של מעוז ולבקר בבית שהקימו בנתיב העשרה. ומי שפגש את בלהה ואת יעקובי לא התקשה להבין איך צומחים אנשים מיוחדים כמו מעוז ואחיו.
ב-2021 ליווינו את יעקובי ינון – עובד ואוהב אדמה צנוע הליכות וישר דרך – למסע שהתפרסם במדור במוסף הארץ ותיעד את הקטיף העונתי של אבטיחים לגרעינים. יעקובי, אגרונום ומדריך חקלאי, נטל חלק בתכנון הציוד המיכני שהופך את החיזיון השנתי הזה לקרקס נודד מרהיב ביופיו (אני זוכרת שמאיר שלו - אוהב נוסף של טבע אדם ואדמה - התרגש גם הוא מהסיפור ושלח לי חומרים נוספים מספרייתו על אבטיחי המל"לי).
בפעם האחרונה שבה נפגשנו בביתם יעקובי נתן לי לטעום תירס מזנים שונים, שגידלו בדרום הארץ חקלאים שאותם הדריך, ובלהה התעקשה שאקח אתי לביתי, כמו הילדים והנכדים, קלחי תירס מבושל וסברס טרי. אני מתקשה לדמיין את עוצמת הצער והכאב על לכתם של האנשים הטובים האלה מהעולם באופן אכזרי כל כך. הארץ הזו גובה מיושביה, באשר הם, מחיר דמים לא אנושי ומנוגד כל כך לתפיסת עולמם של בני משפחת ינון. תנחומים מקרב לב אוהב ושבור לכל המשפחה. את דיוקנו של יעקובי, מתוך אותו מדור במוסף הארץ, צילם דן פרץ ואשים בתגובה הראשונה גם לינק לטקסט למי שירצה לקרוא קצת, הלוואי והייתי יודעת לכתוב יותר, על חייו ופועלו.
-
האוניברסיטה העברית כואבת את מותו של יעקב ינון ז"ל, בוגר הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה, אשר נרצח על ידי מחבלים במתקפת הטרור הקטלנית בשמיני עצרת.
יהי זכרו ברוך.
-מאי אבנון בת ה-19 כתבה על סבא וסבתא:
"סבא וסבתא שלי היו האנשים הכי טובים שיצא לי להכיר.
אנשים שהבית והלב שלהם פתוחים בפני כל אדם.
אנשים צנועים
אנשים שיעשו הכל בשביל אלו שהם אוהבים
עד כדי כך שלפני חמש שנים הם הסכימו להצטלם לפרויקט צילום בבית הספר שלי. סבא שלא סבל את זה ועדיין הסכים. בשבילי.
אנשים אוהבי אדמה
עד כדי כך שביקשו לא לתפוס בה מקום אחרי שהם ימותו ולהישרף במקום להיקבר.
אנשים מקשיבים
שתמיד גרמו לי להרגיש שמה שאני אומרת הוא המעניין והחשוב ביותר בעולם. גם כשדיברתי על כלום.
אנשים אמיצים
״אני לא מפחד״ היה משפט שסבא שלי אמר הרבה.
ומעל הכל- אנשים ששפטו אחרים על פי המעשים שלהם ולא על פי הקליפה החיצונית.
אני לא מאמינה שהם לא כאן איתי. ומה לא הייתי נותנת בשביל עוד חיבוק אחד. עוד אני אוהבת אותך, עוד טיול בג׳יפ, עוד מנדלה משותפת, עוד שיחה על הגשמים, עוד סלט פירות. עוד חיבוק אחד.
ויש לי בקשה אחת. תמשיכו את דרכם. תהיו צנועים, תעשו הכל בשביל אלו שאתם אוהבים, תאהבו את האדמה, תקשיבו, תהיו אמיצים ותשפטו אחרים רק על פי המעשים שלהם."
-
חיימובץ עמית כתב
דוד ודודה יקרים שלי ז״ל…. ואהובים שלי !!!
הדוד שהכי אהבתי, שתמיד דאג לי.
תמיד ,שעבור במרכז, תמיד הביא לי משהו מהשדה , עם רייח של שדה טרי כזה .
תמיד, אהבתי לדבר איתך, תמיד הקשבת לי !!
תמיד, היה חשוב לך ( כמו הבן השישי שלך ) …
תמיד, סיפרת לי איפה יש טרקטורים שלך , שאני יקח את הילדים שלי, ליראות אותם עובדים שיהיו מחוברים לאדמה כמו שגידלת את ילדייך.
יום שישי האחרון הייתם במרכז אצל בתך מור , ישבתם לארוחת ערב ודיברתם שניסע לטיול גיפים רק המישפחה…
ואני איתכם לשטח שכל כך אהבת …
הכל ניגמר בבוקר אחד בנתיב העשרה …
פשוט לא מאמין…
