אלכס דנציג נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז ונמצא בשבי החמאס

במשך שנים עבד כמדריך משלחות, הכשיר מדריכים ביד ושם והקדיש את חייו להוראה על תולדות יהודי פולין. אלכס הוא אדם סקרן, אוהב לקרוא, חובב היסטוריה וחובב מושבע של כל תחומי הספורט. אלכס עבר ניתוח מעקפים וזקוק לתרופות מצילות חיים ולמעקב רפואי באופן מיידי. ארבעת ילדיו דואגים לו ומחכים לשובו. חייבים להחזיר אותו הביתה. 

יובל דנציג  כתב"אבא יקר שלנו, כבר שלושה ימים שאנחנו לא יודעים איפה אתה ומה עשו לך החיות האלה. בן של ניצולי שואה, ההורים שלך באו לארץ בשביל שזה לא יקרה יותר ומתהפכים בקברם!!!

אתה לא יודע שהנכדים היקרים שלך שרדו. ברור לנו שהידיעה הזו הייתה מחזקת אותך ונותנת לך כוח. הלב מדמם, הבכי בלתי נשלט והדאגה משתקת. באיזה עולם נעלמים מביתם זקנים וטף? את החיות בעזה אני שואל, עד איפה השנאה שלכם? פחדנים עלובים, חלאות המין האנושי. כולנו מתפללים שתחזור אלינו. לא נפסיק להילחם שהאירוע הזה לא יעבור כמו עוד עימות. הפעם נחצה גבול שאין ממנו חזרה. דם העוטף לא יהיה הפקר. זקנים וילדים הם לא לוחמים שנלקחים בשבי, אין להם את הזמן לחכות, הם צריכים מזון ותרופות. עכשיו צריך למצוא פתרון, עכשיו!!!"

-

קשת בר ידין  כתבה

הראשונה שאמרה לי שאלכס נחטף היתה אמא שלי שגרה בפולין. לי, פה בארץ, עדיין לא היה מושג. האמת עוד הייתי בארה״ב בכלל (חזרתי כמה שיותר מהר, ב10.10 בבוקר הייתי כבר בארץ), עוד לא הבנתי מה קורה, זה היה נשמע לי הזוי לגמרה. סיפרה לי ביום ראשון 8.10 ממש בהתחלה. כשעשיתי קורס מדריכי נוער לפולין, אלכס היה ממובילי הקורס, איש ״טיפוס״, חייכן, קצת ציני, כריזמטי, ידען גדול, דעתן, מרצה הכי מעניין, אישיות מיוחדת ומתרקת. בסוף הקורס נסענו איתו לפולין למסע החינוכי. רק הוא ואני היינו דוברי פולנית בקרוס הזה. אני זוכרת איך בלודז׳ ליד פסל של משורר הפולני-יהודי יאן טובים, ששתינו אהבנו את השירה שלו, הקראנו לכולם בקול רם וביחד, אני ואלכס, את השיר הילדים האהוב ״הקטר״. ועכשיו אלכס בין החטופים. לא מתקבל על הדעת. כל כך כואב וגם מכאיס מאוד. התחושה של חוסר אונים הבלתי נסבלת. יש בי תקווה לפגוש את אלכס שוב ולדבר איתו בפולנית.