נרקומנים של שוקולד

יעל (שם בדוי) סיפרה לי עוד בטלפון שהיא מכורה למתוק. היא ביקשה לדעת אם יש סיכוי שתוכל להתגבר על הרעב התמידי לשוקולדים.

"כל ערב, כשאני מגיעה הביתה, אני מתנפלת על כל השוקולד שיש בארון ולא משאירה פירור", היא אמרה, "אני קונה את הממתקים לילדים, אבל אוכלת אותם במקומם".

כשנפגשנו, המשכנו את השיחה מהנקודה שבה הפסקנו בטלפון.

"כל היום התאפקתי ולא הכנסתי שום דבר מתוק לפה", היא סיפרה לי, "חברה הביאה היום לעבודה עוגת יום הולדת צבעונית ומגרה, אבל אני לא טעמתי. רק הסתכלתי. החברות שלי העריצו אותי שהצלחתי להתאפק".

שאלתי אותה איך הייתה ההרגשה לעמוד איתנה אל מול העוגה. "הרגשתי חזקה באותו הרגע, וגם ברגעים שלאחר מכן", היא אמרה, "אבל כשהגעתי הביתה נשברתי. אחרי יום ארוך ומתיש, כשהילדים כבר היו במיטות, נשכבתי על הספה והרגשתי שמגיע לי משהו קטן, מתוק ומנחם. אבל הקטן הפך לגדול והסתיים בבולמוס אכילה חסר שליטה".

כשביקשתי לדעת מה כלל הבולמוס, יעל תיארה רשימה ארוכה. "פתחתי את המקרר", היא הודתה, "ומתוכו הציצה העוגה שנשארה מיום שבת. הכנתי אותה לאורחים, ועד לאותו רגע לא נגעתי בה. אבל פתאום הרגשתי שהיא קוראת לי לטעום אותה, ולא יכולתי לעמוד בפניה".

כשניסינו לברר מדוע בבוקר יעל נשארה נחושה ובערב נשברה, היא בחרה במילה 'פרס'. "התחשק לי לפצות את עצמי", היא הסבירה, "הרגשתי שמגיע לי פרס על כך שהתאפקתי כל הבוקר. התחלתי בביס אחד, ועד שבעלי יצא מהמקלחת, חיסלתי כמעט את כל העוגה".

ואיך הייתה התחושה?

"הרגשתי נבוכה מהמבט שלו, למרות שהוא לא העיר לי דבר, אבל בעיקר כעסתי על עצמי שאני לא מאוזנת, שאני לא מצליחה לשלוט בדחף. שאני מכורה".

גילוי נאות: גם אני התמודדתי בעבר עם התשוקה למתוק. באותם ימים אהבתי מאוד עוגיות שוקולד צי'פס. פעמים רבות, בתום יום העבודה, הייתי נוסעת במיוחד למעדנייה מרוחקת בקצה השני של העיר, רק כדי לקנות את העוגיות שאהבתי, כי חשבתי שרק ככה אוכל לסיים את היום שלי בטעם טוב.

הפרזה באכילת מתוקים יכולה להתעורר בשל כעס עצמי. האכילה הבלתי נשלטת מלווה בתירוצים שנועדו להצדיק אותה. למשל: לא אכלתי כלום מהבוקר. היה לי יום קשה. מגיע לי לפצות את עצמי. בא לי לפנק את עצמי.

ליעל הקשבתי בניסיון להכיל את המקום שבו היא נמצאת. בתהליך של דמיון מודרך לימדתי אותה לגלות איפוק: בכל פעם שהיא תסתכל על הדבר המתוק שהיא נורא רוצה לאכול, היא תחוש כלפיו גועל, או נטרליות, אבל כזו שתאפשר לה לאכול במתינות, ללא הגזמה.

את הפגישה סיכמנו בהחלטה שהיא לא תתנזר משוקולד, אבל תאכל אותו במידה. המטרה סומנה: להיזהר מההפרזה.

הטיפים שלי:

השתדלו להיות עסוקים. כך האוכל והנשנושים לא יהיו הנושא המרכזי של היום שלכם.

אכלו רק כשאתם רעבים, ארוחות קטנות ומדודות אחת לכמה שעות.

ככל שתדחו את צריכת הפחמימה לשעה מאוחרת יותר ביום, כך הצורך שלכם במתוק יקטן.

מתקשים, נאבקים ומחפשים דרך? קיימת טכניקה שעוזרת למי שרוצה להיגמל מאכילת מתוקים, אלכוהול ועישון.

 שרון בן דור, מטפלת רגשית בשיטת NLP

054-2520015   [email protected]