תמונה ראשית

הכל בראש: לפרמט את המחשבות שלנו

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('3abf4e17-a960-4b68-b71c-1e1534e03be0','/dyncontent/2024/11/6/254bd038-88a9-40b2-a1b6-279fd196209f.jpg',18667,'צרפתי אייטם כתבה 2',525,78,true,26613,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('3abf4e17-a960-4b68-b71c-1e1534e03be0','/dyncontent/2024/9/8/f8053b85-55cb-4af9-8eac-2efc831f016b.jpg',18411,'בלו אייס אייטם כתבה ',525,78,true,26613,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('3abf4e17-a960-4b68-b71c-1e1534e03be0','/dyncontent/2024/8/7/5067193b-26d8-471b-8cdb-027b2ddffd67.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,26613,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('3abf4e17-a960-4b68-b71c-1e1534e03be0','/dyncontent/2024/11/3/df0fd569-76a9-4891-804e-67058dd74b58.jpg',18639,'קיבוץ השלושה אייטם כתבה ',525,78,true,26613,'Image','');},15]]);})
להאזנה לתוכן:

כמה פעמים חשבנו לעצמנו "אני לא יכול יותר", "אני לא אצליח בחיים" או "אין מצב שזה יקרה"? טיול במסלול של מיטבי לכת גרם לי להבין שהכל בראש שלנו, וביכולתנו לשנות את המחשבה שלנו, וגם את המציאות


השבוע הייתי בטיול למטיבי לכת. טיול עם הליכה של 15 קילומטר ביום, מזג אויר חם עד לוהט, עליות, ירידות, אבנים מתדרדרות… באמת, באקסטרים.

בעודי הולכת בשבילים ממלמלת לעצמי שקשה לי, אין לי כוח יותר, אני רוצה מזגן ובריכה ופינוקים - פגשתי קבוצות קבוצות של תיירים מכל העולם, בגילאים שונים, עושים את אותו המסלול שאני עושה. הרשימו אותי במיוחד קבוצת מטיילים ישראלית כשהמבוגרת שבהם היתה בת 82. 

המדריך הלך לידה, נותן לה יד כשצריך, מראה לה היכן להניח את הרגל בביטחה, דואג להשקות אותה במים קרירים ומאפשר לה להנות מהדרך ומהמראות המרהיבים. היא היתה נראית כל כך משולהבת, כל כך נרגשת וגם, מוקירת תודה.

חשבתי לעצמי מה עושה את ההבדל ביני לבינה? מה מאפשר לה להנות מהדרך הקשה על אף הקשיים האובייקטיבים ששתינו, כאחת על פי גילה, מתמודדות איתה? האם גם היא אומרת לעצמה ״די, אני לא יכולה יותר", או שאולי היא דווקא חושבת לעצמה "את אלופה! תראי איזה עוד יום נפלא זכית לו בחייך". 

אילוסטרציה. צילום: freepik

חצי מהמסלול הקשה העברתי במחשבות האלה (מה שעזר לי מאוד). הבנתי שאיך שאני לוקחת את הדברים, איך שאני מקלידה ומדפיסה לי אותם לתוך המחשבה שלי - כך הם יתמקמו בתודעה שלי.

פעם התפיסות האלה הרגיזו אותי. היום אני מבינה שזה כל כך נכון. אני בטוחה שלאשה הזו לא פחות חם ממני. האשה הזו צמאה בדיק כמוני. לאשה הזו, שאני צעירה ממנה בכ-35 שנה יש התמודדויות פיזית שאני עדיין לא מכירה. האשה הזו ״סוחבת״ גוף עדין ושביר משלי. האשה הזו היא נפלאה!

מודה שפתאום הרגשתי קצת בושה… איך אני מוותרת לעצמי כל כך מהר? למה אני לא מסוגלת ליהנות מהרגע ולהתגבר על מכשולים שבקלות הייתי יכולה להניח להם מלהטריד את מחשבותיי? האם המחשבות האלה מקדמות אותי? מאפשרות לי להנות? תורמות במשהו להקלה מהחום או הצמאא והעייפות?

שאלתי את עצמי האם זה תפיסה של גיל? האם כשהייתה בגילי גם ״התבכיינה״ כמוני או שכבר אז ידעה את החוכמה הזו? האם אפשר להשתנות? ללמוד גם ״הקלדה״ חדשה לתודעה שלנו, בכל גיל ובכל מצב?

המחשבות האלו העסיקו אותי מאוד במהלך כל היום. חשבתי איך אני יכולה לעשות אצלי בראש ״פירמוט״ מחדש של המחשבות. איך אני יכולה להנות על אף הקשיים ועל אף המגבלות.. פתאום גם פחדתי מהיום שבוא צטרך להתמודד עם קשיים גדולים יותר בחי.

הרבה פילוספיה, ידע מקצועי והרבה זמן במסלול ההליכה - כל אלה הביאו אותי להבין שהכל בראש. האשה הזו חלפה על פני למשך דקה אחת מהחיים שלי (ושלה) והשאירה בי כל כך הרבה מחשבות…

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה