שאלה: הבת שלי, בת 25, נפרדה מחבר שלה, וכבר למעלה מחודש שהיא לא מפסיקה לבכות. אני מנסה לעשות כל מה שביכולתי כדי להרגיע אותה ולא מצליחה. מה לעשות?

אמא יקרה,

איזה כיף לה שיש לה אמא כמוך שמנסה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לשפר את מצב רוחה. בהקשר שלך אני חווה שהבכי שלה על כתפך הוא בכי מסוג אחר. היא אמנם בכתה בתחילה בגלל הפרידה מהחבר, אבל עבורך הבכי מסמל שאת צריכה לתת לה תשומת לב או יחס שונה ממה שהיא קיבלה עד היום. זה לא אומר שמה שהיה עד היום הוא לא טוב חלילה, אלא היא זקוקה למשהו אחר.

צילום: shutterstock

מבדיקה שערכתי עולה, שהילדה בוכה על כך שקולה לא נשמע והיא לא נראית בבית, הבכי שלה מסמל לבד מבן זוג אבל יותר כואב זה שהיא בוכה על הלבד שלה בעולם.

אני שמחה עבורך שיש לך כרגע הזדמנות להכיר את בתך באופן שלא יכולת לראות אותה עד היום, כי כרגע המציאות הזאת פועלת לטובת שתיכן על מנת לייצר חיבור מחודש. כי אני חווה שהיא "מנותקת" ממה שסביבה, וכרגע הגיע זמן לחיבור גבוה.

בשלב הראשון הייתי מציעה לך להוריד את רף התסכול הפנימי שבך כלפיה, כי כל אחד מאיתנו עובר מצבי צער ועצב וצריך לתת לרגש הזה מקום. תני לה לבכות ולהתאבל על זה, כי זה באמת ככה. פרידה היא סוג של אבל.

בשלב השני הייתי יוצרת איתה חוויות ומפגשים של רק שתיכן יחד, תשאלי אותה מה יכול כרגע להשכיח ממנה לכמה דקות את המציאות שלה, או מה היא הייתה רוצה לקבל ממך עכשיו, גם אם היא עונה לך שהיא רוצה להישאר בבית ולבכות – זה בסדר. תהיי איתה בבית. אל תחשבי שהיא לא רוצה אותך איתה, כי הכמיהה האמיתית שלה כרגע זה החיבור איתך, גם אם היא בהתחלה מסרבת תמשיכי להציע לה את עצמך מדי פעם. תשתדלי לעשות זאת בגבול של טעם טוב ולא לדחוק את הרצון שלה.

במקביל אני רוצה לתת משימה אישית. הבכי שלה באופן שאת חווה אותו הוא "הקול שלי נשמע בבית" – זה כאילו תפקיד רוחני שהיא קיבלה או אפילו לקחה על עצמה, והתפקיד הזה מייצר סיטואציות שונות מולכם של "תראו אותי", "תשמעו אותי" - ללא קשר לפרידה. לכן הייתי רוצה שתבדקי עם עצמך איזה תפקיד רוחני חיובי הילדה שלך יכולה לקבל ממך, כלומר תבדקי מה טוב בה שאין אף אחד בבית שיכול לעשות כמוה ופשוט תעצימי את זה. אני אתן לך דוגמא: אם היא אוהבת יופי, עיצוב, אופנה וכדומה תבקשי ממנה לבוא איתך לקניית בגדים או שתעצב את הבית מחדש. תיתני לקול שלה להישמע במקום שהיא טובה בו.

****

וכמה מלים על תפקידים בחיים:

כאשר מגיעים אלי מקרים של פתרון במערכות יחסים, אחת הבעיות הנפוצות ביותר הוא בלבול בתפקיד הרוחני שלנו. אם אני כרגע מתמקדת במערכות יחסים במשפחה, האבא לא אבא, האמא לא אמא והילדים לפעמים נמצאים ברקע כדי להציג שיש לנו משפחה. חשוב לשים לב שיש חשיבות להגדרה שלנו בתוך הבית. כך שאף אחד מבני המשפחה לא יהיה ברקע ויוכל לבטא את האני שלו.

התפקיד של הילדים זה לגרום לנו, ההורים, להתפתח. המטרה של הילדים זה להביא אותנו לשלב הבא שלנו כבני אדם. ההורים מאידך נועדו כדי לייצר ביטחון לילדים שלהם ללכת בדרך שניתנה להם כשליחות.

לכן, כל ילד נולד עם תפקיד עבור ההורה שלו, מה שנותר לנו לגלות זה מי הילד שלי ללא קשר אלי, כלומר לזהות את הדרך והאיכויות שלו ללא קשר למה שאני רוצה שיקרה לו או יהיה עבורו, כאשר אני מזהה את התכונה הזאת בילד שלי, יינתן לו תפקיד רוחני חיובי ובכך הוא ימלא את הבית בטוב הגדול שנמצא בו.

מציעה לכם לשבת יחד ולהגדיר מחדש את בני המשפחה ולא לחכות למצבים שהם יקבלו את הביטוי שלהם בעקבות סיטואציות לא צפויות.

בהצלחה! 

חנה אורה עובדיה היא מטפלת רגשית באמצעות תקשור. יש לכם בעיה? זקוקים לעזרה? כתבו לה למייל או חפשו אותה בפייסבוק. את התשובות לשאלותיכם נפרסם במדורים הקרובים

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו