המותחן האירוטי שכובש את נטפליקס "365 ימים" מציג אלימות נגד הנשים כרומנטיקה
18.06.20 / 21:14
ביקורות חריפות וטענות נגד הסרט 365 ימים שסוערות, חיוביות ושליליות, מסביב לעולם מדובר בסרט של סצנות ארוטיות פנטזיות מיניות אלימות כשאלימות נגד נשים מוצגת בקונטקסט הלא נכון – כשהיא מוצגת כרומנטיקה, כאהבה.
הסרט, שעלה בשבוע שעבר לנטפליקס והצליח להתברג בקלילות לראש רשימת הסרטים הנצפים בישראל ובעולם בכלל, סובב סביב מאסימו, ראש מאפיה איטלקי חתיך שחוטף את לאורה, אשת עסקים פולנייה שנופשת בסיציליה, נותן לה שנה להתאהב בו ובמהלכה הוא מאלץ אותה להשתתף באקטים של מציצנות, סקס ו-BDSM - כל אלו באנגלית שבורה עם מבטא כבד.
הסרט, מבוסס על ספר מצליח בעל אותו שם, כונה כבר "הגרסה הפולנית של 'חמישים גוונים של אפור'", וגולשים רבים אף התייחסו אליו כאל סרט פורנו לכל דבר ועניין - שבמקרה גם זמין בספריה של נטפליקס. כמובן שלצד ההתלהבות הרבה שרשם הסרט ואינספור הנשים שטענו שהוא אחד הדברים הכי מחרמנים על המסך בימים אלו, היו גם לא מעט ביקורות חריפות שטענות שמדובר בסרט שעושה האדרה לתסונת שטוקהולם ועושה גלוריפיקציה לאלימות נגד נשים.
הבעיה העיקרית של הסרט כשאלימות נגד נשים מוצגת בקונטקסט הלא נכון – כשהיא מוצגת כרומנטיקה, כאהבה, מערכות יחסים מתעללות מבלי להוסיף סייגים חשובים שמציבים את היצירה בקונטקסט שלה. זו הנקודה בה נופלים יוצרי הסרט "365 ימים", שכן בשום שלב לא נאמר לנו, הצופים, שאנו עומדים לצפות בפנטזיה אירוטית קיצונית ואלימה. למעשה, המיקום של הסרט בלב המיינסטרים, בנטפליקס, ממסגר אותו לא כפנטזיית חטיפה אירוטית אפלה, אלא כרומן רומנטי נורמטיבי, לכל היותר מותחן.
אלו בדיוק הנקודות עליהן אנחנו מדברות כשאנחנו משתמשות בביטוי "תרבות האונס" - אין שום דבר רומנטי בלחטוף אישה, לכפות עליה לצפות בך מקיים אקטים מיניים או בתסמונת שטוקהולם. מדובר באלימות לכל דבר והמסגור שלה כאירוטיקה רומנטית מסוכן. הוא מסוכן כי אנשים עלולים לנסות לממש אותה, לבלבל בין דמיון למציאות, לנרמל דברים שאמורים להישאר בגדר פנטזיה בלבד.
