שלווה סטואית- טור על פילוסופיה מתחדשת
19.11.15 / 11:26
חניתה מטרני מנהלת סניף אשדוד של 'אקרופוליס החדשה' בטור העוסק בפילוסופיה של "אז" וכיצד היא מתכתבת עם חיינו כיום. שווה קריאה!
בתוך המתח היומיומי, החדשות המרעישות, המצב הפוליטי, המשימות, המטלות ונסיבות החיים, לא פשוט לשמור על שלווה, על שקט פנימי ואושר. מי לא היה רוצה לשמור על שלווה ושקט פנימי למרות המרוץ המטורף של החיים? מי לא רוצה להיות מאושר למרות ובזכות מה שיש לו?
צילום: טל קינג
השלווה הסטואית הינה גישה לחיים המנסה לתת מענה לאחת מהשאלות הגדולות בחיינו כבני אדם מהו חופש. על פי תפיסה זו "הדברים נחלקים לשני סוגים: אלה הנמצאים בשליטתנו ואלה שלא.“ (אפיקטטוס, פילוסוף סטואי). ז.א. על האדם לעשות הבחנה בין מה שתלוי בו לבין מה שלא תלוי בו, בדומה לתפילה העתיקה שמקורה לא ידוע: אנא אלי, תן לי את השלוה | לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות | את אומץ הלב לשנות את אשר ביכולתי | ואת התבונה להבחין בין אלה לבין אלה.
האסכולה הסטואית הינה זרם פילוסופי מהמאה ה 4 לפני הספירה ועד המאה ה 3 אחרי הספירה, ביוון ואחר כך ברומא. הזרם נוסד על ידי פילוסוף בשם זנון, שהגיע לאתונה ללמוד בגמנסיון והתאכזב ממה שלימדו שם כיוון שלא קיבל מענה לשאלות המהותיות שהיו לו על האדם ועל העולם. זנון התחיל ללמד בעצמו בשערי הגמנסיון הנקראים "סטואה" וכך נולד הזרם הסטואי. מלבד זנון, הסטואיקנים המוכרים ביותר הם סנקה, אפיקטטוס ומרקוס אורליוס.
צילום: טל קינג
כל אדם רוצה חופש. אבל מה הוא בעצם חופש? לא בחרנו את שמנו, לא את המין שלנו, לא את צבע העור ולא עוד הרבה דברים אחרים, יש דברים שהם כפי שהם, הם יכולים להיות נעימים או לא נעימים, אלו הם נסיבות החיים וחוקי הטבע, שאותם אנחנו לא יכולים לשנות, ולכן הם נראים לעיתים ככבלים לחופש האנושי. למרות זאת, הסטואיקנים אומרים שבני האדם אחראיים על הגורל שלהם.
גם אם אין לאדם את השליטה על האירועים שקורים לו או על אנשים שפועלים סביבו, תמיד יש לו את הבחירה איך להתייחס למה שקורה, ומה לעשות עם מה שכבר יש לו. הסוד הוא למצוא את השלווה בתוך הנסיבות, ”היה כאותו צוק אשר עליו מתנפצים הגלים ללא הרף. הוא עומד איתן וסביבו המים, שוצפים וקוצפים, רוגעים אט אט.“ (מרקוס אורליוס, קיסר פילוסוף).
צילום: טל קינג
התשובה נמצאת בזהות; יש אופציה להזדהות ולהאחז בכל אותם דברים חולפים, שלא תלויים בנו, שלא נתונים לשליטתנו, או להזדהות עם איזשהו חוסן פנימי שקיים בכל אדם, וזאת למרות הנסיבות לבני האדם, לי ולך, יש את היכולת לגדול למרות ובזכות מה שקורה לנו, לבחור להיות מאושרים עם מה שיש לנו ועם מה שאין. זהו הצוק בתוכנו, הצוק שהוא אנחנו, זוהי שלווה סטואית.