מעבדות העיר לחירות בקיבוץ המתחדש נירים : הכירו את משפחת ניר

עמית ניר (33), בן יד מרדכי, מכיר היטב את חיי הקיבוץ מבפנים. 31 שנים הוא חי בקיבוץ שבו נולד וגדל, ובכל זאת ליוו חששות את המעבר שלו ושל אשתו צליל (31), לפני כשנה וחצי, לחברות בנירים, שבו הם בונים את ביתם.

"שני הקיבוצים הם של הקיבוץ הארצי לשעבר, והם די דומים בגיל ובהיסטוריה", הוא אומר. "באופן כללי, היה לי קל להיכנס לנירים, כי הוא לא שונה מהותית מהקיבוץ שהכרתי לפניו.

"ובכל זאת, היו לי חששות לקראת הקליטה בקיבוץ החדש, אבל קיבלו אותנו פה בצורה חמה מאוד ובסבר פנים יפות, ואנחנו מרוצים. אנחנו עדיין מרגישים פה חדשים. הזמן יגיד אם עשינו את הבחירה הנכונה. אנחנו חושבים שכן".

השיחה עם עמית נערכת כשהוא נמצא בתורנות שמירה בשער הקיבוץ. את התורנות הוא ממלא, כמו שאר החברים, בשעות הערב, לאחר שסיים יום עבודה כמנהל כספים בחברת בנייה בנתיבות.

"אני עושה תורנות שמירה אחת לשלושה חודשים", הוא מספר, "ומשתדל להיות מעורב גם חברתית, אף על פי שיום העבודה שלי נמשך 12 שעות. צליל מעורבת מבחינה חברתית יותר ממני".

צליל גדלה והתחנכה לא רחוק מעמית, ביישוב אלי סיני בצפון רצועת עזה. בתקופת ההתנתקות היא היתה בת 18.

"המשפחה שלי היתה בין המשפחות שגרו לאחר הפינוי באוהלים בצומת יד מרדכי במשך 11 חודשים", היא מספרת. "לאחר מכן עברנו לגור עם אמא שלי בבית שקנתה באשקלון, ועכשיו היא בונה בית בקיבוץ פלמחים".

היא הכירה את עמית דרך חברה משותפת. חמישה חודשים לאחר ההיכרות הם התארסו, וחצי שנה אחרי כן, באוקטובר 2014, הם נישאו. היא עברה לגור ביד מרדכי ביום הראשון של מבצע צוק איתן, ושנתיים אחר כך הם עברו לנירים.

למה החלטתם לעבור לנירים?

צליל: "הייתי בתחילת ההריון, ורצינו לבנות בית במקום שבו יהיו לנו איכות חיים וחיי קהילה דומים לאלו שהיו לי ולניר במקומות שגדלנו בהם. רציתי מקום שבו אוכל לקפוץ לשכנה לבקש קצת קמח, או לשים אצלה את הילדים לכמה דקות בזמן שאני מתקלחת. זה היה חשוב לי מאוד.

"ביד מרדכי חיינו כתושבים, ולא היתה אפשרות לבנות שם בית. בנירים, מעבר לאפשרות לבנות בית בהרחבה הקהילתית, הציעו לנו להתקבל כחברים ולהיות חלק מהקהילה הקיבוצית".

בלי חשש

הם הגיעו לנירים בספטמבר 2016 במעמד של נקלטים. באפריל 2017 התקבלו לחברות. מאז הם גרים בשכירות בבית בקיבוץ, ומלווים את הבנייה של ביתם בהרחבה. צליל עובדת כמורה בבית הספר היסודי ניצני אשכול, הנמצא במרחק נסיעה של כמה דקות מביתה.

"אני מרגישה כאילו אני נמצאת בנירים כבר הרבה זמן", מציינת צליל. "קיבלו אותנו בכיף, בחיוכים ובאהבה, מתוך עניין של הקיבוץ לקלוט משפחות צעירות עם ילדים. אני מודעת לכך שזה מקום חדש עבורנו, ובהתחלה רואים בעיקר את הדברים הטובים והיפים של הקיבוץ.

"לשמחתי זה עדיין ככה עד היום. אני מקווה שירח הדבש הזה יימשך, ושלא נפגוש את הצד היפה פחות של הקיבוץ".

את מעורבת בחיי הקיבוץ?

צליל: "כן. פעם בחודשיים יש ביום חמישי ארוחה קהילתית, ואני חברה באחד הצוותים שמכינים את הארוחה. אני גם משתתפת בקבוצת אימהות שפותחות את המועדון פעם בשבועיים עבור הילדים, ומבלות עם הילדים בפעילות יצירה בשעות אחר הצהריים".

עמית מספר על כמה מהאירועים שהם חוו בנירים. "עד מאי האחרון היינו בעצם נקלטים", הוא אומר, "והשתתפנו באירועים שהיו מיועדים לנקלטים. היה לנו סמינר נקלטים די מעמיק, וחווינו את חגיגות ה־70 לנירים, שהיה אירוע מכונן ומושקע מאוד.

"נהנינו מאוד, וגם למדנו להכיר דרכו את ההיסטוריה של המקום. בתקופת פסטיבל דרום אדום התקיים בקיבוץ אירוע שנקרא 'נירים יוצרים', והוא מאפשר לחברי הקיבוץ ולתושבים להציע את מרכולתם בתחום האומנות, האומנות השימושית והמזון. זה היה אירוע מרשים מאוד, והוא משך הרבה אנשים".

לפני שנה, כשכבר גרו בנירים, נולדה לצליל ולעמית בתם הילה. "ילדה מקסימה וחייכנית", מתמוגג עמית, "ונראית מרוצה מאוד מהמסגרת שיש לה בקיבוץ. היא נקלטה בבית התינוקות באופן חלק לחלוטין, ואני חושב שבסך הכל היא מאושרת".

גם צליל מציינת לטובה את בית התינוקות של הקיבוץ. "רק בשביל זה היה שווה לעבור לנירים", היא מודה. "כשאני רואה איך היא מגיעה לבית התינוקות ולמטפלות בכיף ובשמחה, אין מאושרת ממני ללכת לעבודה בידיעה שהיא במקום שהכי טוב לה. היא מקבלת שם את האהבה הכי גדולה שהיא יכולה לקבל".

כשאני שואל אותם אם לא חששו לעבור לגור בקיבוץ בעוטף עזה, שבו נהרגו שני חברים מרכזיים ביום האחרון של צוק איתן, התגובה הראשונה של צליל היא: "חיכיתי לשאלה הזאת".

ומה התשובה?

"כשהתחלנו לחשוב על נירים, גילו באזור מנהרה. ואמרתי לעמית: 'שכח מזה. אני לשם לא הולכת'. אחרי כמה זמן החלטנו בכל זאת לבוא לראיון קבלה, והבחורה שראיינה אותנו אמרה שאנחנו מתאימים מאוד לקיבוץ.

"כשסיפרנו לחברים שלנו שאנחנו הולכים לגור פה, אמרו לנו: 'שיהיה בהצלחה, אבל אתם משוגעים שאתם הולכים לגור במקום המסוכן הזה בעוטף עזה'. אמרתי לעמית ששנינו יודעים מה זה לחיות ביישובים שעברו התקפות מחבלים או מנהרות, ושנוכל להתגבר על זה בזכות החוזק של הקהילה.

"לשמחתי, התראות צבע אדום שחווינו עד עכשיו היו אזעקות שווא, ואני מקווה שימשיך להיות פה שקט".

עמית: "עברתי מקיבוץ שהיה במקום מסוכן בעוטף עזה לקיבוץ שנמצא במקום מסוכן יותר. אני חושב שהאירוע הקשה שהיה בצוק איתן חיזק את נירים. למרות התקופה הקשה לא היו פה כמעט עזיבות מאז המבצע.

"להפך, הקיבוץ קולט משפחות חדשות, שבאות לחזק את עוטף עזה וגם ליהנות מהיתרונות שמציע קיבוץ מבחינת מחיר הבית והחינוך לילדים".

את פורים עברה צליל בשמחה רבה - הן בבית הספר שבו היא מלמדת, הן בפעילויות של הילדים והן במסיבה של המבוגרים. פסח בקיבוץ מבחינתה הוא שינוי מעניין לעומת הבית המסורתי שבו גדלה.

"קיבוץ הוא אף פעם לא מושלם", מסכם עמית את תחושתם. "בכל קיבוץ יש יתרונות וחסרונות. עם זאת, אני חושב שבנירים יש הרבה יתרונות לעומת מקומות אחרים.

"יש פה קהילה טובה, מרבדים ירוקים, חינוך מעולה, דברים שלא רואים אותם כל כך בעיר. התחושה שלנו טובה מאוד. אני מקווה שהיא לא תישחק עם הזמן. אני מאחל לקיבוץ הצלחה בקליטה הנמשכת, ומאחל לעצמנו שנמשיך להיות מאושרים בו".

מאמינים בציונות

את הפרויקטים בתחום הבנייה המוזכרים בראיונות השונים מנהלת חברת קורום העוסקת בהצמחת קהילות בהתיישבות העובדת. קיבוצים רבים ברחבי הארץ קולטים בימים אלו חברים חדשים ולא רק בנים.

אחד מהם הוא קיבוץ גבולות, שהחל לאחרונה בפרויקט קליטה גדול במסגרת גל קליטה שני שהוא עורך לשכונה החדשה רימון.

קורום שמה דגש מיוחד על סיוע לקיבוצים וליישובים בפרויקטים מאתגרים בעלי אופי ציוני, ערכי וקהילתי.

"זה אולי נשמע ארכאי, אבל אנחנו מאמינים בציונות. הסיסמה שלנו 'שותפים לדרך מובילים הצלחה' היא לא רק מילים. אנחנו עובדים עם הקיבוצים כדי לצלוח את מכלול אתגרי הקליטה והבנייה", מסביר נמרוד רבר, מנכ"ל קורום. "העבודה המשותפת מנחה אותנו במתן פתרונות יצירתיים ואיכותיים המותאמים לאופי הקהילה ולצרכיה".

בגבולות מזמינים משפחות הרוצות להצטרף לקהילה צומחת בקיבוץ מתחדש לפנות אליהם או אל קורום.

הבנייה בקיבוצים מציבה אתגרים מיוחדים מבחינה משפטית, קהילתית, תקציבית ואפילו מבחינת התשתיות. הואיל והקרקע אינה משויכת לבונים, הליך המימון שונה. היות שמדובר בקליטה לחברות, כלומר על יחסי שותפות ולא רק שכנות, מדובר על מערכת חוזית ייחודית בהשוואה לכל פרויקט בנייה אחר.

נוסף על כל אלו, קיבוצים רבים נאלצים להתמודד עם מורכבות משמעותית בתהליכי הרישוי, לדוגמה טיפול בתשתיות לאומיות כגון קו הנפט וקווי מקורות ראשיים, ומכאן רבים מהם פונים ומתקשרים עם חברת ניהול מנוסה בעבודה מול גורמי הרישוי והרגולציה.

ייזום והקמת שכונות מגורים בקיבוצים דורשים את מרב המקצועיות והניסיון, המתבטאים בניהול ובתכלול של כל מישורי הפרויקט ורכיביו, בדגש על יצירת שיתוף פעולה פורה ומערכת איזונים ייחודית בין כל השותפים.

"באמצעות שילוב ידיים ויצירת שותפות אמיצה לדרך עם שותפינו לפרויקטים, מסרנו בהצלחה מאות יחידות דיור לשביעות רצון הקיבוצים והדיירים. כיום אנו נמצאים בעיצומם של פרויקטים רבים ברחבי הארץ, וממשיכים לפעול להקמת פרויקטים נוספים לחיזוק התנועה הקיבוצית וההתיישבות הכפרית בישראל", סיכם רבר.