מה החלום של הצעיר מרבדים? לעשות טוב למבקשי המקלט

כשמדובר בקיבוץ רבדים, אפשר לדמיין את המרחבים הפתוחים של השפלה סביב כביש 6 ואת השקט. בסביבה זו גדל כנער ניתאי קלי, מוזיקאי וסולן להקת היללה.

כשהגיע קלי, כיום בן 25, עם משפחתו לחברה הקיבוצית, לא היתה ההתאקלמות בה כה פשוטה. אבל האנשים והטבע המקומי חיברו אותו לאזור, ולבסוף גם הצליחו להביא אותו לכדי יצירתיות והשראה מוזיקלית.

כיום, כסולן להקת פולק צעירה מעין הוד המסתובבת בארץ ובעולם, הוא מביא בשורה וחדשנות מוזיקלית שטרם נחשפה לרבים.

"רבדים היה מקום שונה ממה שיצא לי להכיר", מודה קלי. "חברי הקיבוץ מיוחדים, וכך גם האווירה. הייתי בן 13 כשהגענו לשם, ובסך הכול היתה ההרגשה של חברה די סגורה, שכולם מכירים מינקות וגדלים יחד. לקח זמן, אבל השתלבנו ועבדנו כמו כולם, כולל תחזוקה של לול בקיבוץ".

מה בקיבוץ חיבר אותך למוזיקה?

"בעיקר הטיולים הליליים, ההוויה והתחושות שמעוררות הצורות השונות של האדמה. והיו גם האנשים, חברים בני גילי, שאיתם ישבתי במקלט ברבדים. היינו שותים קצת, שמים מוזיקה ומנגנים. הכיף היה בפשטות. זה היה המקום להשתחרר ולהביע אהבה".

צברת חוויות בקיבוץ, הסתובבת בארץ וניגנת בשם האהבה, כמו שאתה אומר. איך התגבש הרעיון של הקמת להקה?

"גרתי תקופה באוהל קליל בצפון, ושם הכרתי את יובל, הגיטריסט של הלהקה. מרגע לרגע חברו אלינו עוד נגנים ואנשים מוכשרים מאוד. בשלב מסוים יובל הוא זה שהציע את הרעיון לעשות חזרה ולהקליט, וכך מפעם לפעם ההרכב השתנה לפי החיבור ומה שזרם".

שם הלהקה, היללה, עלה בראשו של ניתאי בהשראת יללות הינשופים ששמע בטיוליו הליליים בקיבוץ.

פרט לקיבוץ שהטביע את חותמו, האם יש יוצר שהשפיע על הדרך המוזיקלית שלך?

"יש כמה. רובין ויליאמסון, שהוא מוזיקאי סקוטי, וגם ואן מוריסון - יוצר ענק".

ותוצרת הארץ?

"ברור! לשולי רנד יש משהו מיוחד, וכשהייתי צעיר יותר, אני חושב שלשוטי הנבואה היה חלק".

כשחבר'ה צעירים מסתובבים בעולם ומופיעים, נוצר לפעמים המחסור במזומנים כדי להמשיך ולהתקיים כקבוצה מקצועית היודעת ומסוגלת גם לשווק את עצמה. כאן נכנסים לתמונה רכיבים נוספים, דוגמת פרויקט מימון המונים.

"אני מורה לנגינה, ומנחה קבוצות שירה בשם אשיק בתל אביב ובעין הוד", מסביר קלי. "השם נבחר מהשפה הערבית, ופירושו טרובדורים מהמזרח - זמרים נודדים. אני מלמד קבוצות מגוונות, בני עשרים עד שישים אפילו, את המהות והיצירה של מוזיקת עולם - בעיקר טורקית, פרסית ופיוטים בעברית. יש היענות רבה ואנרגיה טובה".

וזה מממן קיום של להקה?

"תמיד יש צורך בפרנסה, ואנחנו עובדים קשה, ובאותו עניין - אין ספק שהמפתח העיקרי הוא ההופעות והקהל שחוזר. הלהקה גם משתתפת בפרויקט באתר HeadStart, ובו ניתנת לציבור האפשרות לקנות את האלבום מראש. כך נשיג את הכסף להקלטות ונוכל להתקדם הלאה".

עד כה השיג הפרויקט כ־42 אלף שקלים מתוך יעד של 75 אלף שקלים, ונותרו 11 ימים לסיומו.

אתם לא מהמיינסטרים, ולא מייצרים סגנון של להיטים היכול להביא כסף קל. האם זה פתח למשברים או לאי־יציבות?

"יש רגעים שבהם זה קשה, בעיקר בינינו כחברים, ויש רגעים שבהם גם העניין הכלכלי לוקח צד. זה נכון שהכל קורה לאט יותר, אך גם בטוח יותר. אנחנו פועלים מהאהבה ליצירה וגם זה לזה, ודואגים להיפתח כל הזמן לרעיונות חדשים כדי לא לדרוך במקום".

במה עוסקים הטקסטים שלכם?

"הם עוסקים בכל הבלגאן הזה שנקרא לחיות, ובכל מה שקשור לאהבת האחר. הם עוסקים בחיבור של האדם למקום שבו הוא חי. מוזר לראות כמה שירי אהבה יש לאהובה, וכמה מעט יש לאח, לאחות או לחבר קרוב. שם אנחנו משתדלים לעשות עבודה מקיפה קצת יותר".

פסטיבל אינדינגב מאחוריכם, וישנן עשרות נקודות על המפה בכל הארץ שכבר חרשתם. יש מקום מיוחד שהיית רוצה להופיע בו?

"אין משהו ספציפי, אבל מה שעומד לפניי כרגע זה לאסוף כמה מוזיקאים ולנגן במתקן הכליאה בחולות, לעשות לאנשים שם קצת טוב. נוסף על כך, אני רוצה מאוד לנגן בערבה, אולי בתמר או באילת. המדבר מושך אותי. חלום רחוק ויעד? משהו בכיוון של יוון או טורקיה יכול להיות קסום".

מה בנוגע להופעה ברבדים?
"האמת היא שכבר היתה לנו אחת, ואנחנו מארגנים עם חברי הקיבוץ עוד הופעה. יש למה לצפות".

הופעות קרובות:

20 במרץ, המזקקה, ירושלים
27 במרץ, תיאטרון ענבל, תל אביב
29 במרץ, סינקופה בר, חיפה