"בואו נתפלסף"
23.12.15 / 13:42
כמה אנחנו אוהבים ציטוטים קולעים? משפטים מעוררי השראה... כמה זה מהנה ללמוד, לקרוא ולהתפתח ברמה האינטלקטואלית, לדעת שאנחנו יודעים, אבל לאן זה מוביל? מה המטרה? ומה ההבדל בין ידע לחכמה?
משמעות המילה פילוסופיה הינה אהבת החכמה (פילו = אהבה, סופיה = חכמה).
כשמישהו אוהב מישהו אחר או דבר כלשהו, הוא לא צובר ואוגר תמונות שלו, הוא גם לא מסתכל ממרחק על מושא אהבתו. האהבה מניעה ומקרבת, היא כוח עצמתי, שמשנה ו"מעורר", כשאוהבים רוצים להבין, לחוות ולהתאחד.
כך גם הפילוסוף, הוא לא צובר ידע, הוא מבקש להתאחד איתו, להבין אותו, לחיות ולהחיות אותו, ל"קנקרט" אותו (להפוך אותו לקונקרטי ביומיום).
הפילוסופים, לא הגדירו עצמם כחכמים אלא ככאלו שאוהבים את החכמה, שרוצים להתקרב אליה, בצניעות, בשקיקה, עם סקרנות ורעב. אם הם באו מבית עשיר או לא, הם בחרו לחיות חיים פשוטים, הם לא חיפשו עושר או כבוד, לרוב הם לא קיבלו כבוד בחייהם ולפעמים אפילו סיכנו את החיים שלהם. הם הקדישו את החיים שלהם כדי להתקרב אל החכמה מתוך רגש עמוק של דבקות ואהבה.
לפעמים חושבים שפילוסופיה היא מדע "ההתפלפלות" – לצבור ידע, "לחפור", להתווכח, לצטט משפטי חכמה, לדבר בצורה מסובכת ולא מובנת, לשאול שאלות ולהטיל ספקות.
בואו נטיל בזה ספק לרגע ונבדוק את זה:
מתוך הדהמפדה של בודהה: "לא משנה כמה מילים קדושות אתה קורא, לא משנה כמה מילים קדושות אתה מבטא, איזה תועלת תפיק מהן אם אינך פועל על פיהן?"
לאו צה בספר הטאו הסיני: "דברי אמת אינם יפים, דברים יפים אינם אמת, האיש הטוב אינו מתווכח, המתווכח אינו טוב, היודע אינו למדן מופלג, הלמדן המופלג אינו יודע".
משפט המיוחס לחכם היווני סוקרטס: "אני יודע שאיני יודע דבר".
ברור שהידע והלימוד הוא חלק מהדרך הפילוסופית, אבל הוא לא העיקר, הפילוסוף מטיל ספק ומעורר את המחשבה, אבל כדי למצוא תשובות וכדי לפעול בהתאם, ולרוב זה ממש במילים פשוטות.
הפילוסופים ביקשו להתקרב אל האמת בשל צורך פנימי להבין את המציאות - למה אנחנו כאן? מה משמעות הסבל? האם ישנו אושר עמיד ואיתן?
על השאלות הללו אי אפשר לענות בצורה אינטלקטואלית, אבל הכלי העיקרי שאיתו אנחנו עובדים הוא האינטלקט. אז הם עשו, עושים ויעשו את הבלתי אפשרי – להבין את הבלתי מובן, להסביר את הבלתי ניתן להסבר.
בדיוק מהסיבה הזו, רוב הפילוסופים לא כתבו הרבה או לא כתבו בכלל (את רוב הדברים התלמידים שלהם כתבו לאחר מותם). החכמים דיברו מעט. במקום זה, הם עשו!
הם חיו את התובנות שלהם, הם הדגימו אותם בחייהם.
משמעות החיים איננה עניין אינטלקטואלי, אז הם חיו את משמעות החיים, הם הפכו את עצמם ל"טלסקופ".
ומה הם השאירו לנו בכל זאת אחרי מותם?
הם השאירו לנו "הוראות הפעלה" - איך הטלסקופ עובד, איך צריך להטעין אותו, איך מנקים אותו - למקרה שנרצה להפוך גם כן לטלסקופ שרואה.