בעיקר בחגים: תנו להם להרגיש שרואים אותם

"איפה אתה עושה את החג?"

"מי בא אליכם ?"

"מה אתם מכינים לאכול?"

"איזה מתנה אתם מביאים?"

"לאן את הולכת בערב החג?"

יש אנשים שהשאלות האלה או שלא נשאלות, או שמכאיבות עד עומק הלב כששואלים.

כתבתי מספר פעמים על הבדידות, חוסר תחושת השייכות, החוסר בתחושת הנאהבות, העצב והכאב. בגיל השלישי, לכל אלה, נוספות גם תחושות של פחד, חרדה, אוזלת יד והתבדלות.

בימי החגים מועצמת תחושת הלב כאשר כל בני ישראל מתקבצים להם משפחות משפחות סביב שולחן החג.

אני חושבת על אותם אלפים שאינם נסובים לשולחן, שאינם אוכלים ארוחת חג, שאינם שרים את השירים ואינם חוגגים את השמחה.

הלב מתכווץ לי על כל אלה שיושבים בגפם, לבד (אולי אפילו בחושך. ולא, זה לא מצחיק) עם צלחת פשוטה ואוכל דל.

השבוע יצאתי לקניות. לידי הירקות עמדה קשישה, כפופה מעט, ובררה ביד מיומנת את הקישואים. החלטתי שאני פותחת בשיחה.

"מה את מכינה עם קישואים?" שאלתי.

היא הביטה בי בעניים עצובות ושקטות ובמבט מתפלא כאומרת, האם אנחנו מכירות? חייכתי אליה וחזרתי על השאלה. ראיתי שהיא מופתעת מעצם פנייתי אליה. ראיתי אותה.

15 דקות עמדנו ליד הקישואים. עכשיו אני אני יודעת להכין מעדן קישואים ממולא לחג מעירק, אני יודעת לברור את הקישואים הטובים ביותר (הבהירים יותר, אלה בלי הפגמים), אני יודעת שבעלה נפטר לפני חצי שנה ואת החג היא עושה אצל הבת הצעירה שלה. אני יודעת שהכי היא אוהבת את ראש השנה, אבל לא יודעת איך תחגוג השנה בלי בעלה. אני יודעת שהענקתי לה 15 דקות של תשומת לב ומקום.

אני יודעת שדיברתי עם מישהי 15 דקות ושימחתי אותה וראיתי אותה והקשבתי לה ולמדתי ממנה.

אני יודעת שיש אישה אחת שמרגישה מורגשת. 

את הילדים שלי אני מלמדת לחייך למבוגרים, להתעניין, לראות אותם ולהסתכל מעבר למעטה הגוף. לא להיבהל מסבא שמציע סוכריה.

אני מלמדת אותם שגיל הוא נתון, הוא הגדרה. שהזקן שחוצה עכשיו את הכביש לאט לאט היה פעם כמוהם - וגם היום הוא רוצה שיראו אותו ויבחינו בו. שזיקנה היא לא נטל, היא לא מפחידה. זיקנה היא חלק של החיים אותם אנו חיים ובכל שלב שלהם נרצה להיות משהו, מישהו.

נכון , יש דברים כואבים בלהזדקן , יש כאבים של הגוף וכאבי הלב. יש את עול השנים והזמן ויש את הקשיים והמחלות הנלוות. אבל בלב פנימה - הנפש עדיין משתוקקת וכמהה.

לכבוד השנה החדשה שמגיעה אני רוצה לאחל לכולנו שנהיה חברה טובה יותר השנה. חברה שרואה את המבוגר, המוטרד, החולה, הבודד. חברה שתיתן מקום ליופי שלא נמדד בשם או מותג, אלא בתוכן. שנלמד להקשיב יותר, להכיל יותר, להבין את העומד מולנו ולהזמין אותו אל חיינו. אני מאחלת לנו להזדקן בכבוד, עם ראש מורם, גאים ומוערכים. להרגיש אהובים ונחוצים, שייכים ותורמים.

אני רוצה להאמין שאפשר לשנות, אפשר להשתנות. ללמוד להסתכל על האחר, להבין את צרכיו וללמוד כיצד ניתן לעזור לו. וזה כל כך פשוט. לא כל עזרה נמדדת בכסף. מבט, שאלה, התעניינות, התקרבות - כל אלה נעשים בחינם והשפעתם עצומה.

אני ממליצה לכם לנסות את זה בבית. זה עובד. בואו נתחיל את השנה טובים יותר, חברתיים יותר, אכפתיים יותר. 

שנה טובה!

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק או בטלפון 050-6803313