איך ללמד את הילדים שלנו לפעול ולא לדבר?

בטורים האחרונים אנחנו מדברים על ילדים ומה שהם מלמדים אותנו, ההורים. 

ילדים משמשים כמראות של ההורים שלהם בכך שהם מחקים אותם מגיל מאוד צעיר. אנחנו ההורים משמשים מודל להתנהגות שלהם וכך הם מעתיקים דפוסי התנהגות דומים לשלנו. באופן זה, אנחנו יכולים להביט בהם ולראות איך אנחנו מתנהגים. את זאת ההורים מביניכם יודעים כבר מזמן ואין בכך חידוש עבורכם. אך מה לגבי לשאול את עצמכם באיזה אופן ההתנהגות החקיינית הזו משקפת אתכם - ההורים - ואיך אתם מעודדים אותה באמצעות ההתנהגות שלכם?

לדוגמא, אם הילדים שלכם מסתירים מכם סודות, שאלו את עצמכם אם הייתם כנים ופתוחים לגבי כל הרגשות שלכם איתם. האם יש משהו שאתם מסתירים מהם או מעצמכם? האם ישנה דרך שבה אתם לא בוטחים בעצמכם ולכן אינכם בוטחים בהם?

או אם הילדים שלכם מרדניים, ייתכן שהם מבטאים את הצד המרדני המודחק שלכם? או אם אתם בעצמכם ביטאתם הרבה מרדנות בחייכם - הם מחקים אותה. מרדנות לא חייבת להיות קשורה רק לגיל ההתבגרות. זהו תירוץ שמעביר מכם את האחריות לילדיכם באופן בלעדי, אך אין זה כך.

הסתכלו היטב כיצד הבעיות האלו משקפות את התהליכים הפנימיים שלכם ההורים. אם יהיה לכם תהליך למידה מהמצבים הללו, כך גם יקרה לילדיכם. אם אינכם בטוחים כיצד להפוך זאת לתהליך למידה והתפתחות, אתם יכולים להתחיל בזה שתשתפו אחרים ברגשותיכם בצורה כנה ועמוקה ותלמדו כיצד לתמוך בעצמכם. לאחר שתלמדו, תוכלו לעודד את ילדיכם לעשות את אותו הדבר עבור עצמם- להוות מודל חיובי.

אני זוכרת בשנים הראשונות של המהפך בקריירה המקצועית שלי - עזיבת משרת הנדסה בהייטק לטובת עיסוק עצמאי כמנטור רוחני. למרות שידעתי שאני בדרכי להגשים רצון עמוק שלי, בשנתיים הראשונות הייתי מוטרדת, מודאגת ולחוצה. חששתי שאנחל כשלון, שלא אצליח לממש את שאיפותי כגאווה לעצמי ולמשפחתי.

במהלך התקופה הזו הייתי מזכירה לעצמי שילדי ייתרם מהמהפך האישי שאני עוברת, כיוון שזה ילמד אותו שבחיים אפשר ורצוי להעז לפרוש כנף ולהתמודד עם אי הוודאות האישית והסיכון הכלכלי למען החלום שלך. זה היה תהליך הלמידה האישי שלי - המודעות לדוגמא החיה שאני מהווה עבורו בתהליך של שינוי. תכופות הזכרתי לעצמי שגם אם לא אצליח לממש את עצמי כפי שרציתי, האופן שבו אני התמודדתי עם התהליך היה ממקום עוצמתי, נחוש ואחראי לחייו ולא ממקום של מירמור, קורבנות ופאסיביות.

מהמקום הזה גדלנו כמשפחה וגם כאינדווידואלים. ילדי היה נוכח באופן מודע ולא מודע בהתפתחות האישית שלי שהוא חלק ממנה, כיוון שהכלנו בשיח המשפחתי כמעט את כל קשת הרגשות, בהתאם ליכולת ההכלה שלו, כילד. הרבה מהבעיות המשפחתיות נוצרות מחוסר תקשורת, וילדיכם לא יידעו ליצור תקשורת ברורה אם אתם בעצמכם לא יודעים כיצד לעשות זאת.

אני מגלה יותר ויותר שלגבי הרבה אנשים, הורות היא תירוץ נוח לא לממש את הלמידה ואת ההתפתחות האישית שלהם. הרבה פעמים קורה שהורים עסוקים מרבית הזמן בלהתמקד בצרכי ילדיהם ומזניחים את האחריות לחייהם שלהם. למרבה הצער, זה גורם לילדים לחוש באופן לא מודע שהם חייבים לקחת אחריות על הוריהם (בגלל שההורים מקריבים למענם). ילדים יכולים לחקות את התנהגות הוריהם על ידי כך שייקחו אחריות על אנשים אחרים או שהם עשויים למרוד ולעשות בדיוק ההיפך ממה שהוריהם רוצים.

זכרו שילדים לומדים על ידי דוגמא. הם ייטו לעשות מה שאתם עושים, לא את מה שאתם אומרים להם לעשות. ככל שתלמדו לטפל בעצמכם ולחיות חיים מלאים ומאושרים יותר, כך גם ידעו ילדיכם יותר טוב כיצד לעשות זאת.

אין פירוש שעליכם לנטוש את הילדים שלכם, להתעלם מהם, או לתת להם לעשות מה שהם רוצים - אתם קיבלתם על עצמכם התחייבויות מסויימות בגידול ילדיכם כולל החובה לדאוג להם פיסית וכלכלית. מעבר לכך - אתם נמצאים במערכת יחסים עמוקה איתם וכמו בכל מערכת יחסים נדרשת מכם הרבה איכפתיות והידברות. חשוב לכולכם לבטא את הרגשות והצרכים שלכם, ולהציב גבולות ברורים. הציעו להם את האהבה, הייעוץ והתמיכה שלכם, אבל תנו להם להבין שהחיים שלהם באופן בסיסי הם באחריותם - על ידי כך שתהוו עבורם דוגמא שחייכם שלכם הם גם כן באחריותכם.

ולסיום, להורים קשה שלא לחיות את חיי ילדיהם ולהתחיל לחיות את חייהם שלהם. על מנת לעשות זאת, הורים חייבים להיות מוכנים להודות כמה הם תלויים בילדיהם. פעמים רבות הורים חוששים בסתר ליבם שחייהם יהיו אפרוריים ומשעממים ללא ילדיהם, או שפשוט הם פוחדים להתמודד עם עצמם. ברגע שההורים יזהו רגשות ריקנות אלו בתוך עצמם ויתמודדו עמן, הם יתחילו לשאול את עצמם שאלות בסגנון של: מה אני רוצה? איך אני יכול לספק את עצמי?

וזוהי התחלתה של עבודת המודעות העצמית שלנו שקיבלה תמריץ נהדר בעזרתם האדיבה של ילדינו.

יפעת סנטו -  מלווה בתהליכי התפתחות, מודעות ושינוי דרך תקשור.

מוזמנים להגיב, לשלוח שאלות ולהתייעץ – 054-3339791 או במייל או בפייסבוק