"דרום מערב" - סיפורים קצרים- ספר בכורה ליונתן ברנר מקיבוץ חצור
05.04.22 / 12:55
השפעת אירוע טראומתי שעבר יונתן ברנר, מחבר הספר, איש עסקים עצמאי, בתחום הביוטכנולוגיה, תושב קיבוץ חצור שבמועצה האזורית באר טוביה הביאה אותו להחלטה לכתוב את הספר. לפני כשנה, הוזעק ברנר על ידי חבר קרוב ביותר, שהיה באמצע אירוע לב חמור. ברנר התלווה אליו בניידת הטיפול הנמרץ, באירוע שהפך מהתקף לב, לדום לב. למזלנו, בסופו של דבר, ניצל על ידי הפארמדיקים, לאחר לילה מורט עצבים. אירוע הותיר את ברנר בתחושות מטלטלות, בהרגשה שהחיים קצרים ושבירים, ובלא מעט חרדה ובלבול. כדי להתמודד עם התחושות הקשות התחיל לכתוב. "כתיבה תמיד היתה כלי עבורי, בעבודה. אך מעולם לא הפניתי מאמצים לכתיבת פרוזה או לסיפורים שהיו בתוכי." מספר ברנר.
ברנר, בן 46. נולד בקיבוץ חצור, במועצה האזורית באר טוביה . (סבו היה ממייסדי הקיבוץ, והוריו ודודיו גרים בקיבוץ) לפני שבע שנים הוא שב לקיבוץ, להתגורר ולהיות חבר מן המניין. הוא נשוי כמעט עשרים שנים, ואב לשלוש בנות. בעברו היה טבח מקצועי, ניהל מטבחיי מסעדות בתור שף.
לאחר שסיים את כתיבת הסיפורים, פנה ברנר אל דורית פרידמן, מקיבוץ נחשון. דורית היתה עורכת בהוצאת הפועלים שנים רבות, ובין היתר עבדה תחת נתן יונתן, שהיה העורך הראשי של ההוצאה. בנוסף, לפני כשלושים שנים, הייתה המורה שלו לספרות בתיכון
דורית הבהירה שהיא עסוקה מאוד. הסכימה לקרוא ולבקר סיפור אחד, כשההסכם היה- שאם לא תאהב – נסגור בזאת את הפרשה, לשמחתה, דורית הגיבה בהתלהבות רבה.
במשך חצי השנה הבאה ערכה דורית את הסיפורים, מבחינה רעיונית ולשונית, בזה אחר זה. יחד הוחלט לוותר על ארבעה סיפורים, משיקוליי בשלות. משסיימה לערוך כל סיפור, שיח ותהליך עבודה עד שהגענו לתוצאה מקובלת. לאחר החגים, באוקטובר האחרון, הושלם הלכה למעשה קובץ הסיפורים הקצרים, "דרום-מערב", כפי שהוא מובא לקורא היום.
ברנר, החליטה מראש לוותר על ניסיונות להציג את הטקסט לבתי הוצאה לאור – תהליך העבודה הארוך והסיזיפי של הוצאת ספר מול הוצאה לאור, לא התאים לברנר. ביחד עם בית דפוס קטן בתל אביב, הפיק את הספר בכריכה רכה, והוציא אותו לאור עצמאית. את צילום השער תרם באהבה חברו, הצלם טל בדראק.
ברנר מספר "במשך שלושה חודשים כתבתי כמעט כל לילה, לאחר שעות העבודה וההורות, לפעמים משך לילות שלמים, מתוך דחף שלא ידעתי שקיים בי. ארבע עשר סיפורים קצרים נולדו בזמן קצר זה – מתוך חוויות החיים ואנשים שפגשתי, ובעיקר, הדמיון הפרוע. לאפשר לדמיון להשתולל, התברר כהתרפיה הכי טובה בשבילי. ככל שהעמקתי אל תוך הסיפורים, הרגשתי כיצד המועקה משתחררת. דברים שלא הצלחתי להסביר לעצמי על עצמי מעולם, פתאום נכתבו לפניי, כמו מכוח יד נעלמת".
המקרה של חברו, השאיר בו חותם עמוק
זה בא לידי ביטוי בתחושות של מחנק, נדודי שינה, חוסר שקט תמידי ובעיקר הרהורים ומחשבות נוגות. לברנר, נשוי ובעל משפחה מאושרת, רק בן 46, עטוף במשפחה רחבה ביישוב בו הוא מתגורר, החיים נראו לפתע קצרים, קצרים כל כך. הימים חלפו להם, אך לא כמו פעם. סיטואציות של היומיום, היו מביאים אותו תדירות לבכי מפתיע. הוא התרחק מאנשים, משיחות ומפגשים. במבט מהצד, ידע שעליו לחפש כיצד לעזור לעצמו.
מהו הספר עבורך?
"כשהייתי בתוך זה, כבר לא יכולתי להפסיק. אני חושב שהספר נכתב באהבה – אני יודע שאני חש אהבה, וגם חמלה, כלפי כל אחת מהדמויות המוזרות שהמצאתי. הספר נכתב בכבוד והערכה רבה לשפה העברית, שהיא עבורי סוג של בית. אני מקווה שהקורא יתחבר לאותם רגעים אנושיים קטנים בסיפורים, שיכלו לקרות לכל אחד, כך אני מרגיש".