פרשת השבוע: איך הפכה אכילת חמין בשבת לחובה?
09.03.18 / 12:23
מי אכל בחושך ולמה? מה הקשר בין הקראים לתבשיל החמין? והאם הרמ"א יכול היה להתחרות בשופטים של מאסטר שף? תשובות אפשריות בפרשת "ויקהל-פקודי"
יש אמרה שרק מי שמחבב מאוד אכילת חמין בשבת יבין: "האוכל חמין בשבת, חייב מיטה".
לתבשיל המסורתי והכבד, שעיקרו הכנסת מכל הבא ליד בתוך סיר כבד והטמנתו לילה שלם על גבי פלטה שמבשלת אותו באיטיות, נוצרו במהלך הדורות ובעדות ישראל השונות גרסאות רבות. יש שאוהבים אותו עם נתח בשר שמנוני ומשובח, אחרים עם מגוון קטניות ויש גם גרסאות צמחוניות וטבעוניות לחמין.
כך או כך, מתברר שהחמין הוא תבשיל עתיק יומין המזוהה כמאכל קלאסי של יום שבת.
ולמה חמין מזוהה כל כך עם שבת? ובכן, ניתן להניח שהעובדה שהוא מצריך בישול איטי וממושך היא שהופכת את השבת למועד המתאים לאכילתו, שכן יש בה פנאי ולא ממהרים לחטוף משהו לאכול, שלא לדבר על הצורך בשנ"צ אחרי אכילתו. אבל למען האמת החמין קשור דווקא לוויכוח עתיק.
בפרשת השבוע "ויקהל-פקודי", מקהיל משה את בני ישראל ונותן להם רשימה שלמה של מותר ואסור. הראשון בכללים מתייחס לאיסור מלאכה בשבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת". ולאחר מכן: "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".
סוגיית הבערת האש בשבת הייתה אחד העניינים שעמדו במחלוקת בין היהודים ה"רבניים", כלומר אלה שמאמינים שהתורה שבכתב אינה שלמה ללא התורה שבעל פה, לבין עדת ה"קראים", ששמם נגזר מן העובדה שהם מאמינים אך ורק בתורה שבכתב ומקיימים אותה ככתבה וכלשונה.
תנועת הקראות החלה אי שם במאה השמינית, ומי שייסד אותה היה ענן בן דוד, תלמיד חכם גדול שבא ממשפחה מיוחסת מאוד. כיום העדה הקראית מהווה אלפים בודדים אולם חוקרים שונים סבורים כי באותם ימים קרוב למחצית מהיהודים היו קראים - האמינו רק בתורה שבכתב ודחו את התורה שבעל פה.
ומה לכך ולחמין? ובכן, בעוד שהיהודים הרבניים קבעו כי הבערת אש בשבת נוגעת אך ורק ליום הקדוש עצמו, שכן נכתב "ביום השבת" ואין שום בעיה להדליק אש מערב שבת שתבער במהלכה, הקראים גרסו כי האיסור הוא גורף - אסור שאש תבער בשבת בכלל, ובגלל זה נהגו לאכול בשבת אוכל קר ואף עשו זאת בחושך.
כחלק מן הפולמוס האדיר שהתחולל אז, הפך תבשיל החמין (שחייב להתבשל לאורך ליל שבת על הגחלים) לסמל מבדל בין מי שנוהג לפי התורה שבעל פה ומי שלא. ובמילים פשוטות: מי שמביתו לא עלה ריחו הסמיך של החמין, סביר שדגל בפרשנות הקראית.
חכמי ישראל היו כל כך נחרצים בנושא תבשיל החמין ואף הקדישו לו מקום בכתביהם והתפייטו עליו, ממש כאילו היו אייל שני ממאסטר שף.
וכך הדגיש הרמ"א, מגדולי חכמי אשכנז, את חובת אכילת החמין בשבת: "מצווה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין כי זהו מכבוד השבת. וכל מי שאינו מאמין בדברי חכמים ואוסר אכילת חמין בשבת חיישינן שמא אפיקורוס הוא".
רבי זרחיה הלוי, מחשובי חכמי פרובנס במאה ה-12, אף חיבר חמשיר הומוריסטי בנושא: "כל מי שאינו אוכל בשבת חמין, צריך לעשות בדיקה אם הוא מין, ואם הוא מת יתעסקו בו עממין, ויש מן האומרים על שמאל שהוא ימין, וכל המימין להבשיל ולהטמין הוא המאמין ויזכה לראות בקץ הימין".
