ארבעת הקיבוצניקים: אופק, ליעם, דביר ועידן יקבלו בשבוע הבא את כנפי הטיס

ביום רביעי הקרוב יתקיים מסדר הכנפיים של קורס הטיס מחזור 175 בחיל האוויר, ובו 36 חניכים שהצליחו לעבור את שלוש השנים המאתגרות של ההכשרה. בין אותם חניכים יהיו גם ארבעה צעירים קיבוצניקים, שמהווים תשעה אחוזים מבוגרי הקורס.

לשם השוואה עמד ב-2016 מספר החניכים המסיימים מהקיבוצים על 12 אחוזים, וב-2015 על 15 אחוזים. כך או כך, מדובר בנתון גבוה ביחס למספר בני הקיבוצים באוכלוסייה שעומד על 1.5 אחוזים.

בין בני הקיבוצים שיצעדו על מגרש המסדרים יהיה גם סגן אופק (21) מגבעת ברנר. אופק שובץ במגמת קרב ובמסגרת הקורס סיים תואר ראשן בניהול מערכות מידע. הוא למד בתיכון מקיף על שם י.ח ברנר, והרחיב בתחום הפיזיקה ומדעי המחשב. דודו של אופק היה ממקימי בסיס נבטים.

בן הקיבוץ השני הוא סגן ליעם (22) ממשמר השרון, שסיים את הקורס במגמת נווטי קרב. במסגרת שנת ההשכלה בקורס סיים תואר בפוליטיקה, ממשל וניהול. הוא בוגר שנת שירות בניצנה.

טייס המסוקים הטרי, סגן דביר (26) מבית ניר, הוא החניך המבוגר ביותר מבין המסיימים. דביר למד בתיכון האזורי צפית שבכפר מנחם. לאחר שנה בקורס נפל והמשיך כקצין בחטיבה 401 של השריון.

בתפקיד האחרון היה סמ"פ. דביר החליט לחזור לקורס לאחר חמש שנים, ונכנס ישר לשלב בסיסי. לאחר מבצע צוק איתן קיבלה היחידה שבה שירת צל"ש על התנהלותה.

סיפורו של סגן עידן (22), טייס קרב צעיר ותושב שכונת ההרחבה במעין צבי, הוא אולי המעניין מכולם. לפני גיוסו העביר שנת שירות בבית הספר שדה הר נדב, במקום שבו התנדב לפניו אחד משני אחיו הגדולים.

גם אחיו בחר ללכת לאחר שנת השירות לקורס טיס וסיים אותו כטייס קרב. כיום, כשהוא בן 27, הוא מדריך בטייסת 102. לעידן שני אחים תאומים צעירים ממנו. אביו שירת כטכנאי בחיל האוויר. כשהיה בן 11 נפטרה אמו של עידן, והוא פיתח יחסים קרובים מאוד עם סבתו. סבו נהרג במלחמת יום הכיפורים.

סגן עידן הגיע עם משפחתו להרחבה במעין צבי מקיסריה ב-2010. למיינט קיבוץ הוא סיפר שתכנן להתגייס לשייטת 13 לאחר שנת השירות, בגלל אהבתו לים. כבר בתיכון מעגן מיכאל, במסגרת מגמת פיזיקה ורובוטיקה, פיתח מערכת צלילה שזכתה בתחרות מטעם חברת אינטל העולמית ובתחרות של אוניברסיטת תל אביב והטכניון.

"כבר עברתי את שלב המיונים לקומנדו הימי, ואז קיבלתי את הזימון לקורס טיס", תיאר עידן. "התלבטתי לאן להתגייס, ונאמר לי שאם אנשור מטיס אוכל להגיע לשייטת ולא הפוך. ככה מצאתי את עצמי עובר מעיסוק בים להדרכות על האדמה במסגרת שנת השירות. עכשיו אהיה בשמיים".

מה היה החלק הקשה ביותר עבורך בקורס?

"דווקא החלק של לימודי התואר במתמטיקה. זו הייתה שנה תובענית במיוחד, והלימודים היו ממש קשים. כנראה שבדיעבד הייתי בוחר בתחום אחר כמו ניהול מערכות מידע.

"במהלך לימודי התואר לא נפגשתי עם חברים, לא חוויתי את הקורס כמו שהייתי רוצה והשקעתי כל דקה בספרים. מדובר בחלק מאוד תחרותי ולכן חשוב היה לי לסיים אותו. גם הפרידה ממודחים בשלב הראשון של הקורס לא היה פשוטה".

מותה של אמך השפיע על השיקולים שלך אם לבחור בשירות קרב ותובעני כל כך?

"זה לא נכנס לשיקולים שלי לאן ללכת ומה לעשות. אי אפשר לחיות כל השנים בצל מקרה קשה שכזה. המוות של אמא חיזק את הקשר שלי עם סבתא ואת הביטחון העצמי שלי, וכך גם את התמודדות עם אתגרים קשים. כל הרצון שלי היה לכבוש יעד קרוב ולא לחשוב על סוף המסלול. ככה סיימתי את הקורס".

והחבר'ה מהקיבוץ ומבית הספר יגיעו לטקס?

"אני מאמין שחלק מהם יגיע. בכל מקרה הם מוזמנים. לצערי לא היה לי בשנים האחרונות זמן רב להשקיע בהם, אבל החברות מימי בית הספר נשארה. עכשיו אני צריך לפצות קצת גם את המשפחה וגם את החבר'ה על הזמן שלא ביליתי איתם".