אפי שוורץ השכן, בפוסט מרגש בפייסבוק על מוות שכנו ישי מלול ז"ל תושב יד נתן
אלדה נתנאל
22.07.17 / 07:16
להאזנה לתוכן:
ביום חמישי בבוקר (20.7) ישי מלול ז"ל נסע במלגזה במשק חצר ביתו, מסיבה שאינה ברורה, התהפך ונלכד תחתיה. צוותי רפואה שהגיעו למקום נאלצו לקבוע את מותו. שכנו שהיה עד לרגעי האימה שיתף בפייסבוק, את הרגעים הקשים ואת הרצון לעזור ללא הצלחה.
אפי שוורץ :
פוסט של " כשל בתכנית ב' "
זה יהיה פוסט ארוך - הנה כבר עשיתי ספויילר. אין עריכה לשונית, והדיסלקציה בטח תחגוג. זהו סיימתי להתנצל.
באמת, נשבע שעשיתי הכל! מרגיש כמו נצח, שום דבר לא הכין אותי לאירועי אמש. מרגיש כמו נצח. כל חלקיק תא, כל סליל הDNA שלי מזועזע.
אני גר במושב קטן כמעט כל חיי. דור רביעי באותו משק. מעולם לא עזבתי אותו בנפשי. עזבתי אותו לתקופה קצרה לגלות בורגנית.
מושב קטן 70- 75 משפחות וותיקות ועוד איזה 200 בשכונה החדשה.
אומר לכולם שלום, גם לאלה שאני לא מכיר.
יש לי בחצר טרקטור ישן, ישן מאוד, הפכתי אותו לכבאית. סוג של תכנית א'. זה נשמע מגוחך זר לא יבין זאת. הפחד המושרש שלי משרפות קיץ, הרעש הזה של קני קוצים מתפצפצים. הריח השרוף של העשב היבש, אבא שרץ עם טרקטור להציל את השדות לעשות "קווי אש" ואמא שגוערת - תסגור את המים צריך לחץ בברז.
אתמול, אתמול שמרגיש לי כמו נצח, שום דבר לא הכין אותי לזה.
עשיתי מלא דברים בחיים שלי, באתי, הלכתי, חזרתי, החלפתי זהויות, טסתי, נאלצתי לזהות גופות...
שום דבר לא הכין אותי. לא לזה.
אתמול שהתחבר להיום. שעה שאני יושב בבית, גם רינת פה לידי, כל אחד עסוק בענייניו עם דלת פתוחה כן במושב יושבים עם דלת רשת - לפחות אצלנו. שמעתי צעקות מהמשק הסמוך. צעקות זה דבר נדיר מאוד אצלנו...אבל הנחתי שזה בטח איזה סכסוך בין נערים או משהו כזה. כמה דקות אחר כך כבר הרחתי ריח של שמן/ דלק שרוף - מיד יצאתי החוצה. המחשבה הראשונה הייתה שבטח הרכב של השכנה שלי התקלקל- "עצמי" אמר לי "...הלך לה המנוע, לך תעזור" .
אבל לא, העשן עלה מהמשק הסמוך. דקה שתיים ואני כבר על ציוד מלא, רכוב על הטרקטור, ככה עם מיכל מים מאחור רץ לכבות שריפה, כי ככה זה במושב עד שמגיעה הכבאית מקרית גת אשקלון או סובב אזור או מי פנוי בגזרה...ואני רץ למשק הסמוך - 50 מטר...והשכנה ממול כבר מסמנת לי שזה שם "..שם" היא אומרת ללא קול בשפתיים רועדות- אשת ברזל השכנה שלי...קוראים לה "טובה".
אני נכנס למשק, חולף על פני הבית...ורואה מחזה מחריד,איום, שום דבר לא הכין אותי, הפעם לא עשיתי תרחיש, לא פה, לא אצלי, לא "בבית"...השכן שוכב על פני הקרקע כאשר המלגזה מוחצת את פלג הגוף העליון שלו וחובשים עטים עליו מנסים לעזור...
תכנית ב' ! תכנית ב' ! - יש לי כמעט את כל הציוד האפשרי הקיים לחילוץ הכל מסודר ומוכן לכל מצב...הידיים רועדות כשאני כותב...
עזבתי את הטרקטור ככה- רצתי חזרה למשק שלי, עליתי על המשאית מנוף 3-4 דקות, לנפח אוויר, לצאת מהמשק שלי, לחכות לשער שיפתח -הכל נראה כמו נצח. חוזר למשק ממול נכנס מפעיל את הכריזה והסירנה - כן יש כזה במשאית...דורש לפנות את הדרך, כבר יש לי תכנית. איך להתמקם במהירות, לפתוח מנוף ולהרים את הפאקינג מלגזה לעזור! להציל חיים...
השוטר שהגיע לזירה (מג"ב), זירה- כן, המשק של השכן שלי הפך לזירה. "...הזירה סגורה, אין יוצא ואין בא, החובשים הכריזו עליו...אתה מבין..."
אני מכיר את זה, אני עובד בזה, אני חוקר תאונות...אבל לא פה, לא אצלי, לא דלת ליד, לא מישהו שאני מכיר כל חיי ויודע שיש לו "לב זהב" יותר ענק משלי.
כשל בתכנית ב'! אני כותב וזה נראה כמו נצח. 20 -25 דקות מגיעה הכבאית הראשונה ואחר כך השנייה.
זה נצח...הבנתי, אני פונה לאחור עכשיו אני עסוק להרגיע את המשפחה, את אמא, את האח הצעיר, את האחיות, מגיעים 4 שוטרים, מוצא את עצמי יורה לעברם פקודות...גם הם בשוק. הם שואלים מי אני. אבל לאחר דקת הבנת זירה מבין אותי, אחד מהם, מבין מהר. נשאר בחזית המשק לעזור.
צועק לחבר'ה של זק"א "תעופו מפה אחורה...או שתורידו את האפודים..אל תסתובבו פה ליד המשפחה!
צוות צח"י - "עצמי" אומר לי:
זה הזמן שאני מדווח לאחור לצוות צח"י - זה גם משהו כזה של מושבים...
זה משהו מעולה הצוות צח"י הזה - שאפו ענק לכולם - זאת תכנית שבאמת עבדה! אותי בכלל נדבו לצוות הזה...
הספקתי, הספקתי עוד לעצור מבעוד מועד את האח הצעיר, לבל שייכנס למשק, ממש גירשתי אותו ואת אשתו "שלא תעיז להכנס לחצר!!!..."
בלילה - בניחום אבלים התחבקנו, התנצלתי, ביקשתי סליחה, סליחה שלא יכולתי לעזור...
שופך פה, המקלדת סופגת הכל, לא הפעם, לא דלת ליד...
מרגיש כמו נצח...
"ישי" תעשה טוב גם שם, איפה שאתה נמצא, אתה שומע אותי...?
אמצע קיץ, 2017, בין המיצרים ואני שתמיד עוזר, שתמיד מציל ת'מצב...
נכשלתי!
לא מצליח, שבור
לא מצליח, שבור