מבחן ההרתעה של צה"ל
13.11.18 / 09:33
עד היום אמרו תנו לצה"ל לנצח", ונראה שעתה הדרג המדיני ייתן לו לעשות מה שהוא מבין כדי ליצור הרתעה.
ישנו קונצנזוס מקיר לקיר שישראל אבדה את כוח ההרתעה שלה ועתה היא חייבת להגיב באופן שיכאיב עד יכאיב מאוד לחמאס.
עד עתה התגובה של ישראל הייתה מאכזבת וגרמה לרובנו להרים גבה – שמענו יותר איומים בסגנון המערכון של אבנר דן משנות השבעים – "ואח של צ'רלי....ואוווו ואוווו – וכך נתניהו, ליברמן ודובר צה"ל התעסקו בשנים האחרונות שוב ושוב באיומים כשרק טון הדיבור עולה, אבל לא המעשים.
חמאס מבחינתו מוכן לסיים את המערכה במצב הנוכחי, כשידו על העליונה. אולם בישראל לא יכולים להרשות לעצמם לעצור ללא תגובה מאוד כואבת שתשאיר חותם, כי אחרי הלילה האחרון שום איום בעתיד לא יתפוס, מקסימום יעורר גיחוך –"שמענו עליכם".
דובר צה"ל מדווח על תקיפה של כ-100 מטרות של ארגון החמאס וארגון הג'יאהד האסלאמי. במוקד התקיפה היו ארבעה מבני טרור ייחודיים, מטרת 'עוצם'. התקיפות הללו היו בליבת השטח הבנוי". עוד הוסיף דובר צה"ל כי בין היתר תקפו הכוחות מפקדות, מחסנים ואתרי ייצור אמצעי לחימה.
בין מבני הטרור הייחודיים תקף צה"ל את תחנת הטלוויזיה אל קודס שעוסקת בעיקר בשידורי תעמולה והסתה, משרדי המודיעין הצבאי ומבנה ביטחון הפנים של חמאס.
"נשארו מהמבנים חורבות", אמר דובר צה"ל, "תקיפת ארבעת היעדים חריגים בגודלם. התקיפות יתרחבו ככל שיידרש".
ואנו שואלים - מה הכוונה ככל שידרש? אם לא עכשיו נדרש אז מתי?
כיצד יוצרים הרתעה:
אם רוצים להכאיב לחמאס יש להפציץ את כל הבתים המפוארים של ראשי החמאס - והכוונה להרוס אותם עד היסוד. בנוסף להודיע על מרדף אחרי ההנהגה למטרת חיסול. אסור שיהיה מנהיג צבאי אחד בעזה שיוכל להרים את הראש. על תושבי עזה לראות הכיצד ה"גיבורים" שלהם מתחבאים כמו שפנים מאחורי ילדים ונשים או נמלטים על נפשם וזה אמור להיות לתקופה משמעותית, לא ליומיים שלושה.
הפלונטר המורכב:
המחלוקת הקבועה היא - האם לכבוש את עזה או רק "להכאיב" לה. ברור שהפצצות מסיביות לא ימוטטו את חמאס אבל המסר הוא מילת המפתח גם לציבור בישראל וגם לעולם הערבי.
לישראל, אך גם לחמאס יש חישובים פוליטיים מורכבים שמחייבים אותו לשמר את מעמדו במאזן ההרתעה מול ישראל.
אם לנתניהו וליברמן יש את בנט שזועק ליד קשה יותר, הרי שלחמאס יש את הג'יהאד האיסלאמי שתוקף אותו על ויתוריו לישראל.
היסוד החשוב באסטרטגיה הצבאית שלו של החמאס והגי'האד, קובע שישראל תהיה חייבת תמיד לקחת בחשבון את התגובה הקשה שלהם.
בישראל ובעזה מבינים היטב את כללי המשחק של מאזן ההרתעה ההדדי, ולשניהם ברור שסופו של העימות הנוכחי הוא ליד שולחן דיונים בתיווך מצרי, שליח האו"ם וקטאר.
ההישג הגדול שישיג החמאס:
מה שלא יהיה ואיך שלא תסתיים המערכה - ישראל וחמאס יחזרו למתווה ההסדרה שהחלו לדון בו. באמצעות ההסדרה - חמאס ישיג מבחינתו , סוף סוף שחרור מהתלות הכלכלית ברשות הפלסטינית של אבו מאזן, יקבל לגיטימציה מישראל, מיצריים והעולם כגוף פוליטי ויאושש את מצבה הכלכלי של עזה. כל זאת מבלי שיצטרך לוותר על האידאולוגיה שלו, לא להיות מחויב לתהליך מדיני או לכניעה לתנאי של יו"ר הרשות הפלסטינית הדורש את פירוק חמאס מנשקו והעברתו ליד כוחות הביטחון הפלסטינים. הוא אפילו לא יצטרך לוותר על מערכת גביית המסים ומערכת המשפט שהקים ברצועה.
