חשיפה מצמררת: כיצד הופקר קיבוץ ניר עוז לגורלו ב7 באוקטובר

46 נרצחים בקיבוץ

76 חטופים, מהם 13 נרצחו בשבי.

בין הנרצחים שישה חוגגים ממסיבת הטבע "פסיידאק", שניסו למצוא מקלט בקיבוץ אך נרצחו.

התחקיר, שבוצע על-ידי אלוף ערן ניב וסוכם על-ידי הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, הוצג אתמול לחברי הקהילה, והבוקר למעגל השני של נפגעי הטבח בקיבוץ. התחקיר נמשך כעשרה חודשים, וכלל ריאיונות ושיחות עם תושבי הקיבוץ, חברי כיתת הכוננות, חברי צח"י וכן מפקדים ולוחמים מגופים שונים בצה"ל וגורמים בארגוני ביטחון נוספים.

כמו כן נאספו ונבחנו מאות הקלטות, הן של תקשורת גלויה והן של תקשורת מסווגת שכללו הודעות, דיווחים וחומרים מודיעיניים, על מנת לגבש תמונה בהירה של השתלשלות האירועים בקיבוץ כפי שהייתה, ולקיים חקירה יסודית אחר שאלות מרכזיות שעלו מהאירוע באשר לתפקוד צה"ל.

הפשיטה על הקיבוץ:

קיבוץ ניר עוז, השוכן כ-2 ק"מ מגבול עזה, נחשב למבודד יחסית. ערב ה-7 באוקטובר התגוררו בו 420 תושבים, ובבוקר האירוע היו בו 387 אזרחים, מבקרים ועובדים זרים.

לפי ממצאי התחקיר, מרבית המחבלים בגלי התקיפה המאוחרים היו תושבי עזה, שהגיעו בעקבות קריאות ברשתות החברתיות על "כיבוש ישראל" וקריאה לבזוז את היישובים. תמונות של טנק מרכבה פגוע ליד הגדר הציתו את ההמונים.

הגנת הקיבוץ: מאבק אבוד מראש

כיתת הכוננות של הקיבוץ מנתה רק 7 חברים מתוך תקן של 16, ובבוקר האירוע נלחמו חמישה לוחמים בלבד. התחקיר משבח את גבורתם – הם היו הכוח המאורגן היחיד שניסה להגן על הקיבוץ ונפלו בקרב.

פריסת הכוחות הצה"ליים בגזרה:

האבטחה הוטלה על גדוד 51 של גולני, אשר היה פרוס בשלושה מוצבים מרכזיים:

כיסופים

מו"פ דרום (נירים)

הבית הלבן (עם מחלקה ושני טנקים

פלוגת נערים הייתה אמונה על הגנת ניר עוז וכללה 62 לוחמים בלבד.

בבוקר התקיפה היו 182 לוחמים בגדוד, לצד 57 תומכי לחימה.

ההתקפה החלה ב-06:29 עם מטח של 450 רקטות לעבר המוצבים והמחנות, מה שיצר הלם מבצעי בקרב הכוחות. גדוד 51 קפץ לכוננות אך לא נערך להתמודד עם פלישה בהיקף כזה.

מה קרה בשעות הראשונות?

06:36 – רבש"ץ הקיבוץ מקפיץ את כיתת הכוננות.

06:42 – מפקד החטיבה הדרומית, אל"ם אסף חממי, נפגע בקרב בנירים ונותן את פקודתו האחרונה: "אנחנו במלחמה – תקפיצו את היחידות המיוחדות!"

06:49 – המחבלים פורצים לקיבוץ. תושבים חמושים באקדחים מנסים להילחם, אך כיתת הכוננות היא הכוח היחיד שמצליח להחזיק את הקו במשך שעתיים.

בסביבות השעה 08:30 החלו החטיפות הראשונות מהקיבוץ, בשכונה הסמוכה ל'שער הכרם', כאשר עודד ויוכבד ליפשיץ נחטפו מביתם, במקביל לחטיפת דיצה היימן.

בשעה 08:45 נחטפו עמירם ונורית קופר מביתם, יחד עם אלכס דנציג. בשעה 08:50 הגיעה ההודעה האחרונה מארבל יהוד, שנחטפה מביתה. במקביל ניהלה כיתת הכוננות קרב באזור צומת 'הפחים', שבו נפגעו רוב חברי הכיתה.

הקרב הסתיים סביב השעה 09:00, ובכך למעשה הסתיימה הלחימה המאורגנת ביישוב. משלב זה ואילך התרחשו מספר אירועי לחימה בודדים על ידי תושבים חמושים בנשקם האישי. יש לציין כי חברי כיתת הכוננות היו בנחיתות מספרית משמעותית מאוד ולמרות זאת הם לא ויתרו, חתרו למגע, הרגו מחבלים ונלחמו זמן ממושך, עד שנפגעו.

מכאן והלאה הגיעו לקיבוץ עוד מחבלים רבים, שברובם לא היו משויכים לארגוני טרור. הם נוספו למחבלים שהגיעו מוקדם יותר, וביצעו מעשי רצח, חטיפה, שריפה וביזה בכל רחבי הקיבוץ. בשעה 09:07 שלחה קרינה אנגל הודעה לאחותה והודיעה לה שבעלה רונן נהרג. בהמשך נחטפה גופתו, ובשעה 09:15 נחטפו יורם ותמי מצגר מביתם.

בשעה 09:22 הגיע לראשונה מסוק קרב ותקף דרומית לציר המגיע מרצועת עזה לקיבוץ, שם זוהה ריכוז של עשרות רבות של מחבלים.

המסוק נדרש לבצע ירי בשטחנו, והתפתח על כך דו שיח. בניסיונו לחצוץ בין המחבלים לבין הקיבוץ ובהיותו קרוב לקרקע מעל הקיבוץ, נפגע המסוק מירי מחבלים, נאלץ לעזוב, ובסופו של דבר נחת נחיתת חירום בחצרים. 

מאש זו נפגעו גם תושבי קיבוץ שנחטפו, ובהם אפרת כ"ץ שנהרגה מירי המסוק.

בשעה 09:42 נחטפו האחים אור ויגיל יעקב, ובשעה 09:47 שלחה תמר קדם סימן טוב את ההודעה האחרונה בקבוצת הוואטסאפ "אימהות ניר עוז", ודיווחה כי ירו בה. היא נרצחה לצד בעלה ג'וני ושלושת ילדיהם.

בשעה 09:55 הגיע טנק לשער הקיבוץ הצפוני, ודיווח בקשר כי ישנם מחבלים בכניסה. הטנק ירה שני פגזים לעבר המחבלים ודיווח כי חיסל אותם וכי הוא מזהה בתוך הקיבוץ מחבלים נוספים.

הטנק, שלא נכנס לשטח הקיבוץ, ירד להילחם עם מחבלים בגדר עם תחילת האירועים ונפגע. אחד מאנשי הצוות שלו נפצע ופונה, ומפקד הטנק עצמו המשיך להילחם, על-אף שהיה פצוע ולמרות תקלות טכניות בטנק. בהמשך הטנק הושבת. כ-10 דקות לאחר מכן דיווח מ"פ השריון כי הוא נע לגדר לחלץ נמ"ר שמחבלים מטפסים עליו.

מפקד הטנק החליט להצטרף אליו, ובהמשך הרגו הטנקים מחבלים רבים על הגדר ובסביבתה.

לאורך כל שעות המתקפה היו ניסיונות מצד חברי הקיבוץ באופן פרטי, ועל ידי ראש הצח"י מול המועצה האזורית ומול גורמים נוספים, לדווח על תמונת המצב בקיבוץ.

בשלב זה, כמו גם בשעות הבאות, לא הצליחו במפקדות לגבש תמונת מצב ברורה של המתרחש בקיבוץ ניר עוז. תושבי הקיבוץ מצאו עצמם שעות ארוכות נצורים בבתיהם, שומעים מבעד לדלתות הממ"ד את המחבלים זורעים הרס ובוזזים את הבתים.

התושבים נאבקו על ידיות דלתות הממ"דים בכדי למנוע מהמחבלים להיכנס, לעיתים נכשלו ולעיתים נפגעו מירי דרך הדלת. היו מקרים שהמאבק הצליח והמחבלים לא נכנסו לממ"ד, ובמקרים שהצליחו המחבלים לחדור לממ"ד האירוע הסתיים לרוב ברצח או חטיפה.

בשעה 11:55 שלחה כרמלה דן הודעה אחרונה, לפני שנרצחה בביתה לצד נכדתה נויה, ושתיהן היו ככל הנראה הנרצחות האחרונות בקיבוץ.

10:00 – 12:30 – מרבית מעשי הרצח והחטיפות מתרחשים לאחר נפילת כיתת הכוננות.

התחקיר: המחדלים שנחשפו

אי-היערכות צה"ל לתרחיש בקנה מידה כזה – הכוחות נערכו לפשיטה אחת, אך בפועל היו 14 פשיטות רצופות

 חוסר יכולת לקבל תמונת מצב בזמן אמת – מצלמות התצפית שהעבירו שידור חי לא נוצלו כראוי, והפיקוד לא הבין את גודל האירוע.

 איחור משמעותי בתגובת צה"ל – הלוחם הראשון נכנס לקיבוץ רק חצי שעה לאחר שהמחבל האחרון עזב.

הזוועות בקיבוץ: "הם באו לבצע פוגרום"

המחבלים היו מצוידים במפות מפורטות של הקיבוץ והגיעו לכל בית, פרט לשישה בתים. רוב המחבלים שהשתתפו בפרעות היו לא מאורגנים, אזרחים עזתיים שהגיעו בעקבות קריאות ברשתות החברתיות.

ההפקרה של תושבי ניר עוז

התחקיר קובע חד משמעית: מדינת ישראל הפקירה את תושבי ניר עוז. לא הייתה אזהרה מוקדמת. לא היה כוח צבאי שניהל קרב קרקעי להגנת הקיבוץ. התגובה הצבאית הייתה מאוחרת וחסרת אפקטיביות.

"אין פינה בקיבוץ שהם לא הגיעו אליה," נכתב בתחקיר. "הם שרפו, בזזו, אנסו ורצחו. זה היה פוגרום לכל דבר."

עיקרי מסקנות התחקיר

1. צה"ל נכשל בהגנה על קיבוץ ניר עוז והפגיעה בקיבוץ קשה מאוד.

2. כרבע מאנשי קיבוץ ניר עוז נרצחו או נחטפו. כשליש מכלל החטופים ב-7 באוקטובר היו אנשי ניר עוז.

3. הכישלון של צה"ל להגן על תושבי ניר עוז גדול במיוחד, בין היתר מכיוון שכוחות צה"ל הצליחו להגיע ליישוב רק לאחר שאחרון המחבלים כבר יצא ממנו. למעשה, המחבלים ביצעו את זממם בקיבוץ כמעט ללא מפריע.

4. בתנאי פתיחה קשים מאוד, הכוחות הגזרתיים עשו ככל יכולתם, נלחמו בגבורה ורבים מהם נפלו, אך הם לא יכלו לבלום מתקפת פתע כה רחבה.

5. כיתת הכוננות התארגנה במהירות ונלחמה בגבורה, אך בנחיתות רבה למול יחסי הכוחות. אנשיה חתרו למגע ונלחמו במשך שעתיים, עד שנפלו.

6 תושבי הקיבוץ עשו כל מה שיכלו, מי שהשתמש בנשקו והגן על ביתו ומי שנאבק על ידית דלת הממ"ד ומנע מהמחבלים להיכנס ומי שמסר הודעות והזעיק עזרה. למרות הקושי וחוסר האונים, במשך שעות ארוכות התנגדו ככל יכולתם, ללא כוח מגן שיושיע אותם.

7. צוות התחקיר ציין כי הכשל של הצבא בכך שלא הגיע לניר עוז אינו כשל טקטי או ערכי - הכשל הוא מערכתי. כלומר, הכוחות לא נכשלו בניווט אל הקיבוץ וגם לא השתהו מתוך פחד וגם לא בחרו שלא להילחם.

הכשל באירוע היה שהמפקדות לא הבינו שבניר עוז המצב קשה במיוחד, ושנעשים בו מעשי טבח וחטיפות בממדים עצומים, ולכן לא תעדפו באופן מיוחד שליחת כוח לניר עוז על חשבון מקומות אחרים.

8. היו יישובים נוספים שהמצב בהם היה קשה מאוד, והיו יישובים נוספים שהכוחות לא הגיעו אליהם בזמן, אבל באף יישוב לא היה אותו צירוף קטלני של מצב כה חמור מחד והיעדר כוח צבאי ביישוב מאידך.

9. ההשפעה של קריסת מערכות הפיקוד והשליטה, בעיקר בחטיבה ובאוגדה, היא הגורם מרכזי לכך שלא נבנתה תמונת מצב ולכן כוחות לא תועדפו לניר עוז.

מהפיקוד ומהמטכ"ל, שלא היו תחת מתקפה, נדרש היה לצפות שבידיעתם את המצב הקשה בדרגים שתחתם ינסו לחתור לתמונת המצב האמיתית ולא להסתמך רק על דיווחים.

יש לציין שתרחיש זה כמעט ולא תורגל, והתגלה פער במיומנות זו, ועם זאת החתירה לתמונת מצב בכל מחיר היא מיסודות תורת הפיקוד והשליטה, ואי ביצועה מביא לכישלון.

הודעת דוברות קיבוץ ניר עוז

התחקיר הצבאי שהוצג לנו ביומיים האחרונים הוא מסמך קשה ומטלטל, שמציב בפנינו שוב את המציאות במלוא חומרתה:

קיבוץ ניר עוז היה ונותר סמל הכישלון וההפקרה של אותו יום שחור של השבעה באוקטובר.

לצד הממצאים הקשים, התחקיר גם האיר את גבורתם של אנשי כיתת הכוננות, בודדים מול מאות, שלחמו לבדם במשך כשעתיים ועשו ככל שביכולתם עד שנפלו או נחטפו.

בהיעדר כוחות ביטחון, הקהילה כולה נאבקה ונלחמה – מי שאחזו בנשקם כדי להגן על ביתם, מי שנאבקו על דלתות הממ”ד, מי שהעבירו הודעות והזעיקו עזרה, ומי שנאבקו על חייהם.

גבורה שלא הייתה צריכה לעמוד במבחן.

אנו מודים לכלל השותפים בהכנת התחקיר, ובראשם האלוף ערן ניב, על העבודה המקיפה והכנה שנעשתה.

אנו מודים לרמטכ”ל לשעבר, רב-אלוף (מיל’) הרצי הלוי, למפקד פיקוד הדרום לשעבר, אלוף (מיל’) ירון פינקלמן, לדובר צה”ל, תת-אלוף דניאל הגרי, ולבכירים והמפקדים הנוספים שהגיעו והישירו אלינו מבט.

אנו יודעים שלא פשוט לעמוד מולנו, להודות בכישלון כה עמוק ולבקש סליחה – אך זו הפגנת מנהיגות אמיתית. באחריותכם וחובתכם לוודא כי המסקנות יעברו למחליפיכם ליישום מהיר ככל הניתן. 

כעת, מדינת ישראל חייבת לגלות גם היא את אותה אחריות.

כקהילה שמחכה עד יום זה ל-14 חטופים שעדיין נמקים בשבי, אנו דורשים בראש ובראשונה את שחרור החטופים כולם באופן מידי, ואת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את הכשלים בכל המערכת הבטחונית והמדינית ותבטיח שאסון כזה לא יקרה פעם נוספת.

תחקיר צבאי, מפורט ככל שיהיה, אינו תחליף לחקירה כללית מקיפה – כזו שתעמיק לא רק במחדלי אותו יום, אלא גם במדיניות ארוכת השנים שהובילה אותנו אליו.

זהו זמן מעשים – 

להשבת החטופים, לשיקום אמיתי של הקהילה והקיבוץ ברוחב לב, ולחקר האמת עד תום.

מיד לאחר הצגת התחקיר, הגענו לערוך קבלת שבת מחוץ לשערי הקריה, באמירה ברורה:

לחמנו לבד באותו יום,ונמשיך להילחם בכל הכוח עד שישובו כל יקירינו, בתקווה שהמאבק יסתיים עוד היום.

לא עייפי דרך כי אם מפלסי נתיב.