"חזרתי מהגיהינום כדי לספר – אבל הם עדיין שם": שורד השבי אלי שרעבי בעדות מצמררת באו"ם

שרעבי שחזר את היום שבו התחיל הסיוט: "בבוקר ה-7 באוקטובר התחילו אזעקות. מחבלי חמאס חדרו לקיבוץ בארי, לבית שלי, קרעו אותי ממשפחתי. מאז לא ראיתי אותם שוב." הוא תיאר כיצד חמושים פרצו לביתו, ירו לכל עבר ולקחו אותו בכוח, כשבאותו רגע הבטיח לבנותיו: "אני אחזור."

כששוחררתי, נשבעתי לאלון אהל שאספר את סיפורו. אני כאן, כדי לספר בשם כל החטופים שבשבי את האמת כולה", הבהיר שרעבי, והמשיך בסיפורו. "אמרתי למשפחתי לא לדאוג כשהאזעקות החלו. 'זה יגמר בקרוב', אמרתי. כשהודיעו שיש פולשים, הרגעתי אותם שוב שהצבא יבוא - הוא תמיד בא. שמענו פיצוצים, הרס, ואז את הטרוריסטים בפתח הדלת שלנו. לא היו לנו נשקים, החלטנו לא להתנגד במטרה להציל את הבנות שלנו".

הדלת נפתחה, הכלב נבח והטרוריסטים ירו פנימה", המשיך אלי. "הם לקחו את אשתי ובנותיי למטבח, לא יכולתי לראות אותן יותר ולא ידעתי מה קורה איתן. קראתי בשמותיהן והן קראו בשמי. אמרתי לאשתי לא לפחד, אך חוויתי פחד מוות. לא ידעתי שהייתי צריך להיפרד לנצח".

במהלך תקופת השבי, עבר שרעבי התעללות פיזית ונפשית קשה: "כשהשתחררתי שקלתי רק 44 ק"ג, ירדתי מעל 30 ק"ג ממשקל גופי. האכילו אותי חתיכת פיתה ביום וכוס תה. הרעב כילה הכול. הכו אותי. שברו לי את הצלעות. לא היה אכפת לי – רק רציתי חתיכת לחם."

ב-52 ימים הראשונים הייתי קשור בדירה בחבלים", הוסיף שרעבי. "הגפיים שלי היו קשורות כל כך חזק, שזה השאיר סימנים. לא הצלחתי לישון ללא מזון, הכאב היה בלתי נסבל עד שהתעלפתי לפרקים, רק כדי לקום אל אותו הכאב שוב ושוב. חמאס לקחו אותי לאחר מכן לתעלה מתחת לקרקע. לא הסירו את החבלים, שנשארו עליי עד ליום השחרור. הרעב היה בלתי נסבל, הרביצו לי ורק רציתי אוכל. היינו צריכים לבחור אקסטרה פיתה או כוס תה", סיפר. 

הוא גם האשים את חמאס בגניבת הסיוע ההומניטרי המיועד לאוכלוסייה העזתית: "ראיתי במו עיניי איך הם מכניסים ארגזים עם סמלי האו"ם ואונר"א למנהרות. עשרות קופסאות במימון הממשלות שלכם מאכילות את המחבלים שעינו אותי ורצחו את משפחתי."

בדבריו הפנה שרעבי אצבע מאשימה כלפי הקהילה הבינלאומית על כך שלא פעלה להצלת החטופים: "איפה היה הצלב האדום כשהיינו צריכים אותו? איפה היה האו"ם? יותר מ-490 ימים של עינויים, של הרעבה, של להיות כבול מתחת לאדמה – ואף אחד לא בא. אף אחד בעזה לא עזר לי."

לסיום, קרא שרעבי למנהיגי העולם לפעול לשחרור יתר החטופים שנותרו בעזה: "אני כאן כדי לספר את האמת. אבל מה עם אלו שעדיין שם? אל תתנו להם להישאר לבד בגיהינום."

כשחזרתי, פגשתי נציגה של הצלב האדום שאמרה לי 'אל תדאג, אתה בטוח עכשיו'. בטוח? איך אפשר להיות בטוח כשאני מוקף בטרוריסטים? איפה היה הצלב האדום במשך כל הזמן הזה?", שאל אלי בנאומו בתוך בניין מטה האו"ם בניו יורק. "אני כאן היום כי שרדתי, כי ניצחתי.

אבל זה לא מספיק. לא כשאלון אהל עדיין שם, לא כש-59 חטופים עדיין שם. עכשיו אלון כלוא מתחת לאדמה לבד, מוקף בטרוריסטים שמתעללים בו. הוא לא יודע אם אי פעם יראה את ההורים ומשפחתו האהובה. לא אשאיר אותו מאחור, לא אשאיר אף אחד מאחור. זמנם כמעט עבר", הבהיר.