הגיבור מקיבוץ נירים. רפ"ק עמית לוי, קצין משטרה

"כשהחלה מתקפת הטרור, עמית היה בחופש בביתו ורץ עם אישתו וחמשת ילדיהם לממ"ד. כששמע את הירי, שם כובע זיהוי ולקח את ה M-16 שלו, יצא מהממ"ד לסלון הבית להגן על הבית. די מהר הוא הבין שהצבא לא יגיע בזמן. לא הבנו אז עד כמה לא יגיע.

עמית השאיר את אישתו והילדים בבית, סגורים בממ"ד וארגן חוליית לחימה עם שני חברי כיתת הכוננות, מיכאל וסטס. אחרי התארגנות יצאו לכיוון גדר הקיבוץ, שם נתקלו בשלושה מחבלים. הם הרגו שני מחבלים והשלישי ברח. ואז הם ספגו ירי כבד ונסוגו לכיוון הבתים.

הם מצאו עמדה גבוה ומשם ניהלו לחימה ותצפית ככל שיכלו מול למעלה מ-20 מחבלים שהיו חמושים בטרוף. כאשר הצבא הגיע, עמית חבר אליהם. סייע וגם פיקד. בשלב הזה הוא ממשיך לתפקד בקור רוח כשהוא מתחיל לקבל שמות של שוטרים שהוא מכיר שנהרגו, המשפחה שלו עוד לכודה והוא ממשיך.

כאשר החל טיהור בתים וחילוץ משפחות לנקודת ריכוז במועדון, עמית לא רץ לבית שלו.

הוא נשאר עם כיתת הכוננות והצבא לחלץ משפחות על פי סדר הבתים. הערב מתקרב, פה כבר אני מחולץ וחברתי לעמית, ראיתי את התפקוד שלו. הצבא היה בהלם, אז הוא תפס פיקוד גם על החיילים, והחל לנהל אותם ואת החילוץ הפעם היחידה שעצר, ממש לדקה, היה כשחילצו מהבית שלו את המשפחה שלו. הוא ממשיך לקבל עוד שמות של חברים ושוטרים שנהרגו. עמית ממשיך. הוא אירגן את ההגנה על המועדון אליו חילצו את המשפחות, ואז ניהל רשימה של מי שעוד צריך לחלץ. ארגן חוליות חילוץ של חמושים על קלאבקרים.

הוא לא עצר עד שוידא שאחרון התושבים חולץ והבית טוהר ממחבלים. בשלב הבא, העבירו את כולם לגני הילדים שהם מבנים ממוגנים שם העברנו את הלילה. הייתי שם עם אישתו והילדים של עמית. הוא לא היה שם. כי נשאר בחוץ עם הכוחות והגיב לזיהויים של מחבלים. ככה עד הבוקר.

ככה גם היה למחרת. בחמש אחה"צ עזבנו את הקיבוץ בשיירה מאובטחת לאילת. עמית לא בא איתנו ועם המשפחה שלו לאילת. הוא נשאר יחד עם עוד שלושה אנשים להגן על הקיבוץ ולסייע לכוחות הצבא שם.

עד עכשיו הוא שם. ואם זה לא מספיק, אז הוא דואג לחיות הבית שנשארו מאחור, ובכל ערב מעביר לנו דיווח מסודר על החיות  הבית, מה אכלו, שתו ומה מצבם. התפקוד של האדם והקצין הזה כמו שראיתי בעיניים שלי היה מדהים. בזכות זה הרבה אנשים אצלנו נשארו חיים.

מקווה שזה יגיע למשטרת ישראל כדי שיעניקו לו עיטור".