מור שלי, חיכיתי עד שיקברו אותך שתוכלי לנוח בשקט כמו שמגיע לך ולאבא שלך ואז לעלות את הפוסט הזה .
מור מאיר החברה הכי טובה שלי, אחותי בדם נרצחה יחד עם אבא שלה בבית
שלה כשיצאה מהממד לשירותים תוך כדי שאבא שלה שומר עליה כמו שהיה עושה תמיד,
אבל מי היה מאמין שזו תיהיה הנשימה האחרונה שלך ושלו.
איך אני בכלל מתחיל לסכם אותך בפוסט באינסטגרם?
מור את הילדה הכי מצחיקה הכי אופטימית הכי אוהבת הכי שמחה הכי מכילה, הילדה שתמיד הייתה מכניסה בי פרופורציות לחיים.
זוכרת שכשהייתי כועס על העולם, היית באה ואומרת לי ״יואל די״ ״יואל אל תתעצבן״
״יואל תשלימו״ מי עכשיו יראה לי את הדרך היפה המוארת והנכונה?
מי יקנה איתי דגי מחמד אוכל ושטויות? מי יסע איתי סתם לבאר שבע לקנות בקבוק בלוגה ולאכול כשכל הנסיעה זה שירים בפול ווליום בפלייסיט שהכנת מהטלפון שלי וקראת לו מור? מי יעשה איתי ריקודים מטומטמים בלי כל קורדינציה לכל שיר?
איך אני אמור לקום בבוקר ולא לקום להודעה של ״יואל אל תאחר״ ״יואל צא החוצה״ ״יואללללללל יואללללללל״ היואל השמח הזה חרוט לי במוח לנצח .
זוכרת שהמצאנו עוד ריקוד מטומטם ונשבענו שנרקוד אותו במופע סיום?
אז אני מבטיח לך שאני ארקוד אותו לצידך ואנחנו נסגור את השנה האחרונה של הבית ספר בדיוק כמו שחלמנו כל השנים ואני אעשה את זה בצורה שהכי ראויה לך.
תודה על כל הפעמים שהיית שם איתי, שהצחקת אותי, ששימחת אותי, שזרמת עם השטויות שלי, שאיזנת אותי בכל פעם שהייתי קצת יוצא מאיזון,
תודה שהיית מורררררראללללל לאורך כל הדרך.
מור זה בן אדם שאתה מסתכל עליו ואומר אני רוצה להיות חבר שלה.
וברוך השם אני זכיתי להיות חבר שלך ב17 שנים שהיית פה בעולם.
אני לא מאמין שאיזה חיה מתועבת נגעה בשערה מראשך, אני לא מאמין שלא הייתי שם כדי להרגיע אותך ולשמור עלייך ולהחזיק אותך.
את פה מור, אני יודע שאת פה. אני יודע שאת רואה אותי מדבר עלייך, מזכיר אותך, צוחק מדברים שעברנו יחד, שומע את השירים שאהבנו, מעלה את הסרטונים עלייך שלא מצליחים אפילו קצת להסביר מי את.
אבל אני יודע שהשליחות שלי כרגע היא להנציח אותך בכל דבר ודבר, ואני מבטיח שאני אעשה את זה.
אני יכול להמשיך את ההספד הזה עוד יומיים ואני לא אצליח לסכם מי את
בן דודי, דורון מאיר, בן קיבוץ נירים נרצח בביתו יחד עם ביתו מור. למזלנו, טס אישתו הצליחה להינצל.
במטרה להציל את משפחתו, דורון הגיבור ניסה להדוף את בני העוולה
וירה בהם בעת שניסו להיכנס דרך החלון.
דורון, בן קיבוץ נירים מיום היוולדו, הקים יחד עם אשתו טס משפחה לתפארת! בנותיהם שלי ומור היו כל עולמם. הם אהבו לטייל יחד ברחבי הארץ והיו תמיד מוקפים בים חברים.