שבשבת הרוח במושב לכיש

בשנת 1962 הוקם ע"י ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, גוף שמטרתו לפתח חקלאות, באדמות אגן הניקוז של נחל שיקמה.

גוף זה פעל בין השנים 1962-1966. לאחר מחקר מעמיק והערכת האפשרויות, הוחלט להקים באזור המזרחי של נחל שיקמה שטח מרעה לעדר בקר לבשר.

הפרויקט עבר משלב התכנון לביצוע ובסיומו נמסר שטח המרעה לניהולו של מושב לכיש. עם סיום הפרויקט, הוגש לאו"ם דו"ח עב כרס המתאר באופן מפורט את כל השלבים מהבדיקות הראשוניות, דרך התכנון ועד השלמת הביצוע ומסירת הפרויקט ללכיש. כאמור, לאחר בדיקות מעמיקות הגיעו אנשי הגוף הנ"ל, למסקנה שאת האזור המזרחי של נחל שיקמה יש לפתח כשטח מרעה לעדר בקר לבשר.

לצורך כך הובאו מאוסטרליה עמודי גדר לתיחום וחלוקה של אזור המרעה המשתרע, על שטח של כ 12000 דונם. נבנתה בשטח מכלאה גדולה לריכוז הבקר לצורך לטיפול והזנה. הוקמה תחנה מטאורולוגית לצורך איסוף נתוני מזג אוויר של האזור.

הבעיה האחרונה והקשה שעמדה בפני הצוות, הייתה מציאת מקור מים לעדר. שטח הרעיה באזור המזרחי של נחל שיקמה, הינו שטח המרוחק מאוד ממקורות מים. האזור כולו נמצא על גבול אזור הבצורת, אין בו מקורות מים מקומיים והוא מרוחק קילומטרים רבים מנקודת ישוב.  בכדי לאפשר אספקת מים נאותה לעדר, בעזרת קק"ל יחד עם חומרי הגידור, הובאה מאוסטרליה שבשבת רוח בעלת קוטר 5 מטר, הנמצאת על מגדל בגובה 15 מטר. המגדל הוקם מעל הבאר ובמשך שנים שאב מים לרווית עדר הבקר.

 בנוסף לשבשבת הרוח, הייתה למתקן זה גם תמסורת קרקעית שאפשרה את הפעלת המשאבה ע"י מנוע דיזל קטן או חיבור למעביר כוח    ( PTO)  של טרקטור. 

מדובר בשבשבת מסוג  HRCULES OIL BATH שניבנתה באנגליה בשנת 1937, ע"י H.J. GODWIN. השבשבת עבדה את 25 שנותיה הראשונות באוסטרליה, עד שהובאה לארץ והוקמה בשטחי המרעה של מזרח השיקמה.                    

שבשבת זו, עבדה בנאמנות שנים רבות עד שנסלל צינור פלדה שהביא לשטחי המרעה המרוחקים, מי מוביל ממושב לכיש. בשנות השבעים של המאה שעברה, כבר לא שמשה השבשבת לשאיבת מים אבל עדיין הייתה שלמה.

נקדחה בשטח באר בעומק של 150 מטר, ונמצאו מים בכמות מספיקה ובאיכות המתאימה לעדר הבקר. בגלל ריחוק הקידוח, לא ניתן היה להקים משאבה שתופעל ע"י מנוע חשמלי, ומנוע בערה פנימית שיעבוד באופן רצוף היה פיתרון לא אמין, יקר וגניב.

 בתחילת שנות השמונים, היה ניסיון לגנוב את השבשבת. חלקים מתוך הגיר העליון והמכסה המגן על הגיר מגשם נלקחו. השבשבת המשיכה להסתובב בכוח הרוח ללא שמן, המיסבים התפרקו, הציר נשחק והטורבינה נפלה מראש המגדל (15 מטר) לקרקע וניזוקה מאוד.                                                   

שרדיו  של המגדל וחלקי השבשבת שנותרו בשטח, 30 שנה עד שהועבר ע“י חבר מושב לכיש אודי רוזנברג  לשיפוץ ושיקום במושב לכיש, מוגנים מגנבי מתכות.

לאחר לימוד הנושא יצר אודי קשר דוא"ל עם היצרן באנגליה ועם מוזיאונים לציוד חקלאי באנגליה, דרום אפריקה, אוסטרליה וארה"ב.

התברר שמדובר בשבשבת עתיקה ומיוחדת ובעלת שווי רב. בגלל שמדובר בשבשבת בת למעלה מ75 שנים, חלקים כמובן אי אפשר לקנות. אולם בעזרת שרטוטים שהצלחנו להשיג ותוך הסתמכות על החלקים המקוריים ניתן לתקן חלק מהחלקים הישנים ולייצר אחרים.

במושב לכיש, העמידו את השבשבת במרכז המושב, והיא תשמש כאנדרטה חיה לימיו הראשונים של המושב ולראשית החקלאות במזרח חבל לכיש. במיקומה במושב, תפעל השבשבת ותשאב מים במעגל סגור ותשמש מוקד מורשת למודי לתלמידים ותיירים. המבקרים באתר יקבלו הסבר על מגדל השאיבה, עיקרון פעולתו וחשיבותו באספקת מים רציפה לעדר בקר המרוחק מאוד מנקודת ישוב. ספסלים וצמחיה יהפכו את המקום לנקודת כינוס או מנוחה לעוברים ושבים.