קיבוץ בארי: חג שבועות בצל האבל והתקווה
13.06.24 / 10:06
חג שבועות של קיבוץ בארי התקיים הערב, 11 ביוני, במלון דיוויד ים המלח, אליו מפונה קהילת בארי כבר יותר משמונה חודשים.
טקס חג שבועות של קיבוץ בארי נערך הערב, 11 ביוני, במלון דיוויד בים המלח, לשם פונתה קהילת בארי מזה יותר משמונה חודשים. במהלך הטקס, שהוקדש לצמיחת ענפי המשק של הקיבוץ השנה, עמית שלוי, יושב הראש הכלכלי של הקיבוץ, התייחס לאבל הבלתי נתפס ולדאגה המייסרת לחטופים. שלוי אמר:
״ציון החג השנה נעדר את המרכיב העיקרי שלו - אנחנו לא חוגגים על הדשא הגדול, מול הבמה עם שלל ביתנים מסביב, שוקו קר, ארטיק לימון נוזל ועשרות ילדים, הורים, סבים וסבתות, אורחים מסתובבים ביניהם. כה רבים אינם ולא יהיו עוד בין הסובבים את הביתנים בשנים שיבואו, ואף על פי כן, נקום ונציין את החג כפי שציינו וחגגנו כבכל שנה. במקום הדשא הגדול נציין את החג כאן - במקום הנמוך בעולם.״
שלוי המשיך והדגיש את חוסן ולכידות הקיבוץ, כשהוא מציין את הישגי כל ענף משק בנפרד על אנשיו ויכולותיו, ואמר: ״נחגוג עם אנשי בארי אשר שרדו את האירוע הקשה, הרימו ראש ועוסקים במלאכת הבנייה והשיקום הפיזי והנפשי… בתקווה לחג הביכורים הבא בבארי הבנויה. תחי בארי.״
רותי אלגרנטי, סמנכ״לית דפוס בארי, הוסיפה: ״השנה, מתוך השבר הגדול והאובדן, החלטנו אנחנו - עובדי דפוס בארי, להוות מנוע לצמיחה ותקומה, לכל בית בארי, לעובדי הדפוס ומשפחותיהם, ולאזור כולו – ובכל יום מחדש אנחנו נוכחים לראות שהעבודה המשותפת והיצירה המתחדשת מאפשרים לנו לחזור להאמין שיש על מה להילחם, ובבוא היום גם יהיה לנו לאן לחזור.״
אבידע בכר, שניהל את תחום החקלאות בבארי וחוזר כעת לתפקידו לאחר שיקום שעבר בעקבות איבוד רגלו בטבח ב-7 באוקטובר, בו איבד גם את אשתו דנה ובנו כרמל זכרונם לברכה, נשא דברים מרגשים:
"אחרי המכה הקשה מנשוא שחטפנו, היינו הראשונים להרים את ראשנו ולהזדקף. הראשונים לזרוע את החיטה כשמסביב השדה היה עדיין שדה קרב. הענקנו השראה לכל הקיבוצים והיישובים שסביבנו ולמדינה כולה. אבל לא עשינו זאת לבדנו, לצד רוח החקלאים שלנו, נציין רוח המתנדבים מכל קצוות הארץ, שסייעו לנו יחד עם אחינו הבדואים עובדי החקלאות, לזרוע. בשעותינו הקשות ביותר, הם התייצבו ללא כחל וסרק בשישי, שבת ובכל מועד שנדרש.
נוקיר בגאווה את חברינו שקמו מהאבל והכאב הפרטי שלהם וקטפו את הפירות במטעים ובפרדסים. חברים שקמו לזרוע חיטה ותפוחי אדמה, לקצור ולאסוף יבולים בקושי רב ועם עוצמה אדירה.
בשעות הקשות ביותר, התכנסנו בבית החולים עם פצועינו לקבל החלטות שממשיכים לזרוע. גם העובדים הזרים עמדו איתנו ולצידנו כשהחליטו לשוב למרות המלחמה ולעבוד איתנו.
ואחרונים חשובים ביותר הלב הפועם של הפאלחה עובדי החקלאות היקרים שלנו שלא נחים לרגע ופועלים ללא לאות לקידום החקלאות בבארי.
תודה לכולם ולכולן."
