יוסי יחבס סיים את השבעה ומתגעגע לאשתו דוריס: "ככה אני חי, בוכה איתה בלילות"

 יוסי, מה קורה אתכם מאז סיום השבעה?

 "כולם התפזרו ואנחנו יושבים עדיין בבית עם המשפחה הקרובה והחברים שכל הזמן איתנו. לא עוזבים אותנו. דואגים לנו לארוחות, קניות וכל מה שנחוץ לנו. אנחנו לא מעכלים את האסון הכבד שנפל עלינו ומבחינתו היא צריכה לחזור מחו"ל. זה לא ניתן לעיכול. לא משהו שיודעים להיערך אליו. לא מחלה. היא כאילו הכי בבית, הפיג'מה שלה במיטה והכל זרוק כרגיל. ממש שגרתי כזה".

אתה מבין שצריך לשרוד את הכאב הנורא

"ככה אני חי, בוכה איתה בלילות".

אי אפשר לחזור לשגרה כל כך מהר

"אני אמרתי לילדים שאנחנו בחרנו להמשיך בחיים ואני פה בשבילם כל הזמן ובכל רגע נתון ויחד נהיה למען השני ונחזק. עכשיו אנחנו לפני פסח וזה כאב כפול. אנחנו כל המשפחה נהיה יחד וכל השבת נהיה ביחד".

מחכה לחלום עליה?

"נכון. האמת שהאחיינים שלי וגיסי חלמו עליה. בחלום הוא ראה אותה לא רגועה כי משהו לא סגור מבחינתה, משהו קטן שצריך להיסגר כדי שתהיה רגועה. הרב אמר שכנראה יש תשלום שהיא לא שילמה ואני חפרתי בזה עד שמצאתי דברים כמו תכריכים שלט שילמנו עליהם למועצה הדתית. זה חשוב להיעשות בגלל סגירת מעגל שלה. דוריס תמיד אהבה שדברים חתומים ולא משאירים קצוות. זה מה שמיוחד בה".

אתם חושבים איך להנציח אותה?

"כן, אבל כרגע אנחנו לחוצים בגלל השלושים, שזה חודש ניסן, לסגור את עניין המצבה ויש חגים בפתח. אנחנו מעלים זיכרונות כל הזמן ומדי פעם קצת מחייכים, אבל הכאב קשה מידי. יש עליות וירידות וזה יהיה כל הזמן. קטפו לנו את הפרח הכי יפה שיש. היא איתנו בלב ובנפש לכל החיים. תמיד איתנו".

אתה כועס על מישהו?

 "לא. אין בי כעס, רק עצבות גדול".