מסתבר שהרצון הפשוט שלנו לחיות חיי שגרה הוא בעצם מלכוד 22 אמיתי
21.06.18 / 07:32
לכי תסבירי לילדים שלא מתקרבים לעפיפון ולבלון.
כלומר, כן, אפשר לשחק בעפיפון שלהם וליהנות במסיבת יום הולדת מלאת בלונים. אבל אם פתאום רואים אחד בלי הקשר מיד רצים לקרוא למבוגר. ולא נוגעים.
לכי תנחמי ילדה שפוחדת שהיא לא תספיק לרוץ לממ”ד באמצע הלילה אם יהיה שוב צבע אדום. כבר הבטחתי לה שאנחנו לא רצים בלי לוודא שהיא ערה, והיא עדיין חולמת חלומות בהם היא קופאת ואנחנו סוחבים את האחים שלה (למרות שבמציאות הם ישנים ממילא בממ”ד ואין צורך לסחוב אותם).
לכי תסבירי לילד שאומנם אמרת לו שהתרופה הקבועה היא עד שבועות, כי אח”כ זו לא עונת הברונכיט, אבל את שומעת על הנשימה שלו את השפעות האפר שבאוויר, ושוב לוקחים תרופה כל יום.
לכי תאמרי לילדים שהמשחק שלהם שכולל צעקות “צבע אדום” זהות לאלו מהרמקול מוריד לך את הלב לתחתונים. הרי כולם אומרים שזה עיבוד נהדר והדרך שלהם להתגבר ולהמשיך עם חוסן. אבל אף אחד לא מדבר על האמא שלהם שצריכה לנשום עמוק בכל פעם ופעם.
לכי תסבירי לכל מי שחי 10 ק”מ מעזה מה זה לחיות בתוך עננת עשן. לא לדעת איפה זה ינחת. שכל פינות החמד שלך הופכות לפיח. כמה עמוק הטרור הזה פוגע בנו.
ועכשיו, לכי תסבירי, גם לעצמך, מה בכלל את רוצה.
הרי כשאנחנו שותקים על טרור ההצתות הזה, הם ממשיכים. ומכאיבים. ומסכנים אותך ואת ילדייך.
וכשהצבא מגיב את יודעת שהלילה שוב יהיה לילה אדום. ריצות ופחדים. ואת לא רוצה עוד צוק איתן. הכל, רק לא עוד צוק איתן.
ואז אני מבינה שהחמאס, ארגון קטנטן, תופס את מדינת ישראל הגדולה והחזקה במלכוד 22 אכזרי. או לקבל עפיפוני נפץ. או לקבל התקפות ליליות. בחירה בלתי אפשרית. סיוט גמור עבור כל מי שגר פה בעוטף.
לכי תסבירי שגם כשאין לך מושג מה אפשר לעשות, את מצפה מהממשלה שלך למצוא לזה פתרון.
לכי תסבירי לילדים שלך שעושה רושם שבממשלה לאף אחד לא אכפת מהם בכלל.
ועכשיו, לכי תסבירי לעצמך שעם הכל זה הבית. ואת פה.
הכותבת: אמא מאחד מישובי עוטף עזה
