מתחילים מבראשית
15.10.20 / 19:24
כשאנחנו בעולם של תוהו ובוהו אחד שלם, איך מוצאים את גן עדן?
כשאנחנו ילדים, כל חיינו מוקדשים לרדיפה אחר ההנאה. אח"כ אנחנו מתבגרים ולומדים לנהוג בזהירות כי אנחנו יודעים שאנחנו עלולים ליפול, לשבור עצם, או את הלב או לקבל שריטה שתשאיר שם צלקת. אנחנו מסתכלים טוב טוב לפני שאנחנו קופצים למשהו, ולפעמים גם לא קופצים כלל מפני שלא תמיד יש מישהו שיוכל לתפוס אותך. כמו בחיים, לא תמיד יש רשת-ביטחון.
כשמשהו לא צפוי פתאום פוקד את חייך אתה רק מחפש את התשובה, את ההסבר ואת ההיגיון שיספק לנו רשת ביטחון שלא ניפול עמוק יותר למטה עם תיקי השאלות שנפלו עליינו משמיים.
קהלת אמר את זה יפה "עת לכל דבר" וזה עמוק כלכך והלוואי והייתי יכולה להבין עוד אבל כמה קל זה להבין וכמה קשה ליישם את ההבנה בחייך..
בשבוע אחד זכיתי להיות נוכחת בלהנציח חיים שהסתיימו על פני האדמה וגם זכיתי לחגוג את המשכיות של החיים על פני האדמה. יום הולדת והלוויה, שניהם בשבוע אחד. שניהם לאנשים שונים. האחד סמל להמשכיות והשני סמל לפרידה בין הגוף לנפש וכשאני חושבת על סמלים, זה די מבלבל, מה יותר מסמל פרידות נגיד? התחלה חדשה או שברון לב? אולי שניהם יחד?
אנשים נפרדים כל הזמן. חלקם מהרגלים, חלקם מהחיים, חלקם ממערכת זוגית, וחלקם זוכים גם להיפרד מהשנה שחלפה ולחגוג שנה חדשה. כל אירוע פרידה והסמל שלו, הסימנים שלו.
כמו שהסמל של עיריית תל אביב הוא מגדלור, אז הצליל שמסמל אותה הוא סירנה של אמבולנס.
מה שמזכיר לנו שבכל יום, כל היום אנשים נפגעים. והעיר כולה צריכה לשים לב על כך. אבל מה בנוגע לפגיעות שלא זוכות לסירנה? כמו אכזבה שנפלת לתוכה, או כשלב נשבר? כשהבנק רודף אחרייך או כשאדם קרוב אלייך הולך לעולמו?
יש הרבה צלילים שמסמלים לנו דברים. כמו ששקט יכול לסמל לנו שלווה אבל הוא גם יכול לסמל לנו אי שקט מרוב מבוכה. או כמו שאנשים לא תמיד יגידו "אני אוהב אותך" אבל הם ידאגו לביטחון שלך, אם ישנת טוב וישאלו אם אכלת ארוחת בוקר.
סמלים דומים, צלילים שונים.
הדבר שמסמל את השבוע הזה הוא כנראה הפרשה עצמה. פרשת "בראשית" –מתחילים מחדש.
כשלחץ ושינויים נופלים עלייך קשה לא לראות הכל כתוהו ובוהו. אבל להתחיל מבראשית זה להבין שאני יכול/ה לשנות.
פעם חבר אמר לי "שניה, אם תראי מישהו באמצע הרחוב מרביץ לכלב, מה תחשבי עליו?" וישר זרקתי קללות לאוויר והוספתי "שהוא אדם חסר לב ונשמה" ואז הוא החזיר לי " ואם אני אגיד לך שהכלב הזה תקף ילד קטן ששיחק?" כמובן שפתאום ההסתכלות שלי השתנתה, פתאום יש סיפור אחד שלם מאחורי אותה תמונה שראינו. וזה בדיוק מה שהפרשה וכנראה גם השבוע הזה רוצים לסמל לנו – שאנחנו נמצאים בפרק זמן כזה בחיים שיש מעלינו עננה של אי שקט שמסתירה את השמש, שנראה לנו שכל העולם שלנו מרגיש כמו תוהו ובוהו אחד גדול, אולי נמצא את התשובה בין השורות. "העולם שלנו", שאנחנו יוצרים אותו, יום יום בעזרת ההסתכלות שלנו.
אנחנו מלא עולמות מקבילים, כל אדם עולם ומלאו וכל אדם בוחר את ההסתכלות שלו על חייו. האם נסתכל עליהם בצורה אובייקטיבית כזאת שלא משתמעת לשני פנים או שנקח את השיטה הארוכה והלא פשוטה יותר – הסובייקטיבית שאנחנו בוחרים איך להסתכל עלייה?
אני רוצה להיות שם בשביל כל הקרובים אליי, בטוב וברע, בשמח ובעצוב ואני רק מקווה ומתפללת שתמיד תוכלו לראות את השמש גם מעבר לעננה המעצבנת שמסתירה לנו את השמש...
כי בסופו של דבר כן, סירנה באמת יכולה לסמל על כך שאדם נפצע ולהכניס בנו חרדה ודאגה. אבל אולי זאת בכלל יש שם עכשיו אישה שיולדת חיים חדשים?
יאללה , מתחילים מחדש, מ...עכ...שיו.
ממני אליכם עם המון אהבה
שניה