מכתב אישי  ממרוקאי גאה למרוקאי מקטין (דודי אמסלם)

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('3a9d2356-fcdf-4111-9893-199c4b69d0aa','/dyncontent/2024/9/8/f8053b85-55cb-4af9-8eac-2efc831f016b.jpg',18411,'בלו אייס אייטם כתבה ',525,78,true,26613,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('3a9d2356-fcdf-4111-9893-199c4b69d0aa','/dyncontent/2024/11/6/254bd038-88a9-40b2-a1b6-279fd196209f.jpg',18667,'צרפתי אייטם כתבה 2',525,78,true,26613,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('3a9d2356-fcdf-4111-9893-199c4b69d0aa','/dyncontent/2024/8/7/5067193b-26d8-471b-8cdb-027b2ddffd67.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,26613,'Image','');},15]]);})
להאזנה לתוכן:

נפתלי בן סימון עונה לשר דודי אמסלם שמקטין את עצמו ואת כל העדה המרוקאית יחד איתו -
"בשורה התחתונה אנחנו 9 אחים, ארבעה בוגרי אוניברסיטאות והשאר הצליחו בחיים כל אחד בתחומו - שום מילה על קיפוח, שום מילה על מה עשו לנו...
בכל העולם שואלים אותי איך המרוקאים הפכו לבעיה במדינה כשבפועל הם סיפור הצלחה נפלא.  עניתי להם שזה "בזכות" אמסלם. בחייאת דודי, עזוב אותנו בשקט, עשית מספיק נזק לתדמית שלנו.

נפתלי בן סימון

מהיום הראשון שבו דרכה כף רגלי בארץ המובטחת היתה עדה אחת על המוקד הציבורי - תקשורתי  - פוליטי. המרוקאים. כבר בתור ילד קראתי כל עיתון אפשרי כדי להתעמק בסוגייה. השתתפתי ב 77 בתור ילד בעצרות בחירות. השיח בבית היה פוליטי - חברתי - תרבותי.

כילד שביעי למשפחה של תשעה ילדים בדירת עמיגור לעולם לא הפכנו את הקשיים שלנו לדגל של מחאה. לא תמיד היה כסף לאוכל, אבי היה קונה דגים מהקישון עם ריח הנפט במחיר מוזל ולא פיצינו פה. אימי לא ויתרה על חוגי המוסיקה בקונסרבטוריון במתנ"ס של קריית ים של שנות ה 70.  היה ברור לנו לגמרי שהשפה אחרי שפת האם צרפתית היא עברית העברית ועברית בלבד.

שום ערגה או התרפקות על מה היה לנו במרוקו ומה היה הקשר שלנו למלך. תשעה אחים, שלושה חדרים, לעיתים קרובות שלושה בחדר ושום מילה על קיפוח או קשיים. רק דבר אחד וידאנו, חינוך, חינוך, חינוך. ציון טוב בחשבון היה מביא איתו בונוס עוד קציצה בצלחת ונאום ברכה של אימי או אחיי. ציון גרוע גרר איתו שיימינג בשולחן שהיה כואב במיוחד.

כך גדלתי, כך רבים מחבריי המרוקאים בשכונה גדלו, אהבנו את בית הכנסת ואהבנו את הים, אהבנו את הפיוטים ואהבנו את  מוריס ראוול. זה היה המוטו. לא מסתכלים לאחור, מעריצים את המעשה הציוני ותורמים ככל יכולתנו.

לא הכול היה אידיאלי, אבי ז"ל שהיה קצין בחיל האויר במרוקו מצא עצמו אזרח עובד צה"ל פשוט שמותר לו בסיום יום עבודה, על רקע קשיי כלכלה, להביא איתו הביתה שני אש"ל בחותמת צה"ל. הוא נפטר מדום לב, לא מצא את עצמו בחברה כל כך נוקשה וצברית, אבל העריץ את מנהיגי המדינה ובעיקר את חזונה. לו היה חי היום היה נגעל מאמסלם.

המוטו בבית היה שנישואים בתוך קיבוץ הגלויות הם דבר נפלא. שפות הן דבר נפלא. מוסיקה היא דבר נפלא. עד היום אני שומר את האקורדיון של אבי כשהיה מפליא לנגן עם להקת הבסיס בסופי שבוע. כשעליתי על מדים, גם של חיל האויר, הוא היה מאוד גאה. כשהייתי עיתונאי בערוץ 1 הגיע לירושלים בחליפת שלושה חלקים והתייצב למסיבת עיתונאים של מזכיר המדינה האמריקאי וורן כריסטופר במלון קינג דיוויד בלי תעודת עיתונאי רק עם המראה המהודר שלו. כשראיתי אותו שם בשורה הראשונה התמלאתי חיוך ועצבות איפה הוא יכול היה להיות ואיפה הוא ביום יום.

בשורה התחתונה ארבעה מתשעת האחים הם בוגרי אוניברסיטאות, דניאל כסטודנט מצטיין לתואר שני מאוניברסיטת בוסטון, אני עם תואר שני מאוניברסיטת תל אביב, אחותי אווה מאוניברסיטת חיפה. שלושה מהם היו עיתונאים מובילים, גבי מנהל חברה חקלאית בשוויץ, בגרמנית. קוקו בנסימון  רנ"ג  מצטיין במשטרה שבימים אלה מאמן יחידה מובחרת בסנגל,  פדי (פרדי) מדריך ספרים ומעצב שיער מחונן, ועוד ועוד ושום מילה על קיפוח, שום מילה על מה עשו לנו.

כעיתונאי נושא הפריפריה דיבר אלי מאוד ולא פעם הצגתי את עצמי בחדר החדשות הקדוש של ערוץ 1 כשגריר מרוקו בטלוויזיה הישראלית. רציתי להכיר, לראות, להציע תיקונים ולהתריע. בעיקר הציק לי נושא שיוויון ההזדמנויות בחינוך ובתעסוקה. עשיתי למען אחינו המרוקאים יותר מכל עסקן פוליטי וקיוויתי אז שהליכוד ימנה אנשים נכונים כדי להביא את התיקון.

ברטרוספקטיבה המסקנה שלי היא חד משמעית. הליכוד, בעיקר בראשות הקוסם עם ההילה של מלך, גרמו לישובים רבים פשוט לדעוך, להתבהם, להקצין מבחינה דתית ולפתח תחושת קורבנות על פשעי הציונות. זה מגיע לשיאו עכשיו ברפורמה שלא מעניינת איש מהם, אבל השנאה שיוצאת מהם מפחידה ומטרידה מאוד.

אמסלם  הוא הקול הבולט בז'רגון הזה. הוא החזיר אותנו לשנות ה 70, הוא מבייש אותי כמרוקאי, הוא האסון הכי גדול על מה שעובר עלינו כעדה. פתאום מבשורה שהצליחה בצורה יוצאת דופן בכל תחומי החיים, במדע, באקדמיה, בצבא, במשטרה, בשב"כ, במוסד, בשוק ההון הפכנו לבעיה המרכזית של ישראל.

שום עדה לא שותפה לזה, לא עיראקים, לא תימנים, לא אשכנזים, לא אתיופים ואפילו לא הערבים.

יש בעיה אחת והיא נקראת המרוקאים. ומי מעודד את זה, כמובן אמסלם וחבורתו בראשות נתניהו ולוין. אין גבול לבושה, אין גבול לתסכול. מצד אחד הגענו להישגים מדהימים ומצד שני מבחינת אמסלם זה להעמיד לדין את השטן הגדול השופט ברק על פשעים נגד האנושות.

שופטים ממוצא מרוקאי יש בשפע במערכת המשפט, הייצוג בעליון דורש תיקון וכמובן יתוקן בתנאי שלא הליכוד יהיה בשלטון כי אז יימצאו מרוקאי עם מבטא כבד ובלי ידע מספק להיות שופט עליון רק כדי להכניס אצבע בעין לאשכנזים. אף פעם לא התלהבתי מהנקמות ההזויות של הליכוד במינויים שלהם. אמסלם ורגב מצטיינים בכך עד היום. 

הוריי כבר אינם בין החיים, לו היו רואים את מה שקורה היום הם היו מתביישים שאמסלם ודומיו מדברים בשם העדה ומתיימרים לייצג אותו. זה לא הסגנון שלנו אמסלם, זה לא אנחנו. בכל העולם שואלים אותי איך המרוקאים הפכו לבעיה במדינה כשבפועל הם סיפור הצלחה נפלא.  עניתי להם שזה "בזכות" אמסלם. בחייאת דודי, עזוב אותנו בשקט, "עשית" מספיק.

אנחנו עסוקים עכשיו בתיקון האמיתי של החברה, כולל הפריפריה, שיגיע בזכות המחאה המדהימה ברחבי הארץ.

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה