האם אנחנו מאושרים יותר לעת זקנה?

מחקרים מראים שעקומת מדד האושר עולה ומתעצמת בגיל המבוגר. במחקר מעניין טענו שעקומת האושר היא בצורת האות U. כאשר אנחנו נולדים עקומת האושר שלנו בשיאה, עם השנים עקומת האושר בנסיגה ולאחר מכן במגמת עלייה.

“מה זה בכלל אושר?” שאל אותי אחד ממטופלי.

“מה זה אושר עבורך?” החזרתי לו.

השיחה התגלגלה למקומות של פיענוח מושג האושר ומה בכלל מקומו בחיינו. האם הוא שאיפה בלתי מושגת, האם האושר בכלל יכול להמדד או שהוא תחושה כללית.

משמעות האושר מתפתחת ומתורגמת אצל כל אחד מאיתנו באופן שונה. יחד עם זה, למדנו עם השנים שדוקא הדברים הקטנים, הבאנליים לכאורה, הם אלה שגורמים לנו לאושר הגדול באמת.

על פי עקומת U התקופה בה אנו בתחתית מדד האושר היא גילאי 45-35. בבדיקה שנעשתה במדינות שונות עלה כי זה הגיל שמהווה את מירב תחושת העצבות, חוסר הסיפוק, עייפות, תסכול ועוד.

אפשר להסתכל על תקופה זו בחיינו אנו ולהבין את הקושי שבהקמת משפחה, פרנסה, זוגיות, מימוש עצמי, השגיות - כל אלה ועוד הרבה הם מכבש לחצים עצום שפוגע ישירות בתחושת האושר שלנו. אנחנו נמצאים בסוג של מירוץ לכבוש, להגיע, להשיג - והרבה פעמים, גם כשאנחנו משיגים את מה שרצינו, אנחנו מגלים שלא שם נמצא האושר. וגם זו חוויה מתסכלת.

מה בגיל המבוגר מאפשר תחושת אושר?

לכאורה, היינו מצפים שזה יהיה הפוך. בגיל צעיר אתה מאושר כאילו אין מחר ובגיל המבוגר אתה עצוב ומדוכדך כי אין מחר. ממפגשים שאני מקיימת עם מבוגרים אני לומדת על הסתכלות מיוחדת לגבי מהות החיים ומדד האושר. משהו בקצב הפנימי שלהם עובד אחרת. לא סתם הגוף מתקשה, וזה כי הנשמה לוקחת לה את הזמן והמקום להמריא. הגוף מפנה לנפש את תקופת החיים שבהזדקנות.

לומדים להעריך את השקט, את התובנות ואת הלקחים. מעט דברים באמת מפתיעים בגיל המבוגר לאור ניסיון החיים הארוך - ויחד עם זה הרגשות אינם מתכהים עם הזמן. הידיעה שקיים עצב בעולם ועדיין , על אף הידיעה וההיכרות, עדיין יש מקום לרגש - היא השלמות שבחיי האדם. היכולת לדעת, לא להיות מופתע ולהרגיש. באמת להרגיש.

אדם מאושר בתפיסת הגיל המאוחרת היא לא בן אדם שיש לו כושר רב או הצלחות מפוארות. אדם מאושר הוא אדם שיכול לשבת בנחת על הכסא שלו, להרגיש שיש סביבו חיים, שרואים אותו והוא חשוב לסביבתו.

באחת הקבוצות סיפרה אחת המשתתפות שנכדה נשאר שבת בבסיס וכשהתקשר לאחל לה שבת שלום ביקש שתברך את כל החיילים בגדוד ושם אותה על רמקול שכולם ישמעו אותה מברכת. כשהיא סיפרה את הסיפור הזה עיניה נמלאו בדמעות של הוכרה, התרגשות - או במילים אחרות, אושר.

אחד הדברים היפים שבגיל המבוגר הוא שלא מיד קופצים לדבר הבא. רגע נשארים וסופגים הרים של נחת מהדברים המשמעותיים ביותר.

אז, בואו ניקח את עקומת ה-U הזו וננסה למקם את עצמו עליה. נבדוק אם אפשר עוד לזוז על הציר שלה ונחפש את הדברים שגורמים לנו לטפס במעלה האושר. בהצלחה.

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק  או בטלפון 050-6803313